המונים התאספו בבית העלמין בקריית שאול לפני זמר קצר (שישי) כדי ללוות את העיתונאי דן מרגלית (87) בדרכו האחרונה.

"איש ספר אוהב הארץ"

בנוסף לעיתונות וטלוויזיה, מרגלית היה סופר מצליח. הוא הותיר אחריו שלוש בנות: שירה, קרן ונויה. לאחר לכתו, בתו, שירה מרגלית, כתבה ברשתות החברתיות: "אבא שלנו, העיתונאי דן מרגלית, הלך לעולמו בחיק משפחתו בביתו בתל אביב לאחר מחלה. איש משפחה, אוהב אדם, עיתונאי ואיש ספר, ציוני ואוהב את ארץ ישראל בכל נימי נפשו".

אבא שלנו, העיתונאי דן מרגלית, 87, הלך לעולמו בחיק משפחתו בביתו בת״א לאחר מחלה.
איש משפחה, אוהב אדם, עיתונאי ואיש ספר, ציוני ואוהב את ישראל בכל נימי נפשו. pic.twitter.com/abqA1GvRJA

— Shira Margalit (@shir1margalit) August 28, 2025

בין הנוכחים בהלוויה: שגרירת ישראל בלונדון, ציפי חוטובלי שהתחילה את דרכה בתכניתו "ערב חדש", אלוף במיל' איציק מרדכי, נשיא ביהמ"ש המחוזי לשעבר, השופט עודד מודריק, ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, דן מרידור, גדעון לוי, ח״כ אלעזר שטרן, דוריש ביניש, מח"א לשעבר איתן בן אליהו ואביב גפן.

ביתו של דן מרגלית, נויה, ספדה לו: "לפעמים כמבוגר אתה כבר חושב על המוות של ההורים שלך. איך תראה ההלוויה, איפה אתה תעמוד, מי ידבר איתך בשבעה, איך ייראו החיים שאחרי, איך יהיה החסר, איך תמשיך המשפחה עם החור הזה שנפער בתוכה.

"אתה מילאת את החלל עצום, אז זה קצת היה לי יותר קשה לדמיין. ואפילו בכל רגעי המחלה שבילינו המון שעות יחד, לא הצלחתי לדמיין עד הסוף.

"היית נוכח בכל רגע כמעט של המשפחה החיה הזו. בהרבה רגעי קצה בשנים האחרונות, ובעיקר ברגעי המלחמה, בתקופות הצבא של הילדים שלי, ברגעים של בחירות, שאלתי את עצמי מה אתה חושב, והוא אומר לי בעצם. שמעתי את קולך מהדהד.

"כמעט תמיד ידעתי את התשובה, ושמעתי את המנגינה וצלילי הדברים. אתה כל הזמן אמרת לי שהמלחמה האחרונה שינתה המון דברים ביחסים שלנו, במשולש, אבא, ילדה ונכד. הרהרתי בקרבה ובמרחק שעמדו בינינו בדמות פרבולה בתקופות, תקופות שלעתים כל אחד היה במקום קצת אחר עם עצמו ועם החיים, ותקופות שהיינו יותר מעורבבים אחד עם השני.

"גם בתקופות שהמרחק היה חלק מגלגל החיים, גם במחלה, שעות של שהייה משותפת לא החלישו את המילים. העברת מסרים אלי כדי שיעברו לדור הבא. המשפחה הייתה סלע ענק עבורך. ראית בה לא רק מקום לשייכות ואהבה, אלא גם מקור להמשכיות, לאהבת הארץ, לגורל העם".

"מהאנשים החכמים שאני מכירה"

קרן מרגלית, ביתו הנוספת, ספדה: "אתה אחד האנשים החכמים שאני מכירה. באתי להתייעץ איתך על אבא שלי, אני יכולה? צחקת. אני נוסעת הלילה לחודשיים וחצי למלגת כתיבה שקיבלתי באוניברסיטת איווה, ואבא שלי הוא חולה, ובימים האחרונים הוא מאוד נחלש. היום קמתי בבוקר ואמרתי, אם יש סיכוי שאני חוזרת ולא רואה את אבא שלי, אז אני לא נוסעת. מה אתה אומר לי? תטוסי.

"כבר במטוס בדרך לארצות הברית כתבתי לך מכתב ראשון ובו הסברתי שנכון שכבר דיברנו על הכול אבל עוד לא התכתבנו על כלום. בטח לא בעולם שהטכנולוגיה משתלטת על כתיבת מכתבים, והכתיבה, שלא כמו הדיבור, אינה נעלמת ברוח, היא נשארת חקוקה, היא מעשה אומנות. שבעה מכתבים הספקנו להחליף בינינו. סיפרתי לך איך אני צועדת בספריות ענק עטופה מכל העבר יצירות מופת ומילים ומשפטים ופסיקים ונקודות, ואתה סיפרת לי על לילות שבהם אתה כבר רואה את גדר בית הקברות.

"ואחר כך שוב הסתובבנו פה, בתקופה שעבדנו על הסדרה הצבי, אתה היית תחקירן ראשי, וחיפשנו את הקברים של כל בני המשפחה שלהם עליה ביססנו חלקים מהסדרה. סבתא שלך, קבורה פה, ואימא שלה ובעלה. את הקברים של כולם מצאנו במלאכת בילוש, ואפילו גילינו פה סקופ עיתונאי. אלה היו שעות של חסד. הסתובבנו במשעולי בית הקברות, היית מסתכל מסביב ואומר, פלוני זה היה כך וכך, ופלוני זה היה יהודי נפלא, ויהודי זה מנוול לא קטן. והמוות ריחף סביבנו, ואנחנו לא פחדנו. הסתכלנו עליו בסקרנות.

"הלכת בשיבה טובה"

"זאת לא טרגדיה, כי הלכת לדרכך בשיבה טובה ועשיר בחלקך בעשייה ובמשפחה. לא טרגדיה, אבל איזה אובדן. אובדן של החבר הנהדר הזה שהיה לי, אובדן של הקניין הרוחני שלי, כל הידע הזה, כל הרוח הזאת".

חה"כ לשעבר מטעם סיעת הליכוד, דן מרידור, ספד לעיתונאי דן מרגלית: "לפני ארבעה ימים, באתי לבקרו בביתו בשעות הערב. הוא אמר לי שהוא צריך לקבל החלטה, להמשיך או לא. אמרתי לו, כואב לך? אמר, לא, עכשיו לא. אמרתי, אז תמשיך. הוא אמר, למה? אמרתי, תראה כמה אני נהנה לבוא אליך. אני צריך אותך.

"למחרת חזרו הכאבים. שוחחנו על המדינה, על המצב, על הריאיון האחרון שנתן לעמית סגל יומיים קודם. דן היה חלש מאוד, שכב במיטה כמעט בלי לנוע, אבל חד כתער, שוחחנו גם על הריאיון ועל אהבתו לירושלים. כולנו התרגשנו על המילים שאמר על ירושלים של זהב של נעמי שמר בשיר הזה. העיר שהוא אהב אותה מאוד, שהוא חי בה עשרות שנים, פעל בה. הוא תמיד אמר לי, אני רוצה עוד לבקר בירושלים.

"הגן על צביון המדינה"

"דן היה אדם חכם ומשכיל ומעמיק. לא תופעה נפוצה בכל המקצועות, אפילו בעיתונאות, אם מותר להגיד. אבל אין לתאר את העיתונות הישראלית והעברית בלי תרומתו העצומה של דן. הוא היה עיתונאי ועורך, כתב ופרשן, עיתונאי חוקר, מה שקוראים סקופים, בעל טור כתב בעיתונים רבים, הופיע ברשתות שידור שונות, הוא היה נוכח, כל הזמן, עשרות שנים, בזירה הציבורית והפוליטית בישראל.

"רבים היו כואב, חלק בתקווה, חלק בחשש, חיכו לשמוע מה הוא מגלה שלא ידענו, מה דעתו. דן היה אוהב גדול של מדינת ישראל וציוני בכל רמ"ח אבריו ושסע גידיו. הוא היה לוחם, לוחם על ערכיה של המדינה ועל צביונה של החברה הישראלית. בשנים האחרונות הוא ראה את הניסיונות לפגוע בדמוקרטיה, במערכת המשפט ובערכים שהיא מייצגת. הוא יצא להגנתה".

"היה סקופר אדיר"

רונן ברגמן, כתב "ידיעות אחרונות", ספד: "מנהל הארכיון של חגי דותן, מנהל הארכיון של ערוץ 13 העבירו לדני את הפרוטוקולים מתוך ארכיון המדינה, מהדיונים החסויים של הוועדה לענייני ועדת השרים לביטחון, ששם גולדה פשוט אומרת, אני לא יודעת מה הדבר הזה. ואז מישהו אומר לה, איך אנחנו, הכול דולף, אתה אומר משהו, והיא מאשימה כמובן את השרים, והכול מגיע לדן מרגלית, ואז איזה מישהו אומר, טוב, בוא נסגור את זה במעטפות, נשים אותם בכספת, את החומר הסודי.

"אז היא אומרת, אתה יכול לנסות גם את זה, ואז המעטפה תגיע לדן מרגלית. דני היה סקופר אדיר, ובגלל זה, בניסיון לעצור את הדלף, היא הקימה את מה שנקרא אז המטבחון של גולדה, והיום זה הקבינט המצומצם, לא עזר. ואז שאלנו את דני על ערש דווי, תגיד, מי המקור? אז הוא אמר, אני לא יכול להגיד לכם. אמרנו לו, המקור בחיים? לא. ודני, הוא בעצמו שמר עד הסוף על המקורות".

"היית ראש השבט"

בתו שירה ספדה לו: "פשוט אהבנו לדבר ולהתקשר אחד לשני. פשוט אהבת להיות אבא. אתמול שאלתי את נועה ואורי אם אני אימא טובה, והם אמרו שכן, מאוד. עניתי להם שהם לא יודעים מה זה אבא טוב, כי סבא לא היה אבא שלהם.

"הפעם היחידה שממש כעסת עליי הייתה בנעוריי, כשעבדתי בתור מלצרית בבית קפה בירושלים, ולקחנו משם שקיות אבקת שוקו יוקרתי שהגיעו משווייץ. בלילה מאוחר חזרת מהכנסת, ואמא סיפרה לך על השוקו. ואתה קראת לי למטבח וכל כך כעסת עליי, הייתי משותקת התביישת שאני הבת שלך, העזתי לגנוב שקיות שוקו, ואני התביישתי לספר לחברים שרק אותי הכריחו להחזיר את הכול.

"מאז, המריבות היחידות שלנו היו בעיקר ויכוחים פוליטיים, כי בבית שלנו, דיברו על אהבת הארץ, על כמה חשוב שליהודים תהיה מדינה, על זה שבמשפחת מרגלית נותנים נשיקה כשיוצאים מהבית, והיינו צריכות להישבע שבחיים לא נרד מהארץ. היית ראש השבט שלנו, אנחנו החמולה".

האורחים ליוו את דן בדרכו האחרונה. אביב גפן שר את השיר ״ירושלים של זהב״, אותו מרגלית אהב מאוד, והקהל הצטרף. יהי זכרו ברוך.