"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"לא חשבתי שאצטרך לחכות להלוויה": דבריה קורעי הלב של שורדת השבי לאב החטוף
מיקה אנגל מניר עוז לא חשבה שה"נחמה" שלה היא תחכה תהיה השבת גופתו של אביה • 700 ימים אחרי 7 באוקטובר היא כותבת: "מתי אבא שלי יוכל לחזור לאדמה שהוא כל כך אהב?"
ניר עוז שלאחר טבח 7 באוקטובר. צילום: לירון מולדובן

"לא חשבתי שאצטרך לחכות להלוויה": דבריה קורעי הלב של שורדת השבי לאב החטוף

מיקה אנגל מניר עוז לא חשבה שה"נחמה" שלה היא תחכה תהיה השבת גופתו של אביה • 700 ימים אחרי 7 באוקטובר היא כותבת: "מתי אבא שלי יוכל לחזור לאדמה שהוא כל כך אהב?"

רונית זילברשטיין
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

מיקה אנגל, תושבת ניר עוז שנחטפה יחד עם אחותה יובל ואמה קרינה, עדיין מחכה להשבת אביה החלל החטוף רונן הביתה. יובל שוחררה עם אחותה ואמה בעסקה בנובמבר 2023. אח נוסף שלה, שלא היה בבית, ניצל.

רונן אנגל ז"ל, צילום: לירון מולדובן

"היום זה יום ה-700 ואני רק תוהה מתי זה יגמר. מתי אבא שלי יוכל לחזור לאדמה שהוא כל כך אהב, לבית שלו, לקיבוץ שלו ושתהיה סגירת מעגל למשפחה שלו", היא כתבה היום, "אני כל הזמן מדמיינת ומחכה שהיום הזה יגיע ושאבא שלי בעזרת השם יחזור כבר. כמובן שזה לא איך שהתפללתי וקיוויתי, אבל לפחות הוא יחזור ולא יהיה שם לנצח. אני תוהה עם עצמי כל יום מתי זה יקרה".

משפחת אנגל, האם קרינה ובנות מיקה ויובל, צילום: ללא

מיקה שיתפה בקושי להשלים עם מותו של אביה, ועם האבסורד בכך שעודנה מחכה ללוויה שלו: "אבא, חבל שזה אתה, חבל שאתה מת, חבל שאתה כבר לא חי, חבל שאתה כבר לא תיהיה איתי פיזית אלא רק רוחנית, אני רוצה אותך אבא, אני באמת רוצה אותך! שתחזור כבר! בחיים לא חשבתי שאני אצטרך לחכות להלוויה שלך. זה כואב לי. זה כואב לי פיזית שכבר 700 יום ואתה עדיין לא פה. כואבת לי ההמתנה הזאת. הציפיה הזאת, ובעיקר כואב לי שאני מחכה לגופה שלך ולא לחיבוק שלך".

את דבריה סיימה במלים: "אני אוהבת אותך אבא ואני לא אפסיק להילחם עליך עד שתחזור ואחר כך אמשיך להילחם שלא ישכחו אותך. אוהבת לנצח".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...