שנת הלימודים שתתחיל מחר (שני), תתמקד בתכנים חינוכיים וכן במקצועות שנחשבים כחשובים מאוד לעתיד התלמידים בארץ. מדובר במתמטיקה, אנגלית, מדעי המדינה וכן לשון עברית. אלא שיש תחום בעל חשיבות עליונה עבור המדינה שנשכח ומערכת החינוך כיום כמעט מתעלמות ממנו לחלוטין. המציאות הזו מסוכנת ומהווה כשל משמעותי עבור ביטחונה של המדינה. את האמת הפשוטה הזו, אומר בשיחה איתנו, גד שחר, יועץ בכיר לאגרונומיה לקבוצת חיפה (שעוסקת בטכנולוגיות חקלאיות).
בשיחה מתריע האגרונום מהמציאות הנוכחית ומסביר מדוע היא מסכנת מאד את המדינה. לדבריו יש חשיבות עליונה להכשיר דורות חדשים של חקלאים בארץ כש"הסיבה המרכזית היא ביטחון תזונתי. משבר הקורונה וגם המלחמה האחרונה הדגימו לנו עד כמה אנחנו עלולים להיות פגיעים כששרשרות אספקה בינלאומיות משתבשות. לכן, אנחנו לא יכולים להיות תלויים לחלוטין בייבוא כשמדובר במזון בסיסי כמו ירקות ופירות, אנחנו בישראל יודעים לגדל אותם היטב ווחייבים לעשות זאת בעצמנו, כולל בניית עתודות לימים קשים.
מעבר לכך, יש ערך אסטרטגי נוסף: עיבוד הקרקע ושמירה על שטחים חקלאיים. אם לא נעבד אותם, נאבד קרקעות למדבורו ובנייה מסיבית, ונישאר בלי ה "ריאות ירוקות" החיוניות בהיבט הסביבתי והאקלימי. יתרה מכך, יש כאן גם ערך ציוני עמוק – חקלאות ועבודת אדמה הן חלק מהיסודות של הזהות והמורשת שלנו", הוא קובע.
גד שחר, מציין כי ההבנה הזו אינה ייחודית לישראל דווקא ולמעשה בכל העולם יש שינוי דרסטי בכל הקשור להכשרת חקלאים ולהכנת עתודות מזון למקרי חירום. "היום יש הבנה רחבה שביטחון תזונתי הוא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה, ולא רק בישראל – אלא בכל העולם. מדינות רבות פועלות לצמצם את התלות שלהן בשווקים חיצוניים על ידי הגברת הייצור המקומי של מזון. נכון שיש גידולים מסוימים, כמו חיטה ותירס, שאצלנו קשה לגדל בהיקפים משמעותיים בשל היעדר היקף הקרקע החקלאית הנדרשת ומיעוט המשקעים ולכן נאלצים לייבא, אבל ככלל, אנו מחויבים לייצר מקומית את כל מה שניתן ואפשרי", הוא אומר.
תחום מרכזי אליו התייחס האגרונום עוסק בשאלה עד כמה ישראל צריכה להעדיף את חקלאיה תוך פגיעה בעיקרון השוק החופשי והאפשרות לייבא ממדינות אחרות פירות וירקות זולים יותר. בתחום זה הוא קובע כי על המדינה מוטלת החובה לנסות להגיע לאיזון בין שני הצרכים: שוק חופשי וחקלאות ישראלית עצמאית.
ביחס לכך הוא מציין כי "הפתרון טמון ביצירת האיזון הנכון בין התמיכה בחקלאות המקומית שנדרשת לשמירה על רמה גבוהה של ייצור מקומי לבין הצורך בקיום תחרות חופשית.
השאיפה היא שמרבית התוצרת תמשיך להיות ישראלית, ובמקביל תהיה תחרות מספקת שתבטיח מחירים סבירים לצרכנים. בשנים האחרונות פתיחת הייבוא נעשתה לעיתים בצורה רחבה מדי, וזו הובילה לפגיעה ממשית ביכולת של החקלאי המקומי להתפרנס ובמוטיבציה שלו לשמר ואף להרחיב את היקפי הייצור כפי שנדרש. לכן האתגר הוא לבנות מנגנון הוגן – כזה שמצד אחד מגן על הצרכן ומצד שני מבטיח שהחקלאים ימשיכו לגדל כאן את רוב המזון שלנו".
ישראל עוברת מדבור עקב אפקט התחממות כדור הארץ. האם בכלל ניתן יהיה לקיים כאן חקלאות על בסיס גשמים? האם החום בישראל לא יהרוג את החקלאות או לפחות ענפים רבים שלה?
בישראל החקלאות מעולם לא נשענה באמת על גשם ובהקשר זה ניתן להזכיר את "המוביל הארצי" פרויקט התשתית האדיר שנבנה בשנות השישים המוקדמות להובלת מים מהכנרת בצפון להשקיית השדות החקלאיים בנגב. רוב המים המשמשים היום בחקלאות מקורם ממיחזור והתפלה.
כיום אנו נהנים מזמינות של מים מושבים ומותפלים במחירים סבירים ובכמויות שמספיקות לקיום חקלאות ירקות ופירות בכל היקף שיידרש. לצד זה, החקלאות עצמה נעשית מיום ליום יעילה ומדויקת יותר תודות לפיתוח והשקעה בטכנולוגיות חדשות כך שניתן להפיק הרבה יותר מכל יחידת קרקע ומים וזאת תוך הפחתה של ההשפעה הסביבתית הכרוכה בחקלאות אינטנסיבית.
גידול בחממות ובמבנים סגורים בהם תנאי הגידול והאקלים מבוקרים באופן מלא כבר מאפשרים ויאפשרו יותר בעתיד להתמודד בהצלחה עם ההשפעות המזיקות של עקות החום והיובש שהולכות ונעשות קיצוניות יותר בשל ההחמרה לה אנו עדים בהתחממות הגלובלית ושינוי האקלים.
מעבר לצרכים מציין גד שחר, כי החקלאות כולה השתנתה לחלוטין וכיום לא מדובר כמעט במלאכת עבודת כפיים קשה. כן הוא מציין כי לאחרונה הגורמים השונים במדינה הפנימו את חשיבות התחום והחלו לפעול כך שצעירים יזרימו דם חדש לענף שגסס בשנים האחרונות. "היום ובעיקר בעקבות המלחמה יש התעוררות מחודשת בחקלאות שמגיעה מהרשויות, משרד החקלאות כמו גם מגופים אחרים כולל מהמערכת החינוכית.
הנושא חזר לתודעה בשל ההבנה שקידום דור חקלאי חדש הוא משימה חשובה והכרחית לשמירה על הצביון החקלאי של ישראל וחיזוק ההתיישבות. לעניין הולך וגובר שבני נוער, תלמידים וסטודנטים מגלים בחקלאות תורם ללא ספק החיבור ההולך ומעמיק של החקלאות לעולם ההייטק. החקלאות המודרנית, המדייקת וברת הקיימא משלבת טכנולוגיות חקלאיות חדשניות המבוססות על חישה מקרוב ומרחוק, רובוטיקה, בינה מלאכותית ועוד.
מדובר בעולם ובסביבה השונה לחלוטין מהתדמית העבר של "עבודת כפיים מיושנת". כאן טמון הפוטנציאל למשוך את הדור הצעיר ולהראות שהחקלאות היא לא רק ענף יצרני אלא גם זירה של חדשנות וטכנולוגיה מתקדמת מה שמהווה צעד משמעותי בכיוון הנכון", הוא מסכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו