ארבל יהוד מציינת חצי שנה לחזרתה: "הפחד חי בך כל שנייה"

"התנאים משתנים לרעה ברגע שיש איזושהי תחושה שהצבא קרוב אליהם. זה להיות פסע מ'עכשיו הכל נגמר', עכשיו אתה מקבל כדור בראש, כל פעם מחדש. הפחד שם חי בך כל שנייה, אתה מפחד כל הזמן מהפצצות שלנו ומנקמה שלהם" כך מספרת היום שורדת השבי ארבל יהוד, בסרטון שמתפרסם לרגל חצי שנה לחזרתה משבי חמאס.

מחר (רביעי) יחלפו חצי שנה מאז שוחררה משבי חמאס לאחר ששהתה בו 482 ימים לגמרי לבדה. מאחור היא השאירה מאחור את בן זוגה אריאל קוניו. השנים נחטפו יחד - אך לא הוחזקו יחד בשבי. בעזה עדיין מוחזקים 50 חטופים וחטופה אחת בהם גם אחיו הגדול של אריאל, דוד קוניו.

בימים האחרונים התפוצץ המשא ומתן, בין היתר כיוון שארגון הטרור חמאס מסרב להתגמש בעסקת החטופים. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לאחר מכן כי, "נבדוק אופציות אחרות להשבת החטופים משבי חמאס". משפחות החטופים ושורדי שבי חרדים מניסיון להפעיל לחץ צבאי על חמאס.

ארבל יהוד תיארה מה עובר על החטופים כאשר העסקה מתפוצצת: "אני כל הזמן מנסה לדמיין מה עובר עליהם כשמתפוצצת עסקה. אני משווה את זה למה שאני חוויתי כשהתפוצצה עסקה הראשונה ב-2023. אם אני הרגשתי איך שאני הרגשתי, את תחושת הפקרה וההזנחה, ושאולי שיש פה איזושהי סלקציה ואפליה. אני לא יכולה לדמיין מה עובר עליהם עכשיו. להיות בהפסקת אש חודשיים ולחזור ללחימה ולשמוע את ההפצצות על הראש שלהם. אולי חלקם כן ראו אנשים יוצאים. וכן שמעו פרטים. זה פשוט פי מיליון מהתחושה שאני הרגשתי אז מבחינת מספר הימים שהם נמקים שם".

עוד הוסיפה: "היחס של השובים משתנה ברגע שמתפוצץ משא ומתן. ברגע שיש פה אמירות מאוד קשות - התנאים משתנים. התנאים משתנים לרעה ברגע שיש איזושהי תחושה שהצבא קרוב אליהם. זה להיות פסע מ'עכשיו הכל נגמר', עכשיו אתה מקבל כדור בראש, כל פעם מחדש. הפחד שם חי בך כל שנייה, אתה מפחד כל הזמן מהפצצות שלנו ומנקמה שלהם, אתה מפחד מהתעללויות, אתה במצב הישרדותי. מה שהחזיק אותי זה יצר ההישרדות - התקווה לצד הפחד שאותו עד היום לא מצליחה לתאר. מעבר לגדר אני עדיין לומדת את הפחד, הוא שונה, זה פחד על האהוב שלי, על אח שלו ועל יתר החטופים. אני מרגישה שהידיים שלי כבולות וזה פחד שהוא מדיר שינה והוא מלווה באשמה".

יהוד התייחסה למגעים הנוכחיים ולאירועים האחרונים בעזה שגבו חיי לוחמים: "אני רוצה להגיד למי שכן יכול לעשות ולמי שכן יכול במרחק החלטה לסיים את הדבר הזה, לעשות צעד אמיץ, לפעול. אני קמה כל בוקר לידיעה על עוד לוחם שנפל, ועל עוד לוחמים שאיבדנו. ואני כל פעם תופסת הראש ולא מצליחה להבין איך. כשחזרתי שאנשים מדברים על הותר לפרסום ולא כל כך הבנתי, ופתאום אני חיה את המציאות שאנשים חיים פה שנתיים, שאשכרה כל בוקר אנחנו פותחים עם הותר לפרסום, אבל בעבור מה? איזה תכלית יש לזה? הרי לחץ צבאי לא מוציא אותם. המיטוט של הבכירים בוצע והלכבוש עוד ועוד ועוד שטח על הראשים של החטופים שלנו, אני לא מצליחה להבין בעבור מה, ואני דורשת מאלה שכן יכולים לעשות ושהידיים שלהם לא כבולות, לעשות צעד אמיץ לסיים עם זה, להחזיר אותם, להחזיר את החיילים הביתה. להחזיר לנו את האופציה להשתקם, אופציה לנסות לחזור לחיים שאף פעם לא יהיו יותר. החטופים ששם זה אנחנו, שבעה באוקטובר יכול להיות כל אחד ואחד מכם, אם לא נחזיר אותם ואם לא נזעק ונשבית עד שהם יחזרו אני לא רואה איך המדינה יכולה להשתקם".

על אף שהיא אישה, ארבל יהוד לא שוחררה בעסקה הראשונה בנובמבר 2023, תנאי השבי שלה היו לא אנושיים אך הצליחה לשרוד: על שחרורה בעסקה האחרונה סיפרה: "בגלל שזאת הייתה סיטואציה די ארוכה ומתמשכת - לא ידעתי אם זה יתפוצץ או לא יתפוצץ. מהרגע שנכנסה העסקה, כל הזמן מה שהעסיק אותי זה העניין הזה שאני ברשימה והוא (אריאל קוניו, בן זוגה) לא. מה שאתה לומד שם לאורך כל התקופה הזאת זה עד שזה לא קורה זה לא קורה. ברגע של השחרור עצמו התחושות עוד יותר התעצמו - על זה שאני משאירה מאחור ועל זה שאני ממש מקווה שהוא לא רואה אותי יוצאת. בחוויה שלי, בשבילי, קיוויתי שהוא לא רואה את זה לא רציתי שיהיה לו עוד יותר קשה ויזואלית לראות אותי יוצאת ולדעת שהוא נשאר. כשעברתי את הגבול חשבתי מה זה בשבילו, שאני משאירה אותו מאחור".

"אני שואבת כוחות מהמשפחה של אריאל"

ארבל יהוד נחטפה יחד עם בן זוגה אריאל קוניו, הצעיר ממנה. הם הכירו עוד כילדים ונחטפו לאחר שהיו בזוגיות של מספר שנים ולאחר טיול גדול יחד. מאז ששבה ארצה מנסה ארבל יהוד להשתקם, היא נמצאת בקשר עם משפחתו של אריאל ועם אימו סילביה קוניו שמחכה להחזרת שני בנייה.

"זה פשוט אירוע שלא נגמר, הימים והלילות נראים אותו דבר", מספרת ארבל. "חזרתי מאוד חדורת מטרה, מהרגע שעברתי את הגבול בכיסופים. מעבר לתחושה האישית שלי, שאני משאירה מאחור, ידעתי שהדבר הכי חשוב כרגע מהרגע שאני יוצאת, זה להיות חדורת מטרה, להיות במאבק, ולא לתת לשום דבר אחר להסיט אותי מזה. אני באופן אישי לא מתעסקת בשיקום שלי, אני יודעת שזה יחליש אותי שזה יסיט אותי מהמאבק, ולכן אני כל כולי רק בזה".

עוד אמרה על הקשר עם משפחת קוניו: "אני ליד המשפחה של אריאל, אני שואבת מזה המון כוחות ומקווה שגם נותנת המון כוחות. כשאני עם המשפחה שלו אני מרגישה הכי קרובה אליו, אבל אצלי אין עניין או שאלה של שיקום - לעשות משהו שהוא ריפוי. חזרתי במצב גופני סביר, המצב הנפשי מורכב - אני מרגישה את הפער שיש ביני לבין אנשים פה. משהו שהשתנה בי מאז השבי – הרבה פעמים אני מעדיפה להתמודד לבד, אני רוצה להתפרק לבד או להיות לבד. גם בקטע הנפשי זה לא עניין שאני כרגע משקמת או מטפלת בו - כי שום דבר לא נגמר. מיום ליום שעובר אני מרגישה שאני לא אוכל לעשות את זה בלי שאריאל יהיה לצידי"

את הסרטון צילמה בניר עוז, המקום שהיה לה לבית וממנו נחטפה: "ניר עוז תמיד יהיה הבית שלי, מרגע שנכנסים בשער יש תחושה מוכרת של בית, אבל יש תחושה מאוד חזקה שעוברת אצלי, תחושה של חילול. רק פני שבועיים-שלושה נפל לי האסימון שאני חצי שנה פה. לי זה לא מרגיש כמו חצי שנה, קשה לי לתאר איך זה עובר עלי, אירוע שלא נגמר. הימים והלילות נראים אותו דבר".