"לבית הספר ילוו אותו האחיות הגדולות": בלי אבא, לכיתה א'

כמו בכל בית, גם בבתיהם של תמר סאלם, אור יעבץ ועמיחי לוינשטרן היתה התרגשות עצומה בימים האחרונים. ההכנות לקראת פתיחת השנה הראשונה בבית הספר החדש, בכיתה א', התיק החדש, הקלמר, הטושים, וגם החששות והפחדים, מתערבבים בקמצוץ של צער על סוף החופש הגדול.

"זה לא פייר"

אלא שלא כמו בכל בית, תמר, עמיחי ואור יתחילו את השלב המרגש בחייהם בלי אבא - ועימם עוד 25 ילדים. "אור כל הזמן מזכירה לנו איך אבא היה מכין לה את החביתה, איך אבא היה שוטף לה את הבקבוק", מספרת תמר, אמה. "היא אומרת 'זה לא פייר שאבא היה עם אחי ואחותי כשהם עלו לכיתה א', ואיתי לא'".

אביה של אור, רס"ב (מיל') רן יעבץ ז"ל ממודיעין, נפל בפעילות מבצעית בעזה ב־16 במאי אשתקד, כשתמר אשתו היתה בחודש התשיעי להריונה. עכשיו, עם אחות קטנטנה בת שנה שמשמיעה את מילותיה הראשונות ברקע, "א־בא", "א־בא", אור משתפת בשמחה העצובה. "אני מתרגשת לעלות לכיתה א', מתרגשת להתחיל ללמוד, לעשות שיעורי בית שהמורה נותנת", היא אומרת ומציירת לאביה ציור. "אבא רן היה האבא הכי מצחיק. הוא היה אבא ממש־ממש טוב, ואני מתגעגעת אליו מאוד".

"יש לי אחים גדולים והם יהיו איתי"

גם תמר סאלם "מתרגשת ממש. יש לי כבר אחים גדולים שעלו לכיתה א' והם יהיו איתי", היא מספרת. אביה, רס"ן פלג סאלם ז"ל ממושב יכיני, נפל ב־7 באוקטובר, כשיצא להגן על בני היישוב. "אבא של תמר ואני התגרשנו, יש לנו שלוש בנות משותפות ותמר היא הצעירה", אומרת אמה, דגנית. "מנישואיי השניים יש לתמר אח קטן, ועוד אחות בת שנתיים מצד אבא, שגם התחתן בשנית". תמר מוסיפה: "היא ממש מתוקה והיא אוהבת אותנו".

"פלג היה איש קבע, ובשנים האחרונות שירת כקצין לוגיסטיקה חטיבתי בשריון", אומרת דגנית. "בשנתיים האחרונות הוא עשה תואר במכללת ספיר, והיה לו הרבה יותר זמן עם הבנות. שלושה ימים לפני השבת השחורה הוא עוד הספיק להיות איתן בקמפינג. בשבת בבוקר, כשהתחילו האזעקות, הוא שמע שיש חדירה של מחבלים, יצא על אזרחי עם האקדח שלו וחתר למגע. הוא הגן על בית של משפחה, שניצלה בזכותו, ושם גם נתקל במחבלים ונהרג.

"לפני כמה שנים, כשעוד היינו יחד, הוא נהג לומר לי: 'אם יום אחד אני אמות, אני לא רוצה למות בתאונה - אני רוצה למות כגיבור במלחמה'. וזה מה שקרה. הוא עשה מעשה מאוד אמיץ. אמנם אני גרושתו, ולא אלמנתו, אבל פלג תמיד יהיה חלק מהלב שלי, ואני כואבת את הכאב של הבנות שלי".

הבוקר דגנית תלווה את תמר לכיתה א'. "אני כבר רוצה ללכת לבית הספר עם אמא", אומרת תמר, "שיהיה לי כיף ובריאות בכיתה".

"אני ממש מתרגש"

"לי יש מזוודה עם כל סוגי הטושים כמעט", מספר עמיחי בהתרגשות, "אני חושב שאשאיר אותם בכיתה". "לעמיחי לא יהיה את אבא שיפרוס את הטלית בפניו", אומרת הדס לוינשטרן, אמו. "ברוך השם, אנחנו משפחה שמחה. תמיד היינו משפחה שמחה, והמשכנו להיות שמחים. רוב הזמן שלי מאז שאלישע נפל מוקדש לחזק את עם ישראל. אני מסתובבת בארץ, מדברת עם נשות מילואימניקים, חיילים ולוחמים, עם יהדות התפוצות. אני חיה בכל הכוח. בחודש שעבר התארסתי, ברוך השם. אנחנו ממשיכים קדימה", אומרת הדס.

לבית הספר ילוו אותו האחיות הגדולות. "אלישע השאיר אותי עם החסד והמתנה של בית עם שישה ילדים. זה בית מלא תכונה ורעש, וזה משמעותי. אני מודה לאלישע שהוא עזב אותי בשלב הזה, כשיש כל כך הרבה ילדים".

אביו של עמיחי, רס"ם אלישע לוינשטרן ז"ל, נפל ב־13 בדצמבר 2023. "אבא מאוד חסר לי", אומר עמיחי, "הרגו אותו מחבלים של חמאס". ואם אבא היה פה והיה רואה שאתה עולה לכיתה א', שואלת הדס, מה היית אומר לו? עמיחי: "הייתי אומר לו 'אבא, אני ממש מתרגש', וגם הייתי אומר לו תודה על זה שהוא שומר".

"פגשו כאב גדול מהחיים"

"העלייה לכיתה א' היא רגע מרגש בכל בית, ובמיוחד בבתים שבהם חסר מישהו כל כך מרכזי", אומרת עו"ד זהבה גרוס מידן, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. "הילדים האלה, היתומים שלנו, נושאים ילקוט קטן על הגב, אבל הלב שלהם כבר פגש כאב גדול מהחיים. הם נכנסים בשערי בית הספר בחיוך, בסקרנות ובהרבה אומץ. בשבילנו בארגון, כל ילד כזה הוא סמל לתקווה ולחוזק. אנחנו פה כדי להבטיח שהם לא ילכו לבד, לא ביום הראשון לכיתה א' ולא בהמשך הדרך".