התמונות שהגיעו במוצ"ש האחרון מכיכר אל-כראמה (כיכר הכבוד) בסווידא מבשרות על עידן חדש עבור העדה הדרוזית בסוריה. "אנחנו רוצים גירושין דרוזים מהמדינה הסורית", הכריזה נואמת בלהט, כשהיא משתמשת במונח המקומי לגירושין שאין מהם חזרה.
קריאות "סווידא רוצה עצמאות" נשמעו מכל עבר, אך הקולות ברחוב לא רק הביעו דרישה חסרת תקדים לעצמאות דרוזית, אלא גם הלך רוח פרו-ישראלי באופן מובהק. המפגינים הניפו דגלי ישראל רבים, שלטים עליהם נכתב "תודה לאחינו ויקירנו הדרוזים בישראל", הביעו אהבה והערכה למנהיג הדרוזים בישראל, השייח' מוואפק טריף, והצהירו "לא לג'ולאני וחבורתו".
ההתרחשויות אינן רק הפגנת רחוב, אלא שיאו של תהליך שהחל לאחר הטבח שביצעו מילציות איסלמיסטיות בדרוזים, על הר הדרוזים בסוריה.
"תחת הדגל של סוריה אנסו וחטפו את הנשים שלנו, רצחו את ילדינו, לא רוצים קשר לזה יותר", הצהיר לוחם דרוזי בסרטון שהופץ מהמקום, "אנחנו רוצים להיות עם ישראל".
במקביל לקריאות לעצמאות, התחוללה מהפכה פנימית דרמטית בהנהגת העדה. מעמדו של השייח' חכמת אלהג'רי, המזוהה עם הקו שמוביל לעצמאות בתמיכת ישראל, ואת ההתנגדות הנחרצת למשטר אסד ולג'ולאני, התבסס כמנהיג הבלתי מעורער.
המהלך הגיע לשיאו כאשר תומכיו השתלטו על מטה "עין אל-זמאן" של השייח' יוסף ג'רבוע. ג'רבוע, שנחשב באופן מסורתי לאחד משלושת המנהיגים הרוחניים של העדה, המכונים "שייח' עקל", ייצג בקרב הדרוזים את הקו שמעוניין להשתייך למשטרו של ג'ולאני.
ההשתלטות על המטה שלו ע"י תומכי אלהג'רי היא אקט סמלי ופוליטי רב עוצמה: תומכיו של אלהג'רי הכריזו בפומבי: "מעכשיו יש רק "שייח' עקל" (מנהיג רוחני ראשי) אחד לדרוזים בסוריה - חכמת אלהג'רי". בכך נוטרלה למעשה גם השפעתו של המנהיג השלישי, השייח' חמוד אל-חינאווי, שנחשב לדמות מאזנת בין הקטבים.
בצעד סמלי חד נוסף, הסירו תומכיו של אלהג'רי את השלט שהוצג מעל מטה ג'רבוע, שעליו נכתב "עדת הדרוזים המוסלמים בסוריה". לשלט הזה סמליות גדולה מאוד, שכן הדרוזים בדרך כלל אינם רואים בעצמם חלק מהאיסלם מבחינה דתית.
הביטוי "הדרוזים המוסלמים" או הטענות לפיהן הדרוזים הם זרם באיסלם נתפסות ע"י דרוזים רבים כהתרפסות בפני המוסלמים מתוך פחד. בהסרה הפומבית של השלט "עדת הדרוזים המוסלמים" מעל מטה ג'רבוע הכריזו במפגינים למעשה כי: הדרוזים אינם מוסלמים, ותם עידן ההתרפסות והפחד שכפה עליהם להזדהות כך.
אך הדרך לעצמאות עוד ארוכה ומלאת מכשולים. לצד הרצון העז, חסרים לדרוזים מרכיבים הכרחיים: בראש ובראשונה, פתיחת נתיבי תחבורה שיסייעו להם להתמודד עם המצור שמוטל על סוויידא ע"י מיליציות איסלמיסטיות וגורם למחסור נוראי.
קריאות רבות הופנו ע"י הדרוזים למלך ירדן, בדרישה לפתוח את מעבר הגבול הסמוך לירדן, אך הוא נשאר סגור בגלל החשש של ירדן מעימות עם ג'ולאני והאיסלמיסטים, וסוויידא עדיין במצור המקשה מאוד על הצרכים ההומניטרים הבסיסיים ביותר: אוכל, ציוד רפואי וכדומה.
הדרוזים כיום נושאים את עיניהם לשני מנהיגים רוחניים, אלהג'רי בסוריה ושייח' מוואפק טריף בישראל, אך עדיין חסרה להם מנהיגות אזרחית ברורה שתוביל להקמת יישות עצמאית, ומנגנון ממשל, שיוביל להקמת כוח צבאי מאוחד. הדרוזים מודעים לכך שאם לא יפעלו במהירות להקמת תשתית למדינה, השלטון החדש בדמשק עלול להתייצב ולהקשות על כל מהלך של הכרזת עצמאות.
בינתיים, בכיכר המרכזית בסווידא, חלום המדינה הדרוזית העצמאית, תחת הגנתה של ברית מיעוטים עם ישראל, חי ונושם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו