המונים בכיכר החטופים; אחיו של איציק אלגרט ז"ל: "שברו לו אצבעות, שברו לו צלעות שקרסו לתוך הריאות"

הערב (שבת), התקיימה עצרת מרכזית בכיכר החטופים בתל אביב ביוזמת מטה המשפחות להחזרת החטופים. זאת, על רקע אישור התוכניות לכיבוש עזה, החשש מטרפוד עסקה נוספת לשחרור חטופים והכרזת המשפחות על יום מאבק ארצי שייערך ביום שלישי הקרוב. עצרות נוספות נערכו הערב במוקדים נוספים, בין השאר בשער הנגב, ירושלים וכרמי גת.

במשפחות החטופים קראו לציבור להגיע ולתמוך במאבק: "ישראל מתייצבת – לימינם של החטופים, של הלוחמים, של המפונים. עם ישראל חפץ חיים, חפץ שיקום. זו העת להחזיר את כל 50 החטופים והחטופה ולסיים את המלחמה. זו תהיה תמונת הניצחון הישראלית היחידה".

בכיכר הבימה נשאו דברים  לירן ברמן - אחיהם של גלי וזיו ברמן, דני אלגרט - אחיו של איציק אלגרט ז"ל, רוני אדר - אחותו של תמיר אדר, יונתן שימריז - אחיו של אלון שימריז ז"ל, וחגי אנגרסט - אביו של מתן אנגרסט.

העצרת הייתה טעונה במיוחד השבוע, לאחר הצהרת נשיא ארה"ב טראמפ אמש כי נראה שפחות מ-20 חטופים מצויים בין החיים. "עכשיו יש 20", אמר הנשיא טראמפ, "אבל כנראה שה-20 זה לא ה-20, כי כנראה, אולי, לא בחיים עוד". לעומת זאת, בהודעה שהעביר מתאם השבויים והנעדרים גל הירש למשפחות החטופים נטען "על פי המידע שבידי ישראל אין שינוי במידע שקיבלתם מאיתנו: 20 מן החטופים בחיים, 2 עם חשש כבד לחייהם, 28 אינם בין החיים והוגדרו כחטופים חללים".

"לא רציתי לחזור לככר הזאת, לא רציתי לחזור לדבר כאן' לא רציתי לחזור לצעוק", קרא לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיו ברמן, בכיכר החטופים הערב, "אבל אין לי ברירה. כמעט שנתיים שבהן חיינו נעצרו. כמעט שנתיים שבהן כל יום הוא גיהינום של חוסר ודאות, של פחד ושל כאב".

ברמן התייחס לתכניות המתגבשות לכיבוש עזה: "והנה ראש הממשלה מודיע, בקולו, שהוא "מנחה להתחיל במשא ומתן מיידי על שחרור כל החטופים וסיום המלחמה". מנחה אבל לא שולח משלחת למו"מ. מנחה אבל מאשר תכניות לכיבוש העיר עזה, מנחה אבל מגייס עשרות אלפי מילואימניקים בפעם המי יודע כמה. מנחה ומטרפד, מדבר על משא ומתן אבל ממסמס דואג לחטופים – אבל בפועל הוא מקריב אותם!" 

ברמן התייחס לאזכרות של ששת הנרצחים במנהרה ברפיח, בדיוק לפני שנה ולחטופים שנהרגו מהפצצות ישראליות. "המשפחות שלהם היו צריכות לקבל חיבוק, אמר ברמן, "במקום זה הן קיבלו את יקיריהן בארונות".

ברמן שאל מעל הבמה – "האם אנחנו, כחברה, מוכנים לוותר על החטופים? האם אנחנו, כמדינה, מוכנים להקריב אותם על מזבח הקואליציה? לא! אני רוצה את האחים שלי בחזרה. אנחנו, כחברה, צריכים את האחים והאחות שלנו בחזרה – כאן, איתנו. החיים לשיקום והחללים לקבורה". 

עוד פנה ברמן לנתניהו: " אני קורא לך מכאן, אדוני ראש הממשלה: נמאס לנו מ"אני הנחיתי", קצנו ב"אני הוריתי", אל תנחה, אל תורֶה, אל תפקוד – תעשה!" הוא הוסיף גם פנייה לטראמפ, באנגלית: "הרחבת הלחימה מציבה את כל החטופים בסכנה גדולה יותר. היום יש עסקה על השולחן, אבל עסקאות לא נמשכות לעד. החלונות נסגרים במהירות, ראינו את זה יותר מדי פעמים".

דני אלגרט, אחיו של איציק אלגרט ז״ל, קרא מעל הבמה: "ראש הממשלה אמר: 'הם סובלים, אבל לא מתים'. האם אתם מאמינים לו?  אני כאן לומר לכם דבר אחד ברור: זה שקר. האח שלי הוא ההוכחה הוא סבל והוא מת. האם זה הגיוני שאדם ישלם בחייו למען הישרדות פוליטית של מישהו אחר? האם מקובל שכיבוש עזה יתבצע גם במחיר פגיעה בחטופים רק כדי להשיג יעד פוליטי להישאר בשלטון? מה עם ההבטחה: 'נשיב את כל חטופנו'"

אלגרט הדגיש את חוסר האמון שהוא מייחס לנתניהו, כשהוא רומז לפרשת קטארגייט: "פעם אחת נתניהו דיכא את המחאה באמצעות בגידה של אנשי לשכתו, הפצת מידע לעיתון. היום הוא עושה זאת באמצעות הצעה לא מעשית, הוא יודע מראש שהחמאס לא יקבל אותה וכך שוב הוא יאשים את החמאס. כל פעולה כזו היא בגידה בחטופים עצמם".

אלגרט התייחס גם למניין החללים המאמיר: "צה״ל איבד עד היום אוגדה שלמה בחללים ופצועים האם אתם יודעים כמה זה אוגדה? אוגדה זה 15,000 חיילים 15,000 חיילים חללים ופצועים האם זה יכול להיות אי פעם ניצחון?"

בהתייחסו לסבלו של אחיו בשבי עד שאיבד את חייו סיפר אלגרט: "אחי עונה למוות: שברו לו אצבעות ברגליים, שברו לו את הצלעות שקרסו לתוך הריאות וגרמו למותו. סיבת המוות היא ההפקרה של בנימין נתניהו. הסדר מדיני אינו תבוסה. להפך זהו הניצחון המוחלט. אחים יקרים, תחזרו אחרי: הם לא סובלים הם מתים".

אחרי אלגרט דיברה רוני אדר, אחותו של תמיר אדר. "נולדתי כשתמיר היה בן 15. שנינו החזקנו את קצוות הגילאים של הבית", סיפרה, "זכיתי באח בכור אוהב ואהוב שתמיד שמר עלי. תמיר נתן לי זווית התבוננות וכלים לחיים שאני מעריכה היום עוד יותר מתמיד. הוא לימד אותי להישאר נאמנה לעצמי, ולא להתייחס למה שאחרים אומרים. לצחוק בלב על מי שצוחק עליי. לספור עד 3, לפעמים גם עד 10. לנשום ולהירגע, לחשוב לפני שאני עונה או פועלת".

אדר סיפרה על יחס עוין שהיא זוכה לו בשל מאבקה להשבת אחיה: "חשבתי על זה לפני שבועיים, כשמישהו קילל אותי רק כי לבשתי חולצה של תמיר ברחוב. וזה מהדהד בראש כשאני מתעוררת כל בוקר בתקווה לקבל את השיחה שאנחנו מתפללים לה, ומתאכזבת כל פעם מחדש".

עוד סיפרה כי תמיר "היה הגיבור של כולנו בבוקר 7 באוקטובר כשיצא ראשון מהבית בלי לספור עד 3. מאז אותו בוקר אני סופרת כבר 687 ימים, ואני מודה שהתעייפתי כבר לספור. תמיר חייב לחזור. איש שאהב את החיים ואהב לחיות.  ישראלי שאהב את ישראל – גם את האדמה וגם את האנשים. כי הוא רק רצה לחיות פה בשקט, אבל עכשיו, כשהחלום הזה התנפץ עבורו, מגיע לו להיקבר פה בכבוד, כדי שכולנו נוכל לחזור לחלום את זה עבור עצמנו".

יונתן שימריז, אחיו של אלון שימריז עלה אחריה. "בכל פעם שאני מגיע לכאן, הגוף שלי נהיה כבד, יש מחנק בגרון, העיניים דומעות, והראש מסרב להאמין, איך זה יכול להיות שאנחנו כאן, והם עדיין שם", אמר בפתח דבריו, "יום לפני שאלון, אחי הגיבור, נהרג, היינו כאן. הדלקנו נרות חנוכה. ביחד עם החברים שלו, עם החברים של גלי וזיו ברמן, התפללנו שיהיה  סוף טוב, שהם יחזרו הביתה, שנוכל לחבק אותם כבר.באותו הרגע לא ידענו, אבל אלון כבר היה חופשי".

הוא סיפר על ניסיון ההימלטות של אחיו מהשבי, שבסופו של דבר עלה לו בחייו: "הוא עשה את הבלתי אפשרי. כשאלון נהרג, יחד עם חבריו יותם חיים וסאמר טלאלקה, משהו מת בתוכי, משהו מת בכל אחד ואחת מאיתנו".

המוות שלהם סימן לי אמת כואבת", סיפר יונתן על נסיבות מותו הטראגיות של אחיו, "מדינת ישראל איבדה את הדרך. איבדה את הערכים שעליהם גדלנו - אחריות, רעות, סולידריות. כבר אז אמרו לנו שהמלחמה והלחץ הצבאי יחזירו את החטופים. רצינו להאמין, אבל זו הייתה אשלייה. מס שפתיים. ניסו להרגיע אותנו, להשתיק אותנו. ובמקביל, מסמסו כל סיכוי לעסקה. תמיד היה תירוץ, תמיד היה משהו חשוב יותר".

"באותו בוקר באוקטובר, מתן וצוותו הבינו שהם לבד," סיפר חגי אנגרסט, אביו של מתן אנגרסט, "הבינו שהשמיים נפלו על המדינה, והבינו שהם בשטח הריגה, ועדיין - הם הסתערו לתוך התופת כדי להציל אחרים והזכירו לכולנו שהכוח האמיתי של מדינה הוא הרוח - לא הפלדה. בדרך נס, מתן שרד את התופת ומאז נגזר עליו לשרוד, פצוע בגוף ובנפש, כבר כמעט שנתיים".

אנגרסט הוסיף: "אבל מתן הוא לא רק גיבור. הוא הילד שלי, שגידלתי והפך לחבר שלי, האימונים יחד, השירים בפול ווליום באוטו, ביציע..אני כל כך מתגעגע לשמוע את הקול שלו כשהוא לידי. לא מהשבי, דרך מסך, כשמתן מתחנן על חייו שבור, פצוע, מאבד תקווה במי שבחר, שהאמין בו כל כך. ואני יכול רק להתפלל בכל לבי שלפחות הוא ראה ושמע ביום ראשון את הצעקה האדירה של העם למענו ולמען כל החטופים והחטופה". 

"2.5 מיליון ישראלים עצרו הכל, יצאו לרחובות, עזבו עבודה, לימודים ושגרה ושלחו לך ולכל החטופים כוח," התייחס אנגרסט להתגייסות החברה האזרחית למאבק החטופים, "הם שברו את ההרגל הנורא של עוד יום ועוד יום בשבי, בלי קול, בלי אור. העם הזה הוכיח שהוא לא מוכן להתרגל. אתם לא מוותרים, ואתם לא נותנים לנו לוותר.  מול חומה של אדישות, אתם צבא של תקווה".

אנגרסט ביקר את הממשלה בחריפות: "המבחן עוד לפנינו. ממשלת השבעה באוקטובר נכשלה. עלינו להזכיר לראש הממשלה את אחריותו לתקן את מה שנשבר במשמרת שלו".

את דבריו סיים בפנייה אישי לבנו: "לפני סיום: מתן, ילד אהוב שלי, סליחה שעדיין לא הצלחנו להחזיר אותך. אם הייתי יכול, הייתי חופר באצבעות מנהרה עד עזה כדי להגיע אליך.  גיבור שלנו, אל תרים ידיים, אל תתן להם לקחת לך את מי שאתה. אין קיר, אין גבול, אין אויב ואין הנהגה שתגרום לנו לוותר עליך. מילה של אבא".

רותי סטרום, אימו של איתן הורן ושורד השבי יאיר הורן נשאה דברים בעצרת כרמי גת: ״כשהחליטו שיאיר חוזר לא חשבו שיש אחים ושצריכים להחזיר אותם ביחד. למרות שאני לא קיבלתי את שני הילדים שלי ביחד, אני רוצה שאריאל ודוד יהיו פה ביחד! כולנו מרוסקים, כל המשפחות, אני מבקשת מהעם המדהים הזה - תעזרו לנו״.

איילת לוי, אמה של שורדת השבי נעמה לוי דיברה גם היא בעצרת כרמי גת: ״אני יודעת בדיוק מה זה אומר – לחכות, לפחד, להתגעגע. אני לא צריכה לדמיין, כי הייתי שם. אני רוצה שתדעו: שאני אתכם. אני מחבקת אתכם. אתם לא לבד. אני כאן כדי להגיד בקול ברור – לא שוכחים אף אחד, לא מוותרים על אף אחד. עד שכולם יחזרו הביתה״.

בר גורן, בנם של מיה ואבנר גורן ז״ל אמר: ״ממשלת הדמים טרפדה הסכם, בחרה בהמשך ההקרבה ובמקביל נתניהו הפריח תקוות שווא מבלי לעשות דבר להגשימן. הגעתי להזכיר שתקווה אינה ההפך מייאוש אלא מפסיביות. היא אוסף של בחירות אקטיביות - מהייאוש נבנה תקווה, לא נפסיק להיאבק עד שאחרון החטופים והחטופה בבית״.

מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן נשאה דברים בעצרת שער הנגב: ״אני פונה אליכם, בדרג המדיני. אם אתם תחליטו לכבוש את עזה תוך סיכון וודאי של חטופים וחיילים כל האחריות תהיה עליכם, לא תוכלו לומר לא ידענו, לא העירו אותנו. אם יקרה משהו לגלי ולזיוי או למי מהחטופים החיים, האשמה תהיה שלכם ולא על החיילים שיקבלו את הפקודה". עוד אמרה מאייר: "במקום לקרוא למבצע מרכבות גדעון ב, נקרא לו המבצע להצלת החטופים והחטופה. הצלה בהסכם, ולא בתמרון, ולא בלחימה אינסופית".

חגית חן, אימו של איתי חן נאמה בעצרת ירושלים: ״בימים אלה נדמה שאנחנו עומדים בצומת דרכים. לא ברור אם פנינו לעסקה חלקית שתפתח את האפשרות להחזיר את כל החטופים, או שפנינו לכיבוש העיר עזה – צעד שעלול לגבות מחיר כבד מאוד, גם מחיילי צה"ל וגם מהחטופים שבחיים ושאינם בחיים. מהלך כזה עלול גם להותיר אותנו ללא תשובות לעולם – שלא נדע חלילה אף פעם מה קרה לאיתי. כל כך הרבה פעמים היינו בסרט הזה. ספינים של אוטוטו ובפועל- טרפוד. אני פונה היום למקבלי ההחלטות - האחריות בידיים שלכם״.

רובי חן, אביו של איתי חן אמר בעצרת: ״אני קורא לכולם להמשיך לתמוך בנו בפעולות הסולידריות למען החזרת החטופים עד שאחרון החטופים יוחזר - יום שלישי יהיה לנו יום סולידריות ארצי אני קורא לכולם להשתתף ולתמוך בנו״.

שמואל ברודץ׳, סבא של עופרי יובל ואוריה ברודץ׳: ״במשך השנתיים האחרונות אני יוצא לרחובות בקריאה למר נתניהו די. שלם על החטופים ותגיע לעסקה. החמאס די מרוסק שילמנו על כך בחיי מאות חיילים ובהחזקת המדינה במצב קריטי כבר כמעט שנתיים״.