שתי אמהות ממחנות שונים מתאחדות: "אומרות לא למציאות שבה יש אם חֲרֵדִית - ומולה אם חֲרֵדָה"

בעוד רוב הציבור בישראל שולח את בניו ובנותיו למלחמה שנכפתה עלינו, חלקים נרחבים ממנו קובלים על החרדים שאינם נושאים בעול. דיברנו עם שתי אימהות מתנועות שפועלות למען חוק גיוס הוגן, משני עברי המתרס הפוליטי.

עפרה ליפשיץ, תושבת קיבוץ ראש צורים שבגוש עציון, רכזת פדגוגית באולפנה, נשואה לאורי, אל"ם (מיל') שחזר כעת, אחרי 400 ימי מילואים בעזה, ומראשי ישיבת "שיח יצחק". עפרה היא אם לשישה, שאחד מהם מפקד צוות בסיירת גבעתי (בסדיר) והאחר מתגייס השבוע לכפיר.

ליפשיץ חברה בתנועה "שותפות לשירות", המורכבת מנשים מהציונות הדתית הפועלות לגיוס חרדים. "כתוב בתורה 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?'" היא אומרת. "מדובר במלחמת מצווה, וכולם מחויבים להשתתף בה, גם משום שהיא אחת מתרי"ג מצוות, וגם מבחינת 'ואהבת לרעך כמוך'. אנחנו קורסים וקוראים לכם לעזור, ואתם לא באים?"

עפרה לא סתם מטיחה בחרדים מנהמת ליבה, אלא חקרה את הנושא עם חברותיה לתנועה. היא הבינה שהסירוב לגיוס נובע מפחד, אבל מהות הפחד שונה בין הציבור החרדי לבין מנהיגיו. בעוד האחרונים חוששים מהִתְחַלְּנוּת ומחשיפה לעולם החילוני, בציבור החרדי יש רצון להתגייס אבל מי שמתגייס מאבד את הקהילה שלו, מוצא מהקונצנזוס.

"הלוואי שיכולנו להשפיע בתוך הקהילות שלהם, אבל השליטה של הרבנים שלהם חזקה מדי. יש קהילות רבות שבהן הרבנים מאשרים לצאת לעבוד. בעבודה הם פוגשים את העולם החילוני, אז אם זה קיים - בבקשה גם להתגייס. אותם אני בכלל לא מצליחה להבין. איך אתם מתירים לצאת לעבוד, אבל לא להתגייס? מעבר לממד הביטחוני - אנחנו רוצים לחיות כאן בארץ יחד. איך אתם לא מושיטים כתף אחרי 7 באוקטובר?"

מאז החלה לפעול בתנועה, השתנו חייה מן הקצה אל הקצה. היא נעדרת הרבה מהבית, למגינת ליבם של ילדיה. בשנה הבאה תיקח חצי שנת שבתון ותתמקד בפעילות ציבורית.

התנועה פועלת בכנסת ומנסה להשפיע על ניסוח חוק גיוס טוב, שדואג לגיוס שווה לכל האזרחים במדינה. הן מבקשות שעל מי שלא יתגייס (חרדי ושאינו חרדי) יחולו סנקציות משמעותיות. עפרה טוענת שלצבא אין מקלות בסיפור הזה, למעט איסור יציאה מהארץ או כלא. "אנחנו לא רוצות לראות אף אחד בכלא, כי זה יוביל חלילה למלחמת אחים ולשנאת חינם, מלבד העובדה שמדובר בכמות לא ריאלית של משתמטים, ולכן צריך סנקציות אחרות.

"צריכה להיות משוואה ברורה: מי שנותן - מקבל. אני לא מקבלת את האמירה שהם נותנים למדינה דרך לימוד תורה. בעלי ראש ישיבת הסדר, והבנים שלי יצאו מהישיבה ישר לצבא. אם באמת הם שומרים על החיילים דרך לימוד תורה - הם לא היו יוצאים לחופשת 'בין הזמנים' עכשיו. אף אחד ממנהיגי הציבור הזה לא מבקש זמן לתהליך שבסופו הם יהיו חלק מהנטל הכבד הזה. אנחנו מאמינות שאם ניקח מהם את המימון - הם כן יבואו, ויש לכך הוכחה היסטורית בקיצוץ קצבאות הילדים שהוציא אותם לעבודה. אם לא נילחם עכשיו על השוויון הזה, הנכדים שלנו ישלמו את המחיר".

התנועה מפגינה בגשרים, יוצאת ל"צעדות גיוס" המוניות ופועלת מול הצבא. זירה נוספת ומפתיעה היא מול מפלגת הציונות הדתית. "רוב מנהיגי הציבור מחרישים בנושא מחשש מפגיעה בקשר עם מפלגת הציונות הדתית שתתמוך בכל חוק בהסכמה, גם אם הוא לא יגייס חרדים".

למרות כל זה, עפרה דבקה בעקרונותיה ובנאמנותה למדינה. "אמשיך לחנך לאותם ערכים שחינכתי ושחונכתי לאורם. אני מאמינה שבעלי וילדיי ימשיכו לשרת. אין אפשרות אחרת, מתוך דאגה אמיתית וכנה לביטחון המדינה. גם אם הממשלה פועלת בניגוד לדעתי, לא אסכן את המדינה".

"איפה ההוגנות?"

מנגד, אבל עם הרבה מהמשותף, נמצאת יעל הרץ (55) מנתניה, שתלווה בקרוב את התאומים שלה, דורון ותומר, ללשכת הגיוס. דורון ילך לנח"ל ותומר לגבעתי, והיא חרדה. "כשהם נולדו הבטיחו לי שכשהם יגדלו לא יהיה יותר צבא, אבל כיום הצבא שלנו יותר נצרך מבעבר. אחרי 19 שנים שהחיים סבבו סביב הילדים, בבת אחת הם עוברים לאחריות של מישהו אחר, ובזמן מלחמה זה מלחיץ מאוד".

יעל פעילה בתנועת "אמא ערה", שגם היא פועלת בכנסת בעניין חוק הגיוס, שהן מכנות "חוק ההשתמטות". הן נפגשות עם חברי כנסת מכל רחבי הקשת הפוליטית, הציונית והדמוקרטית, לצורך העברת הקריאה לפעולה דחופה. הן עתרו לבג"ץ בעניין הגיוס ומשתתפות קבועות בוועדת החוץ והביטחון בדיונים על החוק.

נוסף על כך, הן הגישו בג"ץ לפני כחודש הנוגע ל"נוהל עוקף חקיקה" - נוהל שבעזרתו כופה המדינה על הלוחמים שמסיימים את שירותם הסדיר ארבעה חודשי לחימה נוספים, דבר שנעשה בניגוד להוראה המפורשת של היועמ"שית (שהורתה כי לפני שנוקטים צעד שכזה, על המדינה למצות את כל ההליכים לגיוס נרחב בקרב הציבור החרדי).

המחסור בכוח האדם הנובע, בין היתר, מאי־גיוסם של החרדים, גורם למפלס החרדה של יעל לעלות אף יותר: היא חוששת שבגלל המחסור בכוח אדם יקצרו את תקופת ההכשרה של ילדיה, וישלחו אותם לחזית בלי כלים מספיקים להתמודד עם מה שמצפה להם.

בנוגע לחוק הגיוס, יעל נסערת מאוד. "כאמא, זה בלתי נסבל בעיניי! איך ייתכן שהבנים שלי ייתנו שלוש שנים מחייהם למען המדינה, יסכנו את חייהם ויישאו בנטל הכבד של השירות הצבאי, בעוד מגזר שלם, בני גילם, זוכה לפטור גורף משירות?"

היא קובלת על כך שאותם צעירים זוכים לאותן זכויות כמו בניה, ולעיתים אף יותר. "איפה ההוגנות? איפה השוויון? כולנו יודעים שצה"ל סובל כיום ממחסור בכוח אדם. דווקא בתקופה כזו נדרשת ערבות הדדית - שכולם ייכנסו מתחת לאלונקה ויתרמו את חלקם. לא ייתכן שמגזר אחד ייתן מעצמו כל כך הרבה, בעוד מגזר אחר, כשיר ומסוגל, יקבל פטור מלא רק בגלל שיוכו!

"ב'אמא ערה' אנחנו מאמינות שהחברה הישראלית צריכה להיות צודקת ושוויונית. כל עוד תימשך ההשתמטות הגורפת משירות והעומס ייפול רק על כתפי חלק מהאוכלוסייה, נמשיך להיאבק למען שוויון מלא!

"אנחנו לא נלחמות נגד אף אחד - אנחנו נלחמות בעד! בעד צדק, בעד שוויון, ובעד עתיד טוב יותר לבנינו ולבנותינו. וכאימהות, שאוהבות את ילדיהן ושדואגות לביטחונם ולשלומם, אנו מתנגדות למציאות שבה יש אם חֲרֵדִית - ומולה אם חֲרֵדָה. אנחנו עם אחד, וכולנו צריכים לשאת באחריות ובנטל ביחד.

"אני רוצה לסמוך על צה"ל, אבל הצבא הוא לא זה שמקבל החלטות אלא הדרג המדיני. אני לא יודעת מה מטרות המלחמה הזאת. כדי לעבור את שלוש השנים האלה אני חייבת לסמוך, אין לי ברירה אחרת. אני יודעת שיש מפקדים טובים בצבא. ועדיין, זה מטריד, ואותי זה מטריד כפליים כי אני שולחת שניים. גדלתי בבית ציוני, ההורים שלי עלו לארץ מדרום אפריקה ושירתי בצבא. אני שמחה שהילדים שלי רוצים לתת מעצמם, אבל זה מפחיד אותי". היא מספרת שהסובבים אותה הציעו לה למנוע מהילדים להתגייס: "לא חשבתי על זה והם לא חשבו על זה. לא חינכנו אותם ככה".