יום העצירה? העם אמר את דברו

הבוקר כבר ברור שלמרות הקמפיין האולטימטיבי שיצא לדרך בהובלת מרבית אמצעי התקשורת המרכזיים, "יום העצירה" לא עצר את מדינת ישראל. כמות המשתתפים בהפגנות ובחסימות היתה קטנה מהצפוי, ועל אף מסע הסחיטה הרגשית של המארגנים - הישראלים לא עצרו את החיים שלהם.

למרות הסימפטיה וההזדהות האדירה עם החטופים ומשפחותיהם, בחר הרוב המוחלט במודע שלא להשתתף בפרויקט גניבת הדעת ההרסני. הוכח שאפשר לשחק עם ניסוח שאלות בסקרים ולשווק כותרות מסולפות לגבי עמדת רוב הציבור, אבל העם לא מטומטם ולא מוכן להתאבד בהמלצת מארגני המהומות.

עוד הוכח שמה שעבד במשך עשרות שנים כבר לא עובד יותר. בניגוד לאוסלו, להתנתקות ולבריחה מלבנון, כמו גם לעסקאות שליט וג'יבריל - מעצבי דעת הקהל הקלאסיים כבר פחות אפקטיביים: הם מתקשים לתעל את הרוב לכיוונם בנכלוליות ובתחכום.

לא עזרו אין־סוף תוכניות טלוויזיה וכתבות בלתי עיתונאיות בעליל, ולא הדהוד התקפות שלוחות רסן בקמפיינים מתוחכמים של השפעה. הרוב הבין כי מחוללי המסע הנוכחי הם גורמים אינטרסנטים ציניים במיוחד, מוותיקי בלפור וקפלן ועד קיצוני האופוזיציה. מי שלקחו את חלק ממשפחות החטופים האומללות לסיבוב, מנצלים את המצוקה והבלבול שלהן כדי לדרוש כניעה עכשיו, מתוך מטרה להפיל את השלטון.

לובי אגרסיבי וציני

לא שחסרות טענות מוצדקות נגד נתניהו ושות', מהאחריות ל־7 באוקטובר ועד אי־הכרעת האויב עד היום, וכמובן - נרמול ההשתמטות החרדית לצורכי שלטון. אבל מובילי השיבוש למיניהם חוששים שהסחורה הזו לא מספיקה לשם הקדמת הבחירות והחלפת השלטון, ולכן הם מנצלים לרעה את החמלה שיש לכולנו כלפי החטופים ויקיריהם. למרבה הצער, הם מצליחים לעבוד על רבים וטובים שמתמסרים לדגל המסולף שהם מניפים.

לקואליציה הלא תמימה הזו חברו גורמים רבי־השפעה, כולל ראשי אוניברסיטאות שלוקחים את הסטודנטים ואת יוקרת המוסדות שלהם כבני ערובה. וכמובן, ראש לשכת עורכי הדין שעושה שימוש שווא בשמם ובכספם של עורכי הדין בארץ, ממניעים פוליטיים. הלשכה עוד תשלם על כך מחיר כבד בעתיד.

הלובי האגרסיבי והציני שמוליך יחדיו את המאבק הזה אשם במידה רבה במצב הקשה שלנו מול האויב בעזה. כי בהיעדר מנהיגות, אזרחית וצבאית, הוא מצליח להשפיע על מהלכי המלחמה. קשה שלא לייחס את גרירת הרגלים של הרמטכ"לים, הנוכחי והקודם, לכניעה לקמפיין האגרסיבי שדורש מהם שלא לנצח.

אותו הדבר לגבי בנימין נתניהו, שאמנם נתון בלחץ הקואליציה והמצביעים שלו, אבל מאידך אחוז אימה מפני מטה משפחות החטופים. לכן, כדרכו, הוא הולך בין הטיפות - מהסס ומושך זמן.

הסבלנות פוקעת

ובכל זאת הוכח אתמול שרוב הציבור מבין כי היענות לדרישה "לעצור את המלחמה" תסמן את סוף המדינה. משמעה החזרת חמאס לכוחו בניצחון גדול, תוך גזר דין של חטיפה, מוות ואימה לישראלים רבים בעתיד.

ניתן היה גם להבחין שהסבלנות פוקעת - התגובות הציבוריות והפוליטיות כלפי קמפיין השיבוש היו הרבה פחות מאופקות מבעבר, לא חששו לקרוא לילדים בשמם. נס שלא פרצו קטטות מדממות מול חוצפת קומץ חוסמי הכבישים, שהצליחו לעצור את התנועה רק בגלל נרפות המשטרה - מי שמאפשרת כאוס חסר תקדים בחוצות, בלחץ היועצת המשפטית לממשלה וחלק מהתקשורת.

ורק בחמאס ובאל־ג'זירה חיככו גם אתמול ידיים בהנאה, מוכיחים שוב עד כמה הם יודעים להפעיל למטרותיהם את הגורמים הדסטרוקטיביים והפחות חכמים בחברה הישראלית. מנגנים על מיתרי האידיוטים השימושיים שמסייעים ללא דעת לאויב, בהתאם לקונספציה הקומוניסטית הקלאסית.

אלא שדומה כי הפעם הם הפכו לבלתי שימושיים, והאויב לא ישיג את מטרתו באמצעותם – משום שרובנו כבר מבינים את שם המשחק, ומסרבים להיכנע.