שלושה שבועות עברו מאז הסרטון שבו רום שלי נראה כמו שנראו בתקופת השואה: גוסס, בלי רצון לחיות מרוב עינויים, סובל ובוכה מול המצלמות - וכלום לא קורה, שום דבר לא זז. השבוע מתקיימות האזכרות לששת החטופים שנרצחו בשבי, ושוב אף אחד לא עושה כלום. כמה זמן אפשר עוד למשוך? כמה אפשר עוד להתעלם?
באישור המשפחה,אות החיים מרום ברסלבסקי // דוברות מטה החטופים
אני פונה מכאן אל ראש הממשלה - מנהיג חייב להיות אנושי קודם כל. נשארו לרום ימים ספורים לחיות וזה לא מעניין אותך. ערך החיים לא מעניין אותך?
כמעט שנתיים חלפו, שוב ושוב טירפדת עסקאות, וגם אחרי שראית במו עיניך את הסרטון של רום גוסס שם אתה ממשיך לא לעשות כלום. אם אתה לא יכול להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים, לפחות תוציא אותם משם לפני שחס וחלילה ימותו מעונים. אל תטרפד את העסקה שוב.
המאבק הזה כבר מזמן הוא לא רק של משפחות החטופים. יום ראשון השבוע הוכיח חד־משמעית - זה מאבק של עם ישראל על המדינה, על הערבות ההדדית שלנו, על עצם היכולת שלנו להסתכל זה לזה בעיניים. מיליוני ישראלים יצאו לרחובות והראו שהעם כולו דורש את השבת החטופים.
המאבק הוא של כולנו
אסור להיות בשקט. השקט מאפשר להקריב את החטופים עבור מלחמה שכבר אין לה מטרה ואין לה תכלית. אישור התוכניות לכיבוש עזה בזמן שיש עסקה על השולחן - זה לתקוע לנו סכין בלב. זו הכרזת דין מוות על החטופים החיים ודין היעלמות על החטופים החללים.
רוב עם ישראל רוצה בהסכם כולל להשבת החטופים ולהפסקת הלחימה. המספרים האלה ברורים, הזעקה ברחובות ברורה, אבל נראה שהמנהיגות שלנו מתעקשת להתכחש. במקום לנהל משא ומתן רציף, במקום לקבל את ההחלטה האמיצה שנדרשת - הממשלה בוחרת לסכל, לדחות, לטרפד.
כמה עוד אפשר להקריב? כמה עוד משפחות צריכות לשבת באזכרות כדי שמישהו יזוז? זה יכול לקרות מחר בבוקר - יש הצעה כוללת על השולחן. צריך רק להפסיק לפחד, להפסיק לשחק משחקים ולקבל החלטה אמיצה.
ולכם, עם ישראל, תודה גדולה על התמיכה האדירה שלכם בצעדה האחרונה. זה מה שנותן לנו כוח להמשיך, זה מה שמחזיק אותנו. בבקשה, תמשיכו לעמוד איתנו. המאבק הזה הוא לא רק של המשפחות - הוא של כולנו. הוא על רום, על כל החטופים, ועלינו כחברה.
הכותב הוא אביו של החטוף רום ברסלבסקי שמוחזק בשבי חמאס כבר 685 ימים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו