"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שי חרמש ששכל את בנו ב־7 באוקטובר: "אני רוצה כפר עזה בלי ממ"דים"

בראיון לפודקאסט "חיים על הקצה" חושף שי חרמש את האובדן האישי ואת קריסת קהילתו • מציג חזון חדש לעוטף עזה ומזהיר כי בלעדיו לא ישובו צעירים ליישובים • ''נגמר תפקידה של ההתיישבות כמוצבים צבאיים. נגמר ב־6:29 בבוקר''

,עודכן
0השמעה
שי חרמש. צילום: אריה לייב אברמס/פלאש90

שי חרמש, מבכירי ההתיישבות בעוטף עזה, ראש מועצת שער הנגב לשעבר וחבר קיבוץ כפר עזה, חושף את התובנות הכואבות והמטלטלות שלו על עתיד האזור בפרק חדש של הפודקאסט "חיים על הקצה", בהנחיית תירא־אל כהן, מייסדת ונשיאת "קדמה התיישבות צעירים".

בראיון, חרמש מדבר בפתיחות על האובדן האישי שחווה עם הירצחו של בנו, עומר חרמש ז"ל, ב־7 באוקטובר, על קריסת קהילת כפר עזה, ומציג חזון חדש ובלתי מתפשר לעתיד ההתיישבות בעוטף.

"בכפר עזה נרצחו 64 מתושבי המקום, כולל הבן שלי עומר", מספר חרמש בפתיחת הראיון. הוא מתאר את רגעי האימה של משפחתו – בתו שיר, שחולצה עם תינוק בן חמישה ימים תחת אש אחרי 22 שעות בממ"ד, ואת שהותו שלו במצור במשך קרוב ליממה, שבסופה נמלט מביתו "עם כפכפים בלבד".

"נגמר תפקידה של ההתיישבות כמוצבים צבאיים"

חרמש מותח ביקורת חריפה על תפיסת הביטחון שהתמוטטה ב־7 באוקטובר, וקובע כי המודל ההיסטורי של "חומה ומגדל" אינו רלוונטי עוד. "נגמר תפקידה של ההתיישבות כמוצבים צבאיים. נגמר ב־6:29 בבוקר", הוא מצהיר. "מדינת ישראל צריכה לפתח תפיסת ביטחון שאומרת אזרחים הם אזרחים, חיילים הם חיילים. מי שמשרת במילואים הוא חייל, כשהוא גמר לשרת הוא לא לוחם 360 יום בשנה, זה לא תפקידו".

כדי להמחיש את עומק השבר באמון ואת הצורך בשינוי תפיסתי, חרמש מספר על מפגש בין תושבי ניר עוז לקצין בכיר, שהבטיח להם שצה"ל למד לקחים וישפר את המיגון על ידי התקנת דלתות פלדה ותקשורת בממ"דים. תגובתו של אחד החברים, לדברי חרמש, מסכמת את התחושה כולה: "קם חבר משק ואמר לו, 'תביט אדוני הקצין, אני אחזור לניר עוז. אתה יודע מתי? כשיגידו לי שלא יהיו ממ״דים'. זאת הפילוסופיה". לדבריו, שיקום האמון לא יושג באמצעות עוד בטון, אלא רק באמצעות לקיחת אחריות מלאה של הצבא על ההגנה.

"מציאות של קהילות בלי ילדים היא מציאות פטאלית"

בנוסף, מתאר חרמש מציאות עגומה של קהילה מפורקת, שצפויה לחזור לביתה רק בעוד כשנתיים, שלוש שנים לאחר הטבח, ומביע חשש כבד מכך שמשפחות צעירות לא ישובו ללא פתרון ביטחוני מוחלט. "מציאות של קהילות כפריות בלי ילדים היא מציאות פטאלית", הוא מזהיר. חרמש מבקר גם את התנהלות הממשלה, את קצב השיקום האיטי ואת הפוליטיזציה של הסיוע ליישובים. "לא יעלה על הדעת ששנתיים אחרי האירוע, עוד המגרשים עומדים ריקים ועוסקים כרגע עם אדריכלים בתכנון הבתים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר