"אמא ערה?": לצעירים שגידלנו אין מחליפים תחת האלונקה
הבכור התגייס לשריון למציאות שנראתה אז מורכבת, אסון 7 באוקטובר התרחש כשהוא עוד בהכשרה, שעברה להילוך מהיר • לשחיקה המתמשכת יש מחירים, שלחברה שנוצרת פה לא תהיה יכולת לשלם
Your browser doesn’t support HTML5 audio
"אמא, ערה?" - בטח ערה. ואם במקרה נרדמתי אז עם עין אחת פקוחה, כדי לקום מהר אם צריך.
הבכור התגייס לשריון למציאות שנראתה אז מורכבת. אסון 7 באוקטובר התרחש כשהוא עוד בהכשרה, שעברה להילוך מהיר. המעבר לפעילות בחטיבה 401, שמתמרנת ברצועת עזה, קרה תוך כדי תנועה.
השני סיים י"ב לפני חודש ומתגייס בתחילת אוגוסט להנדסה קרבית, היישר למלחמה שמחליפה חזיתות ומטרות ונראה כאילו הפכה ליעד בעצמה.
במשפחה המיוחדת שלנו, שניים מהאחים הגדולים שלהם - תותחנים ושריון - חייהם בשנתיים האחרונות מתנהלים מסבב לסבב, בעיקר בעזה, קצת בצפון. תחושת המחנק היא כבר בת לוויה קבועה.
משך האירוע, שכבר תקופה ארוכה קשה למצוא לו צידוק; תחושת הרולטה שבה מחיר ההימור הוא בלתי נסבל; הידיעה שהנטל הבלתי אפשרי מחייב רק חלק אחד של העם ושוחק אותו עד דק מגבירים את מה שגם ככה בווליום גבוה: דאגה הופכת לחרדה, תסכול לחוסר אונים.
לצעירים שגידלנו במיטב האמצעים שלנו אין מחליפים מתחת לאלונקה. לשחיקה המתמשכת יש מחירים, שלחברה שנוצרת פה לא תהיה יכולת לשלם - בטח שלא להפריח מדבריות או להאיר לאומות.
מספרים לנו שהמציאות הביטחונית שלנו השתנתה וצפויות לנו כאן עוד שנים ארוכות של צרכים גדולים בכל המשאבים. עם אופק כזה, השגרה שמצפה לבנים שלי כשיסיימו את השירות הסדיר, היא רצף של סבבים, ביניהם בלתי אפשרי כמעט להתחיל לחיות חיים בוגרים יצרניים או להקים בית. אם לא יהיה שינוי בכל ההיבטים: מינוף המלחמה להישג מדיני, גיוס של כלל האוכלוסייה לקחת חלק במאמץ, גם בחוסן הכלכלי השוטף, סופנו שנצא לגלות נוספת, אולי אפילו פה בארץ.
עם כל אחד מארבעת הבנים שלי נולדה אותה משאלת לב פשוטה: שיחיו שנים ארוכות ושמחות בבריאות גוף ונפש. שיגדלו את ילדיהם בנחת. ועכשיו זה הצטמצם ל"שיחיו". הפחד שמשהו מאלו לא יקרה מציף ומשתק.
החיים פה מורכבים, מטלטלים ונעדרי תחושת בטחון לפרקי זמן ארוכים. היכולת לשרוד ולייצר סביבה שמאפשרת שגשוג זקוקים לאמון ואמונה במטרה. כשהמטרה מזגזגת, ונראה שהתכלית איבדה את המצפן קשה עוד יותר להצדיק את הדרך. כל אזרחי המדינה צריכים לחלוק בחובות ובנטל, כי בלי השתתפות אין שותפות.
אנחנו צריכים מנהיגות שדואגת באופן שווה לכל אזרחי המדינה ושואפת שהעתיד של כל הילדים יהיה טוב יותר, בלי לוותר על הדור המדהים שסוחב על עצמו בימים אלו את נטל טעויות העבר.
ושנעשה כל מה שצריך להחזיר את כל החטופים. עכשיו.
חני אבן-רשף, פעילה באמא ערה, אמא לארבעה בנים: לוחם בסדיר בשריון ולמלש"ב שמתגייס בראשית אוגוסט ללוחמה בהנדסה קרבית. במשפחה עוד שני בנים בוגרים במילואים בתותחנים ובשריון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו