העיתונאי דן מרגלית, שהלך לעולמוהיום (חמישי) בגיל 87, היה מבוקש כמעט עד אחרון ימיו. זאת בהחלט תופעה. הוא קיבל זמן מסך כדי להגיד דברים אחרונים בנוגע לפרשיות שהוא לא היה רוצה שיגדירו את הקריירה שלו.

היה לו ביקוש כשרצה לכתוב משהו, ודעותיו בשנים האחרונות היו הרבה יותר קרובות להטפות. אבל יותר מזה, דן מרגלית באופן אובייקטיבי היה אחד מתוך שניים או שלושה העיתונאים המשפיעים בתולדות המדינה. בין השאר בזכות הסקופ הידוע שלו לגבי חשבון הדולרים של בני הזוג רבין בארה"ב.

מייסד הז'אנר

כן, דן מרגלית היה עיתונאי של סקופים. האם הוא גם היה עיתונאי טוב? בסופו של דבר הוא לא מינף את הידיעה הבלעדית על חשבון הדולרים באותו אופן שבוב וודוארד מינף את הגילויים שלו ושל קרל ברנשטיין בפרשת ווטרגייט. הוא היה אחד ממייסדי הז'אנר הלא כל כך חביב של כתבים מקורבים.

הוא היה תמיד בלב העניינים וזה מצריך יכולת לא מבוטלת. אבל הוא לא כתב לאחר חשבון הדולרים את ההיסטוריה של מדינת ישראל בזמן אמיתי; הוא פתח קריירה של בולטות תקשורתית והשפעה.

בשנת 1982 תוך כדי מלחמת של"ג נולדה התכנית 'ערב חדש', בשעות השידור של הטלויזיה החינוכית. בלעדיו תכנית האקטואליה הזאת בשעות שבין אחר הצהרים לערב לא הייתה מתרוממת. הוא הביא איתו סקרנות חדשותית גם לראיונות שעסקו בגילויים על רצח ארלוזורוב.

כשהמחזאי מוטי לרנר כתב מחזה שמשפיל את גבורתה של חנה סנש, דן מרגלית ידע לקשור בין כתיבתו של המחזאי לתולדות משפחתו של לרנר. בהמשך יסד את מודל הווכחנות הפאנליסטית בתכנית פופוליטיקה שהינחה.

מדייניסט לברקיסט

הוא היה דייניסט וכעבור עשרות שנים היה ברקיסט. בסוף שנות השישים היה שותף בתנועה של "משה דיין לראשות הממשלה". ביום השנה החמישים למלחמת יום הכיפורים הוא היה אולי העיתונאי היחיד שנשאר מהתקופה ההיא שהיה יחסית מקורב למי שהיה שר הביטחון.

בראיון לפודקאסט על ימי 73' הוא היה עדיין משוכנע, שאם רק היו נותנים למשה דיין לממש את תכנית הנסיגה החלקית שלו מתעלת סואץ, המלחמה היתה נמנעת.

כשהתחולל קרב הדמים בין אהוד ברק לרמטכ"ל גבי אשכנזי, מרגלית ורונן ברגמן מיהרו לכתוב את הספר "הבור", על מה שהוצג על ידם כשחיתות בסביבתו של אשכנזי, שהתנגד למינויו של גלנט כרמטכ"ל. הוא כתב טור מרכזי בישראל היום מאז שיצא לשוק במשך כעשר שנים.