אחרי למעלה מחודש וחצי של אטרקציות, טיולים ומשפטי "אבא, אמא, משעמם לי!" שנשמעו בכל בית, נראה שהשקט לו הורי ישראל מייחלים נמצא ממש מעבר לפינה. על אף שהעייפות החלה לתת אותותיה, ואצל הילדים כבר נפלה ההבנה כי פעמון בית הספר ישוב לצלצל בקרוב (אם כי במדינת ישראל, כרגיל, כלום לא בטוח) – החלטתם לצאת לבילוי משפחתי נוסף, אחרון לחופש הנוכחי.
ההחלטה התקבלה, וגם את הילדים הצלחתם להפתיע כשבישרתם להם שמגיעים ליומיים בירושלים. אחרי שעיכלתם את הבשורה שאין בי-ם ים, נותר לכם רק לארגן את מסלול הטיול.
כאן, החלטנו לרכז עבורכם חלק מהמקומות האותנטיים שיש לבירה להציע, אלה שהמקומיים באמת אוהבים להגיע אליהם. נכון, היריעה קצרה מלהכיל את כל המקומות שאוהבים תושבי העיר שחוברה לה יחדיו וחלק מהם, באופן טבעי, מתוירים מאוד; כן, לא כולם עונים על ההגדרה של "החברים הירושלמים שלכם לא יספרו לכם על המקום הזה"; אבל, והוא חשוב מאוד – אלה בהחלט יצליחו לענות לפחות על חלק מהדרישות שלכם כמשפחה, כזוג ואפילו כיחידים במהלך 48 השעות הקרובות, ויחסכו לכם המון זמן של חיפושים.
את המסע שלנו בחרנו לקיים באמצעות הרכב, לצד התניידות באוטובוסים וברגל בעיר עצמה. חשוב לציין שלפחות עד לחודש ספטמבר המקטע המרכזי של הרכבת הקלה בבירה מושבת בשל עבודות, על כן יש להיערך לכך מראש מבחינת ההגעה ממקום למקום. את הטיול שלנו התחלנו בכלל מחוץ לירושלים, בעודנו בדרך אל הבירה.
אז, ירדנו מכביש אחת שמגיע אל העיר ועלינו על כביש 38 לכיוון בית שמש, בהחלטה לפתוח את 48 השעות הקרובות במקום מקסים, כזה בעל ערך מוסף. נסיעה קצרצרה של כמה דקות על הכביש הובילה אותנו ל"קפה עמית" במסילת ציון – עגלת קפה בעלת מקומות ישיבה רבים, פינות חמד מלבלבות ומגרש דשא גדול בסמוך אליה, שמהווה מפעל הנצחה ייחודי באמצעות עשיית טוב, נתינה ואהבה; מדובר במיזם התנדבותי שמנציח את עמית דוד ז"ל, צעיר שחגג בשבעה באוקטובר בפסטיבל "הנובה" ושם איבד את חייו, ועושה זאת החל מהאוכל המוגש במקום ועד השירים שמתנגנים ברקע. למעשה, לפני חודשים מספר עלתה העגלה לכותרות כאשר אלמונים פרצו אליה והשחיתו אותה בלילה שלפני פתיחתה. בעקבות פרסום המקרה נרתם עם ישראל לסייע לבני המשפחה ולחברים, ושבועות ספורים לאחר מכן היא נפתחה בגאווה לקהל הרחב.
"אני ועמית נשארנו אחים לכל החיים", מציין בפניי עודד פרץ-יריאל, חבר המשפחה שהדריך את עמית ז"ל בפנימייה. "הוא התבלט באופטימיות שלו, בדרך שהוא כיבד והיה קשוב לכל אדם, באור ובשמחה שהוא הביא. המחשבה הייתה להנציח את עמית בצורה שתואמת למהות שלו, שתהיה נעימה כמוהו ושתעשה טוב כמו שהוא עשה. לכן, חשבנו לפתוח עגלת קפה ש-100% מרווחיה הולכים לתרומות, כאשר העובדים עושים זאת בהתנדבות מלאה". ואכן, רק לאחרונה חילקו בני המשפחה והחברים מלגות לחניכי פנימיות, תוך מתן סיוע למיעוטי-יכולת ברחבי הארץ. "זה מקום שממשיך את האופי ואת האדם שעמית היה", מוסיף גיא אלקלעי, חבר ילדות של עמית ז"ל. "אתה בהכרח יוצא מפה עם משהו מעמית. בין אם חיוך, מילה טובה למתנדבים או צחוק עם חבר טוב. בכלל", הוא מוסיף בחיוך, "קצת לפני שהעגלה קמה אני זוכר שראיתי את לימור, אמא של עמית שהיא כמו אמא שלי, מחייכת לראשונה מאז המקרה. שם, הרגשתי שזה הנוקאאוט להכל".
אחרי הביקור בעגלה עלינו חזרה לרכב, פרקנו את הציוד שלנו במלון ויצאנו בדיוק בזמן לתיאטרון הקרון שבגן הפעמון, שם מתקיים פסטיבל הבובות הבין-לאומי עד לסוף השבוע הקרוב. בחצר התיאטרון נפשנו עם הבובה הדעתנית חפציבה ועם מפעילותיה, רותם גולדנברג ואביב הורוביץ שמשתתפות כולן בהצגה "אינסוף ואחת". "אני הודעתי לאמא שלי שאני מגיעה לכל ההצגות וגם לקרקס שמתקיים בחוץ", מציינת הבובה בניצוחן של השחקניות המוכשרות שמצליחות להפיח בה חיים של ילדה שמבקשת להוכיח לכולם שהיא יכולה לעשות הכל בכוחות עצמה, ספק בצחוק ספק ברצינות תהומית.
"אלה הצגות קורעות מצחוק, איכותיות, שנוגעות בליבו של הילד. הן מעוררות מחשבה, ואפילו יש פה גם הצגות למבוגרים", היא ממשיכה. למעשה, במהלך השבוע הקרוב יציע המקום הופעות והצגות של מיטב האמנים מהארץ ומהעולם, זאת לצד הפעלות, סדנאות ופעילויות המותאמות לילדים וגם למבוגרים. אם לא הספקתם להגיע לפסטיבל הבין-לאומי, תוכלו להגיע ולצפות ברפרטוארים אחרים של התיאטרון הייחודי, שמועלים על הבמה כל העת. אחרי כמה שעות מהנות במקום, תוכלו לקפוץ לאחת מהמסעדות במושבה הגרמנית או במתחם התחנה הראשונה. אנחנו בחרנו דווקא לצעוד כעשרים דקות ברגל, ולאכול באחד המקומות האהובים ביותר עלינו.
"אנחנו בסניף המקורי, שהוא האהבה שלי", פותחת רחל בן אלול תוך כדי שהיא מכינה עבורנו את אחד הסנדוויצ'ים הטעימים ביותר בירושלים, ב"רחל בשדרה". "מכאן נגזרו כל הסניפים", היא מוסיפה, ומיטיבה לתאר את תחושותיהם של הלקוחות שנהנים מהטעמים ברחוב בן מימון: "אני לא חושבת שקיים סנדוויץ' שיש בו למעלה מ-20 מרכיבים, שאתה נותן בו ביס ובלוטות הטעם שלך לא מבינות איפה אתה נמצא. אי-אפשר להעתיק את זה, כי יש בסנדוויץ' הזה נשמה". בן אלול, שנכנסה לחיינו עם הגעתה למקום השני והמכובד בעונה החמישית של "מאסטר שף", הביאה לבירה בשורה תל-אביבית עם נגיעות אישיות, בדוכן חלבי אליו הירושלמים זורמים בהמוניהם. שווה במיוחד להגיע, ובעיקר, אם אתם לא אלרגיים למשהו – לא לנסות להבין מה מסתתר בתוך הסנדוויץ', זה אבוד מראש.
מיד לאחר הביקור אצל רחל, החלטנו לנסוע לתיאטרון ירושלים. שם, ויתרנו על צפייה בהצגה ובחרנו לבקר באחת מהתערוכות המתחלפות שהמקום מציע. "בשבעה באוקטובר, היה לי ברור שהתפקיד שלי הוא לתעד למען הדורות הבאים, גם אם אני אראה מראות שלא יניחו לי", ציין שרון גבאי, צלם דוקומנטרי שיצר את התערוכה "שואה בכפר" המציגה את צוותי זק"א בכפר עזה בימים הראשונים שלאחר הטבח. "ברור היה לי שההכחשות לא יאחרו להגיע, ובעולם שנותן יותר מדי כבוד ל'פייק', אני חייב לתעד בסמוך לאירוע". אולם התערוכה, שהצגתה התאפשרה בעקבות סיוע מצד עיריית ירושלים והתיאטרון עצמו, הסתיימה, אבל בהחלט ניתן להגיע ולבקר בה במקומות שונים המעדכנים באתר של גבאי. בת שבע אידה, אוצרת התיאטרון, הוסיפה כי "אנו מציעים שמונה תערוכות מקור מתחלפות, בחינם, מדי חודש. אנחנו בוחרים לקדם אמנים שקרובים לאסון, ובקרוב גם נציג פה, לצורך הדוגמה, חלון עם סימני הקליעים מקיבוץ רעים, שמייצג את הטבח שעברנו".
אחרי מנוחה קצרה במלון, יצאנו לבלות בבר ה"גטסבי". הבר מציע מגוון קוקטיילים ייחודיים באווירה מסתורית, אשר אליו נכנסים דרך ספריה שנגללת הצידה. את הדרך אל הבר, שבקרבתו נמצאים מספר נוספים ששווה לקפוץ אליהם, עשינו דרך מדרחוב בן יהודה. מדובר באזור מתויר, יחסית, אך עם זאת ניתן למצוא בו עסקים שונים עם מזכרות מעניינות, זאת לצד חנויות מוכרות יותר. אחד היתרונות המרכזיים של הרחוב הוא שחלק מהחנויות שבו פתוחות עד הלילה.
אם כבר בחרנו להגיע לרחובות מתוירים, את היום השני בחרנו לפתוח, איך לא, ביציאה לשוק מחנה יהודה. כאן אפשר לפגוש את ירושלים על כלל גווניה, תוך קריאותיהם של הרוכלים המבקשים למכור את מרכולתם. לא יכולנו שלא לקפוץ ל"מרציפן" ולרכוש את הרוגלעך המפורסם שלהם (כשאנחנו דבקים למקור ובוחרים את השוקולד הרגיל על פני הפיסטוק הבוהק), וכן גם ל"באשר", שם רכשנו כמה גבינות מצוינות. אחרי הקניות הסתובבנו ברחובות של נחלאות, ומשם קפצנו בחזרה לאכול צהריים ב"חצות" המיתולוגית. מיד לאחר מכן צעדנו לנחלת שבעה, וישבנו בחצר הסניף החדש של הקונדיטוריה הצרפתית "לה מולאן דורה", שנפתחה במוזיאון ידידי ישראל בתוך מבנה לשימור.
את המזוודות שבקושי הספקנו לפרוק סגרנו בחזרה, ונסענו עם הרכב לעין כרם, לביתה של מזל מוטל שלוקחת חלק במיזם "נשים וסיפורים בירושלים". מדובר במיזם של עיריית ירושלים, שמאחד כ-70 נשים ירושלמיות בגילים שונים אשר מארחות קבוצות בביתן לחוויות אותנטיות. "אני מארחת קבוצות מהארץ ומחו"ל לחוויה תימנית אותנטית", היא מספרת, ומתארת כי החליטה להעביר את המורשת לאחר שהוריה נפטרו. "מגיעים לכאן מכל הארץ והעולם לשמוע על מורשת תימן, לטעום, ליהנות, לרקוד ולשיר יחד איתי".
בסדנה, מספרת מוטל על מורשתם של יהודי תימן ועל עין כרם, בה השתקעו לאחר שעלו ארצה. "אנחנו מנגנים בפח, לובשים את התלבושות המסורתיות ואוכלים סחוג מהאבן", אומרת ונותנת לנו לטעום. "הבית של ההורים שלי היה פתוח כמו של אברהם אבינו, וכך גם אנחנו עושים היום. זו חוויה שאין שני לה, יוצאים מכאן בהרגשת התעלות". אחרי הסדנה המקסימה של מזל תוכלו לשבת לאכול באחת מהמסעדות בעין כרם ומשם לצאת חזרה לדרככם ולסיים את המסע הירושלמי, עד לפעם הבאה.
את המסלול בחרנו לפי מיקום גיאוגרפי וצרכים אישיים, ובאופן טבעי נאלצנו לוותר על מוסדות נוספים שתוכלו לשלב במסע שלכם; קפה נאדי, קדוש ובצלאל; פאטיסרי ז'אק ברובע הנוצרי; מקום סושי וסביח אריכא; טיילת ארמון הנציב והספריה הלאומית; מולה בוטני, קפה אמש וקפה אלה; מסעדות נהדרות כמו הסאטיה, טלביה והצ'אקרה; משק עפאים, גלידה מוסלין וג'לטו וריטגו – כל אלה יוכלו להשתלב נהדר, כאשר לכל מקום יש את הייחודיות שלו ואת הטעמים שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו