שי חרמש, מבכירי ההתיישבות בעוטף עזה, ראש מועצת שער הנגב לשעבר וחבר קיבוץ כפר עזה, חושף את התובנות הכואבות והמטלטלות שלו על עתיד האזור בפרק חדש של הפודקאסט "חיים על הקצה", בהנחיית תירא־אל כהן, מייסדת ונשיאת "קדמה התיישבות צעירים".
בראיון, חרמש מדבר בפתיחות על האובדן האישי שחווה עם הירצחו של בנו, עומר חרמש ז"ל, ב־7 באוקטובר, על קריסת קהילת כפר עזה, ומציג חזון חדש ובלתי מתפשר לעתיד ההתיישבות בעוטף.
"בכפר עזה נרצחו 64 מתושבי המקום, כולל הבן שלי עומר", מספר חרמש בפתיחת הראיון. הוא מתאר את רגעי האימה של משפחתו – בתו שיר, שחולצה עם תינוק בן חמישה ימים תחת אש אחרי 22 שעות בממ"ד, ואת שהותו שלו במצור במשך קרוב ליממה, שבסופה נמלט מביתו "עם כפכפים בלבד".
"נגמר תפקידה של ההתיישבות כמוצבים צבאיים"
חרמש מותח ביקורת חריפה על תפיסת הביטחון שהתמוטטה ב־7 באוקטובר, וקובע כי המודל ההיסטורי של "חומה ומגדל" אינו רלוונטי עוד. "נגמר תפקידה של ההתיישבות כמוצבים צבאיים. נגמר ב־6:29 בבוקר", הוא מצהיר. "מדינת ישראל צריכה לפתח תפיסת ביטחון שאומרת אזרחים הם אזרחים, חיילים הם חיילים. מי שמשרת במילואים הוא חייל, כשהוא גמר לשרת הוא לא לוחם 360 יום בשנה, זה לא תפקידו".
כדי להמחיש את עומק השבר באמון ואת הצורך בשינוי תפיסתי, חרמש מספר על מפגש בין תושבי ניר עוז לקצין בכיר, שהבטיח להם שצה"ל למד לקחים וישפר את המיגון על ידי התקנת דלתות פלדה ותקשורת בממ"דים. תגובתו של אחד החברים, לדברי חרמש, מסכמת את התחושה כולה: "קם חבר משק ואמר לו, 'תביט אדוני הקצין, אני אחזור לניר עוז. אתה יודע מתי? כשיגידו לי שלא יהיו ממ״דים'. זאת הפילוסופיה". לדבריו, שיקום האמון לא יושג באמצעות עוד בטון, אלא רק באמצעות לקיחת אחריות מלאה של הצבא על ההגנה.
"מציאות של קהילות בלי ילדים היא מציאות פטאלית"
בנוסף, מתאר חרמש מציאות עגומה של קהילה מפורקת, שצפויה לחזור לביתה רק בעוד כשנתיים, שלוש שנים לאחר הטבח, ומביע חשש כבד מכך שמשפחות צעירות לא ישובו ללא פתרון ביטחוני מוחלט. "מציאות של קהילות כפריות בלי ילדים היא מציאות פטאלית", הוא מזהיר. חרמש מבקר גם את התנהלות הממשלה, את קצב השיקום האיטי ואת הפוליטיזציה של הסיוע ליישובים. "לא יעלה על הדעת ששנתיים אחרי האירוע, עוד המגרשים עומדים ריקים ועוסקים כרגע עם אדריכלים בתכנון הבתים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו