שורד השבי אלי-ה כהן שוחח עם רשת CNN בראיון שפורסם הלילה (בין שלישי לרביעי). אלי-ה סיפר על תקופת השבי הקשה - אבל גם על תחושת האשמה שרודפת אותו מאז ששוחרר בעסקה ושב לביתו: "אני מרגיש אשם כשאני אוכל. אני מרגיש אשם כשאני מתרחץ. אני מרגיש אשם כשאני הולך לבית חולים, אני מרגיש אשם כי אני יודע מה הם עוברים עכשיו".
אלי-ה, שהגיע לנובה עם חברתו זיו עבוד ונחטף משם, שחזר בראיון את אותו בוקר גורלי: "המחבלים השליכו רימונים לתוך המיגונית. אלה שהיו בחלק הקדמי נהרגו מהפיצוצים".
כאשר נזרקו עוד רימונים, סיפר אלי-ה, הוא וזיו הסתתרו מתחת לגופות בניסיון להגן על עצמם. "דיברתי הרבה עם זיו", הוא אמר, "ניסיתי לבדוק אם היא חיה או לא, והיא אמרה לי: 'לפחות בשמיים נהיה בסדר'". לבסוף, כזכור, המחבלים פרצו למיגונית, מצאו אותו והעלו אותו על טנדר לעזה יחד עם הירש גולדברג-פולין ז"ל ואור לוי - אז, הוא נזכר, הוא היה בטוח שלא יראה את בת זוגו יותר לעולם.
במהלך רוב תקופת השבי, אלי-ה הוחזק עם אור לוי ואלי שרעבי ששוחררו גם הם, ועם אלון אהל שנותר מאחור, בשבי. הוא סיפר שרגליהם היו כבולות בשרשראות של אופנועים, מה שהקשה עליהם ללכת לשירותים. הוא התרחץ רק פעם בחודשיים, ולא צחצח שיניים במשך שנה שלמה. לדבריו, במשך תקופה ארוכה ארבעתם חלקו חתיכת פיתה ופחית שימורים של שעועית מדי יום: "במשך שמונה חודשים ישנו על הרצפה. פרקתי את הכתף כל כך הרבה לילות... הרגשנו חלשים".
אבל אלי-ה סיפר גם על התקווה, ועל מה שעזר לו להישאר חזק: הקשר עם חטופים אחרים, במיוחד הקשר שנוצר בינו לבין הירש עוד כשהועלו על המשאית, כשהירש פצוע אנושות בידו השמאלית. הם הופרדו בעזה, ואלי-ה חשב שהירש לא ישרוד את הפציעה - אך חודשיים לאחר מכן הם נפגשו שוב במנהרה, שם הוחזקו יחד לזמן קצר. כהן זיהה אותו מיד בגלל זרועו החבושה. "היינו יחד שלושה ימים, אבל הרגשנו כאילו אנחנו חברים כבר 10 שנים," כהן מספר, ונזכר שהירש אפילו עזר לו ללמוד אנגלית בשבי.
על סופו הטרגי של הירש, שנרצח על ידי שוביו לפני שנה, אלי-ה גילה כשעוד היה בשבי והזדעזע: "בכיתי הרבה, לא האמנתי".
כשיצאה לפועל עסקת החטופים בפברואר, רגשות הרביעיה שעברה יחד כל כך הרבה - אלי-ה, אלי, אור ואלון - היו מעורבים, שכן המשמעות הייתה להשאיר את אלון מאחור. "זה היה מצב קשה... חיבקנו אחד את השני והתחלנו לבכות," אלי-ה סיפר, ואמר שהבטיח לו שילחם למען שחרורו כשיחזור הביתה.
כשחזר לגבולות ישראל, אלי-ה גילה שזיו שרדה את הטבח במיגונית, ומאז ניהלה קמפיין לשחרורו. "אני לא יכול לתאר במילים איך זה הרגיש," הוא אמר. "זה היה כמו חלום. במשך שבוע, זה הרגיש כמו חלום להביט בה".
בצל ההכרזות על הרחבת הלחימה, אלי-ה אמר כי לדעתו הדרך היחידה להשיב את אלון אהל ושאר החטופים לחיק משפחותיהם היא באמצעות עסקה, וקרא לנתניהו לחזור לשולחן המשא ומתן: "אני מאמין שהם יכולים להביא את כל החטופים הביתה באותו אופן שבו אני חזרתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו