משפחות שכולות, מילואימניקים נשחקים - אבל יולי אדלשטיין הוא הבעיה

הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל: ברור לגמרי שהבעיה היא אדלשטיין, הש"ג התורן. וברור כשמש שהוא ראוי לכל גינוי של עיתונאי, פוליטיקאי או עסקן. אין שום ספק שאם מגרשים אותו בבעיטה, פותרים את כל הבעיה.

כי בטוח שהילדים שלי, אחים שכולים שיוצאים שוב למילואים-הם בעיה שולית. ובטוח שנשים שנאנקות תחת עול גידול ילדיהן לבדן- הן בעיה מזערית. ואין ספק שעסקים שהוקמו בעמל רב ועכשיו קורסים- זו בעיה מינורית. ומיותר לציין, שצה"ל שזועק שאין מספיק לוחמים- הוא בעיה אפסית.

כי הבעיות האלו בלתי נחשבות בעיניהם של עסקנים שאחרי 653 ימים של מלחמה, ממשיכים לדאוג שכל מי שנראה כמוהם, יחיה את חייו בשלווה.
והבעיה הכי גדולה שלהם היא, כבר ניחשתם, ההוא שעומד בראש הוועדה.

וצבא של משחירים ומלביני פנים מתגייס בקול צהלה פרועה. ומקלל ומשמיץ בלי הבחנה ובלי קמצוץ בושה. ודואג לסמן בעיגול אדום את ה-מטרה: "יולי אדלשטיין יו"ר ועדת החוץ והביטחון הנורא".

"בן של כומר", "חתרן בלתי נלאה", "מוליך שולל וזומם מזימה", "מפיל ממשלה בגלל נקמה", "עולה חדש שלא עשה כלום בשביל המדינה".

ורבים כל כך שרואים את העוולה, ממש כמוני, רוצים להקיא לשמע החרפה, של לשון הרע, הלבנת פנים והוצאת שם רע.

ולא עדיף שתגידו את כל האמת בפנים? שלדעתכם שווה להמשיך ולהכנע לאיומי העסקנים החרדים, כדי שדווקא הממשלה הזו תנהל את המלחמה, ושתמשיך, לדעתכם, לעשות דברים טובים למדינה.

ואימרו שאתם לוקחים בחשבון בזו ההחלטה: תחושה חברתית חריפה של קיפוח ואפליה. וסיכון מבצעי בגלל מצבת כוח אדם חסרה. ושחיקה נוראה של חיילי הסדיר והמילואים מהלחימה.

ואם כך הייתם אומרים, לפחות אלו שלא מסכימים, היו מעריכים את היושר והכנות שלכם. ולא כפי שעכשיו - בזים להתנהלותכם.

אנא, למען הכבוד לפוליטיקה בישראל, ששחוק ונשחק- עד אימה, חיזרו בכם ממשחק פוליטי, ציני, שכולו השפלה.

ולך יולי באופן אישי, מאב שכול שאיבד את בנו בלחימה. תודה לך, מכובדי יולי אדלשטיין, מעומק ליבי, תודה.