חכמים שאלו שאלה רטורית בגמרא (בתרגום חופשי): "מדוע אתה חושב שדמך אדום משל חברך?!", במטרה להבהיר שאדם אינו יכול למסור את חברו למיתה כדי להינצל בעצמו.
לצערנו, אנו רואים עשרות שנים – ובפרט בשנתיים האחרונות, איך אלה המכנים עצמם "חרדים לדבר ה'", בפועל מתנהגים כ"חרדים מפני דבר ה'" – ובמקום לקיים את מצוות התורה, הם מתבצרים בחומות המגזר, תוך עבירה על מצוות עשה של יציאה למלחמת מצוה – להגנת ישראל מיד צר, ולא תעשה של 'לא תעמוד על דם רעך', חילול השם ועוד.
אלא, שאמירת החכמים הזו מקבלת גם משל פוליטי: ראש הממשלה כנראה חושב שדם הממשלה הווירטואלי אדום יותר מדם הלוחמים האמיתי.
אחרת, אין דרך להסביר את המהלכים להכשרת ההשתמטות, לכאורה בשם התורה, ובפועל – נגדה, ששיאם (הזמני) הגיע אתמול – בניסיון נואש להחליף את יו"ר ועדת החוץ והבטחון תוך כדי מלחמה, רק כדי להציב בובה שסרה למרותו של ראש הממשלה – ומכשירה את המשתמטים, כדי להעניק עוד חודשים ספורים לממשלה.
זו החלטה שדגל שחור מתנוסס מעליה, ותמהני איך יחיו איתה מרכיבי הקואליציה האחרים: מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית, החפצות בהכרעת החמאס, בריבונות ובשמירה על מדינת ישראל במלחמה רב-זירתית, כאשר משמעה המעשית הוא מיעוט חיילים ופגיעה במוטיבציה של המשרתים מאות ימים.
לאחר פרישתו מתפקיד יו"ר הועדה, העז ח"כ גפני להכפיש את אנשי מגזר הציונות הדתית, ובעצם התכוון לומר שקשה לו לראות את אורח החיים שהם מציבים בפניו, של לימוד תורה על מנת לעשות – עם ההכרח בגיוס למלחמת מצוה. זאת אחרי הניצול הציני של ההכרח הבטחוני ערב התקיפה באיראן – כאשר השרים דרעי וגפני אילצו את יו"ר הועדה לחתום על מתווה חלומות של כל ראש ישיבה חרדי: ביטול מיידי (מדורג בהמשך) של הסנקציות היעילות שהחלו בחודש מרץ - סבסוד מעונות וקיצוץ בקצבת אברך, והחלת 'סנקציות' שהן כלים ביד ראש הישיבה: אי סבסוד לימודים אקדמיים, הוצאת רשיון נהיגה, ואיסור יציאה מן הארץ (למעט באישור ראש הישיבה!!).
זאת לצד שיטת היעדים הרעה, שמאפשרת להתחמק מאחריות ומגיוס אישי. השיטה אינה מאפשרת לצה"ל לגייס על פי צרכיו ויכולתו, שכן ההחלטה נמצאת בידי קומבינטורים חרדים. נוסף על כך, האמירה המטעה לפיה לכאורה יגוייסו 50% מתייחסת להיקף של 50% ממחזור גיוס עכשווי, אשר יבוא מתוך ה'בריכה' של כ-100,000 (!!) בחורים בגילאי 18-26, ובפועל – מהמבוגרים, בעלי המשפחות – שלא יהיו לוחמים, אך כן יזכו לתקצוב.
ארגוני המשרתים הציגו מתווה, לפיו יישלחו צווים אישיים לכולם (רק שלא יפריעו לאכ"א להמשיך), וצה"ל יהיה זה אשר ימיין לפי צרכיו – בעיקר לתפקידי לחימה ותומכ"ל, וכן שלילת הטבות משמעותית (מעונות, הטבות בדיור, קצבת אברך) מהמשתמטים ואכיפה יעילה.
אני מסתכלת על מאות הרוגי המלחמה – הרוגי מלכות, שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, שרק מגזר אחד נפקד מהם (למעט בודדים), ומתמלאת זעם על בחורי פוניבז' שהתראיינו לכתבה בשבוע שעבר ואמרו שצר להם עליהם – כי "הם לא מימשו את ייעודם לקיים תורה ומצוות", לעומתם – שממיתים עצמם תיאורטית באוהלה של תורה.
אני מתמלאת תדהמה על ראש הממשלה, שיודע היטב את הכרח המלחמה ומחיריה – בעיקר האישיים, ועדיין מתנהג כאילו דם הממשלה אדום מדמי הלוחמים. מי שרואה עצמו מנהיג, בפרט בשעת מלחמה קשה, צריך לייקר את דם הלוחמים ואת שמירת העם והארץ. עליו לחלק את נטל וזכות הבטחון על כל אזרחי המדינה, תוך התעלות משיקולים פוליטיים של כמה חודשים נוספים שהממשלה תחזיק מעמד. עד שהוא עצמו יפיל אותה – ומוטב שלא יהיה עם אות קלון של השתמטות בחסות החוק.
--
הכותבת היא תושבת עפרה וממובילות "שותפות לשירות"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו