הילדים חוזרים לגן ולא מאמינים למראה עיניהם: כך שוקם גן אשל בזיקים

רונית סונגו (58) היא הגננת של גן אשל בקיבוץ זיקים כבר 4 שנים, ועובדת כבר עם ילדים 25 שנה. הסייעת שלה נורית כחלון (56) עובדת בגן אשל כבר 8 שנים ובגני ילדים בכלל 18 שנה. יחד הן צוות בלתי נפרד שעבר טראומות וטלטלות קשות בשנתיים האחרונות, אך הן גם ידעו לתמוך ולהיות שם אחת בשביל השנייה במהלך הדרך.

ב־7 באוקטובר חרב עליהן עולמן, כאשר שתיהן איבדו אחיינים בשבעה באוקטובר, וגן הילדים שבו עבדו בקיבוץ זיקים פונה. בהתחלה רונית ונורית שובצו בגנים אחרים וטיפלו בילדים אחרים, אבל שתיהן ידעו שהן חייבות לחזור לילדים שלהן בגן אשל.

"בגלל שהגן שלי היה מפונה, בהתחלה שמו אותי בגן אחר" מספרת הגננת רונית, "אבל מאוד רציתי להיות עם הילדים במעלה החמישה, כי המצב של הילדים היה לא טוב. הם איבדו את זה לגמרי, לא היה להם כיוון ויציבות".

"אני רוצה את הסייעת שלי איתי - זה אני והיא ביחד"

עד שיום אחד המועצה אזורית אשקלון הודיעה לרונית הגננת שהם מקבלים את הבקשה שלה ומונית מיוחדת תיקח אותה מדי יום למעלה החמישה להיות עם הילדים. "אני אמרתי להם, אני רוצה את הסייעת שלי איתי - זה אני והיא ביחד".

כך החלו רונית ונורית הסייעת שלה בנסיעות למעלה החמישה, "היינו מגיעות אליהם כל יום, ונתנו לילדים שוב ביטחון" מספרת נורית הסייעת, "הם היו תלושים ואומללים. לא בגן שלהם ולא בפינה שלהם. זה שהלכנו אליהם עזר מאוד".

מלבד הטוב שזה עשה לילדי הגן, רונית הגננת ונורית הסייעת מספרות שגם להן זה היה משמעותי. "זה עשה לנו טוב מבחינה נפשית לבוא ולהיות עם הילדים במעלה החמישה", מספרת נורית הסייעת, "ידעתי שאני רוצה לטפל בהם, ולהיות איתם וזה עזר לי להתמודד נפשית עם כל מה שעברנו".

"‏הגן היה קטסטרופה"

לאחר כמה חודשים במעלה החדשה חזרו הילדים לקיבוץ זיקים. רונית הגננת מספרת על הקשיים הרבים שנתקלו בהם, "‏המצב הרגשי של הילדים השתנה לגמרי לעומת מה שהיה לפני שבעה באוקטובר. יש לנו המון ילדים עם בעיות רגשיות… צריך להבין שחזרנו עדיין שמענו בזיקים בומים ויש מלחמה, המבנה היה הרוס, והילדים היו קופצים מהרעשים".

"‏הגן היה קטסטרופה" נורית הסייעת מספרת, "חיילים ישנו לנו בגן, ולא האמנתי שזה היה הגן שלנו. לא האמנתי שאפשר לשפץ את זה. אמרתי איך? מאיפה מתחילים?".

"‏כשהגענו לגן ממש לא היה כלום, לא היה כלום…" רונית הגננת מספרת בכאב, "זה היה קשוח לראות את הגן ככה, לא זיהינו אותו. זה היה כאילו מישהו חדר לנו ללב".

את שנת הלימודים הקודמת הן עברו בחשש ובפחד עדיין במבנה הישן. אבל השנה לשימחתן גן אשל שופץ במהלך השבועות של החופש הגדול, כחלק מפרויקט "תמיכה עוטפת" של קרן סאסא סטון, והפעם יפתח בצורה אחרת לגמרי.

32 גני ילדים ביישובי העוטף שנפגעו באירועי 7 באוקטובר והלחימה שאחריהם עברו שיפוץ

"‏באתי לבקר את הגן בחופשת הקיץ", רונית הגננת מספרת, "וראיתי את המעצבת עובדת עם העוזרת שלה. בפועל לא הייתי צריכה להיות שם. אבל אמרתי אין מצב שאני הולכת מפה, ורציתי לעזור בכל מה שאפשר. ריחפתי באותו יום. הגעתי הביתה בהיי מטורף".

"אני ‏התפעלתי ובכיתי מהתרגשות" נורית הסייעת מספרת בחיוך גדול. "לדעת שלמישהו בכלל אכפת עם כל המצב שאנחנו נמצאים במלחמה… וככה לוקח על עצמו לשפץ את הגן. זה היה שנתיים של אמאלה ואבאלה, ועכשיו פתאום לבוא ולקבל את הגן כל כך יפה ומטופח, זה כל כך משמעותי עבורנו".

השיפוץ בגן אשל הוא חלק מפרויקט של מרכזי המצוינות החינוכית לגיל הרך ביישובי עוטף עזה, המתבצע במסגרת קמפיין תמיכה עוטפת של קרן סאסא סטון, עמותת אלומות אור והמרכז לאימפקט יהודי. מדובר ביוזמה חינוכית־חברתית מקיפה בת שלוש שנים, שמטרתה לשקם ולהעצים 32 גני ילדים ביישובי העוטף שנפגעו באירועי 7 באוקטובר והלחימה שאחריהם. הפרויקט, שמתקיים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והמועצות המקומיות ובסיוע תרומות נדיבות מישראל ומהעולם.

"‏אין לי ספק שהילדים יהיו בהלם כשהם ייכנסו לגן בתחילת השנה," אומרת הגננת רונית. "האווירה כאן מדהימה – זה מרגיש כמו מקום קסום. אני מאחלת שנמשיך להיות בזיקים, מקום עוטף ואוהב, שהחיילים שלנו יחזרו בשלום וגם החטופים, ושהשנה תתחיל הרבה יותר רגוע."

נורית הסייעת מוסיפה: "אני ורונית חווינו חוויה מאוד קשה. היא תמכה בי ואני בה. אנחנו משלימות אחת את השנייה ומתחילות עכשיו שנה רביעית ביחד. זוכות לקצור את הפירות של מה שזרענו. זה לא שאין פחד, אבל זה הבית שלנו. לחזור ולעבוד עם הילדים, זו התרופה. ואנחנו מתגברות על הפחד".