"למות במלחמה או להיות חטוף? זו לא שאלה תאורטית. זו שאלה שצריכה לעמוד היום במרכז כל בית בישראל! בכל סלון שבו נער או נערה בני 18 מחכים לצו גיוס. ב־7 באוקטובר, בלי יתרון מספרי, כמעט בלי תחמושת, עידן בחר להסתער ובאיזשהו אופן, הוא בחר למות".
"תודה שבחרת למות חופשי"
"והיום, כמעט שנתיים אחרי, אני אומרת לו תודה! תודה שבחרת למות חופשי. תודה שלא נתת שייקחו אותך חי רק כדי שיכבו אותך מבפנים. תודה שאתה לא שוכב על רצפת בטון עם עיניים כבויות. בלי יכולת לזוז, בלי אוכל בלי מים בלי לזכור מי אתה. להיות חטוף היום זה לא רק לא לדעת אם תחזור זה לדעת ששכחו אותך! שאתה לא מוזכר כשמקבלים החלטות! שאתה לא סיבה להפסקת אש! לא תירוץ להסכם! לא יעד בשום תוכנית!".
"חטוף זה ילד שאמא שלו כבר כמעט שנתיים לא ישנה! עידן הספיק להכיר את סבתא בתיה
ניצולת שואה סבתא שהתחבאה תשעה חודשים מתחת לבית השחי של אמא שלה בלי אוכל
בלי אור עם הפחד שמישהו ישמע את הנשימה שלה מה היא אמורה לחשוב כשהיא רואה בטלוויזיה חטופים כחושים כמו אז?".
"להיות חטוף זה לא רק להיות בעזה - זה להיות בלתי נראה"
"ויש לנו בן נוסף, יובל, מסיים ממש היום שנת שירות בכרם שלום, קרוב מאוד מהמקום שבו עידן נפל ויובל בוחר להיות לוחם למרות הכול, והמחשבות לא עוזבות אותי אני יודעת שאני שולחת אותו לצבא, אני יודעת שחתמתי לו על שירות קרבי, אבל אני גם יודעת שחתמתי על האפשרות שיום אחד הוא יהפוך לשקוף כי להיות חטוף זה לא רק להיות בעזה זה להיות בלתי נראה! יש אמת נוראה שמעטים מעיזים להגיד המוות כואב אבל יש בו ודאות".
"חטיפה מביאה איתה תקווה אבל זו תקווה אכזרית כי אין בה ודאות. תודה עידן שבחרת למות כלוחם ולא להישאר כלוא בגוף בתוך מדינה שבה העם נלחם עליך והמנהיגים שותקים! רק הזעקה שלנו יכולה לשבור את השתיקה".
למרות הפטור - התגייס לקרבי, הסתער ונהרג
עידן רז, בן 20, מקיבוץ עין המפרץ, לוחם בגדוד 13 של גולני ואוהד מושבע של הפועל תל אביב. למרות פטור משירות בגלל אלרגיה לדבורים, נאבק להתגייס כלוחם וקיבל טיפולי זריקות כדי להגשים את החלום. ב-7 באוקטובר נפל במוצב פגה ליד בארי. כשמחבלי חמאס זרקו בקבוקי תבערה לשרוף את החיילים, עידן ושלושה חבריו החליטו להסתער במקום להישרף בחיים. ארבעתם נהרגו, אך הצילו 23 חיילים. בהלווייתו הגיעו אלפים בחולצות אדומות לכבוד אהבתו להפועל תל אביב. עידן הותיר אחריו הורים אתי וארנון ושלושה אחים.