"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יחידת הטרור הפנימית של חמאס: כך "ציידי המשת"פים" משתלטים על עזה

היא נקראת סהם, "חץ" בערבית, ונועדה לכאורה להשליט סדר בעזה • אבל יחידת האכיפה של חמאס, שמורכבת ממחבלים בדימוס, פועלת בשטח כמו מיליציית טרור פנימית: עינויים, הוצאות להורג, ורדיפת אזרחים שחשודים בשיתוף פעולה עם ישראל או בקבלת סיוע • צפו בסרטון

ענבר הירשהורן,מערכת היום פלוס
השמעה
היחידה שעושה צרות לישראל. צילום: ללא קרדיט

היחידה הוקמה מחדש במהלך 2024 על ידי משרד הפנים של חמאס. מדובר בכוח שמונה כ־1,000 איש, כשרובם שוטרים לשעבר ו"מתנדבים" שהם למעשה פעילי חמאס לשעבר שהוצאו מהזרוע הצבאית. הם לא נלחמים בישראל, אלא בתושבי עזה עצמם.

מטרתה הרשמית של היחידה: להשליט סדר ברחובות הרצועה, לעצור פשיטות על משאיות הסיוע ההומניטרי ולפגוע בכנופיות חמושות שמעלות מחירים או משתלטות על המשאיות. אבל בפועל מדובר בכוח שמפעיל טרור חסר רחמים נגד תושבים.
האנשים ש"נחשדים" בשיתוף פעולה עם ישראל, או סתם חוזרים ממרכז חלוקת מזון אמריקני, מוצגים בציבור כשהם חבולים, לעיתים קרובות לאחר שהופשטו, הוכו, ונחשדו בבגידה.

"ציידי המשת"פים": השלטון האמיתי בשטח

מאז מבצע "חרבות ברזל", שלטונו הרשמי של חמאס בעזה התערער. תשתיות הושמדו, פעילים חוסלו, ומוקדי שלטון התרסקו. אבל יחידת החץ מייצגת את מה ששרד, לא השלטון המוצהר של חמאס, אלא המנגנון שהוא בנה כדי להמשיך ולשלוט דרך פחד והרתעה.

התיעודים שמגיעים מהרצועה בשבועות האחרונים חושפים שיטת פעולה אכזרית: אזרחים שנתפסים בשטח חוזרים ממחסני הסיוע, ונתפסים על ידי אנשי היחידה. חלקם מועברים לעינויים, חלקם נעלמים, ואחרים נורים ברגליים מול המצלמות.

הבעיה הכפולה של ישראל

יחידת החץ הפכה לבעיה אסטרטגית מורכבת עבור ישראל. מצד אחד, אין כיום גוף אחר ברצועה שמסוגל להשליט סדר, ולכן ישראל נאלצת, בפועל, להתנהל לצד כוחות אכיפה שמופעלים על ידי חמאס. מצד שני, היחידה הזאת דואגת לחסל כל ניסיון לבנות אלטרנטיבה.

למשל, יוזמות של ישראל לפעול דרך אנשי עסקים מקומיים, חמולות או מיליציות לא-חמאסיות נתקלות בחיסולים מהירים. דמויות כמו אבו שבאב ואחרים שגויסו לשיתוף פעולה, הועלמו מהשטח או סומנו כבוגדים.

למה קשה לצה"ל לפגוע בהם?

צה"ל תוקף מהאוויר פעילי חמאס ועמדות לחימה, אבל כשמדובר ביחידת החץ, הסיפור מסובך הרבה יותר:

  • הם לא פועלים מתוך בסיסים צבאיים אלא מתוך תחנות משטרה, בתי חולים, מסגדים או אפילו בתים פרטיים.
  • אין להם מדי צבא קבועים או רכב צבאי, אלא הם משתלבים באוכלוסייה המקומית, בלבוש אזרחי.
  • הם לא מתקיפים את ישראל ולכן לא מהווים מטרה "קלאסית" למודיעין הצבאי.

לכן גם כשמגיע מידע על פעילים,החשש מפגיעה באזרחים חפים מפשע מעכב תגובה צבאית. ובינתיים, הפחד ברחובות גובר.

אז מה ישראל יכולה לעשות?

זו השאלה שישראל, ארה"ב ומדינות ערב עדיין לא הצליחו להשיב עליה. פירוק צבאי של חמאס זה דבר אחד, אבל בלי חלופה אזרחית אמינה ומוגנת, השטח פשוט ממלא את עצמו בכוחות כמו יחידת החץ.

הם לא יורים רקטות, אבל מוציאים להורג תושבים. עד שלא תוקם מערכת שלטונית אחרת- אמיתית, רחבה ומאובטחת, חמאס ימשיך לשלוט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר