צביקה ברוט, ראש עיריית בת ים: "הבניין היה חצוי, נוף ילדותי נראה כמו הדאחייה"

צביקה ברוט, ראש עיריית בת-ים, התארח לשיחה עם עידן טנדלר בפודקאסט 'בשביל ישראל'. ברוט דיבר על הנזקים הרבים שספגה עירו במהלך מבצע "עם כלביא", על האתגרים שאיתם הוא התמודד במהלך האירוע הקשה הזה. מעבר לכך הוא סיפר על פעילותו כראש עיר למיגור השחיתות וחוסר התפקוד של העירייה כפי שמצא אותה, ועל מטרותיו העתידיות עבור בת-ים.

"במהלך מבצע 'עם כלביא', העיר בת-ים ספגה את הפגיעה הקשה ביותר במאה שנות קיומה. טיל איראני פגע ממש בעיר במגדל, כאשר הנזק הסביבתי היה עצום. המראות הזכירו לי את רובע דאחיה בלבנון אחרי שישראל תקפה אותו", אמר ראש עיריית בת-ים, שהמשיך לתאר את הנזק.

"כיוון שבת-ים היא עיר גדולה עם צפיפות גדולה, הנזקים עצומים. מדובר באזור שבו נפגעו 120 בניינים, 5,000 דירות ו-2,000 בני אדם הפכו לחסרי בית בגלל הפגיעה הזו. אבל זה לא רק המגדל שנהרס, אלא גם העובדה שנצטרך להרוס ולבנות מחדש עוד 20 בניינים. אני לא מדבר כבר על האסון הגדול שהיה לנו בנפש מפגיעה זו. מדובר לצערי ב-9 הרוגים, כאשר גם היו 200 פצועים.

"כדי לתת מושג על האירוע - אנשי פקע"ר, שהגיעו לאתר הפגיעה, ציינו שהמראות הזכירו להם את החורבן בהאיטי או טורקיה. כמובן חשוב לציין גם כי מדובר באירוע הפגיעה הכי קשה שהיה אי פעם בארץ", ציין ראש העיר.

צביקה ברוט סיפר כי בליל הפגיעה, הוא היה בבית העירייה כשהייתה לו תחושה מוקדמת שיקרה משהו. בכל מקרה, השהות שלו בעירייה יחד עם הצוותים של כוחות החירום אפשרה פעולה נחרצת ומהירה שסייעה מאוד להציל אנשים בשטח.

"הפגיעה הייתה בלילה ה-11 למבצע 'עם כלביא'. הייתה לנו ישיבה עד חצות. אחרי כן נשארתי לעבוד עד השעה שתיים בלילה. הייתי במקום כי הייתה לי תחושה שמשהו כזה עלול לקרות. בכל מקרה, בשעה שתיים בלילה נכנסתי למיטה שהייתה לי במשרד, ואז ישר נכנסה התראה על ירי טילים. זה היה במצב שכל הצוות שלי היה במרכז החירום הלאומי של העיר.

"פתאום אנחנו רואים במצלמות של המרכז את הפגיעה עצמה. ישר ידענו לאן לנסוע ודהרנו למקום למרות שהייתה בינתיים עוד אזעקה. כך הגענו מאוד מהר אל אתר הפגיעה והתחלנו לחלץ פצועים. מעניין לציין שממש ברחוב סמוך תרגלנו עם פיקוד העורף תרחיש דומה. אגב, כבר לפני פריצת המבצע פיקוד העורף קיים איתנו מספר תרגילים, כשאנחנו לא יודעים למה".

כשצביקה ברוט התקרב עם צוותי החילוץ לאתר, הוא התחיל לקלוט את ממדי הנזק, אך רק בבוקר אחרי פעילות ההצלה והחירום הראשוניים הוא קלט את גודל האירוע שעברה העיר בפגיעת הטיל הזו.

"דהרנו למקום, וכשאנחנו כבר מתקרבים לצומת הקרובה הרגשתי פתאום שהרכב שלנו לא נוסע על כביש אלא על חלקי ברזלים ולבנים, כשהכל גם היה מכוסה באבק. באתר עצמו היו כבר מאות תושבים מהבניינים הסמוכים, כשהם מכוסים באבק.

"הייתה דממה גדולה ברגעים הראשונים כיוון שכולם היו בהלם. אבל אז התחילו צעקות וקריאות לעזרה של פצועים ושל לכודים בתוך המפולות שהיו במקום. יחד עם קליטת ההרס, כל אנשי הרחוב התחילו לפנות הריסות כדי למצוא בני אדם. אפשר היה לראות יחד עם אנשי פקע"ר, מד"א ואיחוד הצלה, תושבים עם פיז'מות, עם תחתונים ועם הלבוש איתו יצאו מהבית, כאשר כל אלו ישר התחילו לחפש נפגעים ולהציל בני אדם. למשל, כך חולצה מהר אישה מבוגרת שהיד שלה בלטה מההריסות.

"בינתיים גדוד פקע"ר שהיה מסונף לעיר החל להיפרס בשטח ולפעול בצורה סדורה ומעוררת התפעלות, כשאנשי המילואים של הגדוד והחיילים הסדירים הפעילו את כל הכלים המיוחדים לחילוץ שהיו להם. כך עבדנו שעות עד הזריחה. במהלך הזמן הזה לא ידעתי מה ממדי ההרס כי עסקנו בחילוץ.

"רק כשהשמש זרחה התפניתי רגע מהעבודה וגיליתי את הנזק העצום שספג האזור כולו. עד אז חילצנו אדם עם הכלב שלו. אב שחילץ את ילדו עלה לחפש את אישתו בקומה שלהם. כולם עבדו בצורה רובוטית בלי לחשוב, ולכן עד הזריחה לא הבנתי את ממדי האירוע עצמו", סיפר ברוט.

עם הזריחה התחילו לזרום אל האזור קרובי משפחה של האנשים שגרו בו, וכן גם הסתובבו אנשים שלא הייתה להם דירה לחזור אליה. "בבוקר התחלנו להפעיל את מרכז החירום שלנו כרשות מקומית. היינו צריכים לתת מענה למשפחות שנותרו ללא רכוש ולא ידעו לאן ללכת, היה צריך לארגן לאנשים האלו דירה או מגורים חלופיים. כמו כן הגיעו כל מיני קרובי משפחה מאוד מודאגים, והיה צריך עבורם למצוא את קרוביהם, לברר האם הם בבתי חולים או במקום. זה לא היה פשוט כי חלק מהניצולים סבלו מהלם ולא יכלו לדבר. היה צריך להרגיע ולרובב אותם.

"בינתיים התחלנו לפנות את האנשים ולתת להם מענה ראשוני בבית ספר סמוך שהכנו מראש בדיוק לתרחיש כזה. בנוסף התחלנו עם תושבי המקום לחלץ מהדירות פיסות חיים שלהם. הוצאנו תפילין, תמונות חתונה, תעודות ומסמכים שונים. זה היה מאוד חשוב לאנשים רגשית".

ראש העיר סיפר גם כי הוא החל עם קב"ט העירייה לבקר בדירות שנפגעו, כשהוא רוצה להוציא אל הרחוב כמה שיותר אנשים מהבניינים שנפגעו. "אני והקב"ט עלינו לדירות ודפקנו בדלתות כדי להוציא אנשים החוצה. ככה נכנסנו לבניין שהיה מוצף בעשן.

"דפקנו על דלת אחת ושאלנו אם יש מישהו בדירה. פתחה לנו אישה שעוד הייתה המומה, אבל גם נזכרה בצרכים העירוניים שלה. בלב הבלגן היא פנתה אלי ואמרה: 'ראש העיר, טוב שהגעת, לא פינו בבניין לנו את הפח הכתום כבר שבועיים'. זה לימד כמה הציבור בעיר מרגיש שהוא יכול לפנות אלי ישירות, ושאפילו בתוך אירוע מהסוג הזה אנשים פונים אלי גם בבעיות היום-יום שלהם".

בעקבות הפגיעה הקשה החלו להגיע אל המקום פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית כדי לעמוד על הנזק מקרוב. ראש העיר שסייר את הבכירים השונים ציין שרובם הגדול באו עם רצון אמיתי לעזור ולסייע ולא למטרות צילום במקום לצורך יחסי ציבור.

צביקה ברוט גם הוסיף כי הנכונות לעזור היא גם של המערכת הפקידותית הבכירה בכל משרדי הממשלה הקשורים לשיקום העיר. אולם הוא ציין שהמבחן האמיתי יהיה סיוע מיידי לתושבים שביתם נפגע, כאשר רק כך אמון הציבור בממשלה יישאר טוב.

"אמנם היו מספר פוליטיקאים שהגיעו להצטלם במקום, אבל הרוב המוחלט הגיעו לעבוד. ראש הממשלה למשל התקשר אלי פעמיים, כשהפעם הראשונה הייתה עוד כשעסקנו בחילוץ ובפינוי הריסות. גם שר הביטחון, שר האוצר, הנשיא, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר הגיעו לאזור יחד עם פקידי ממשלה בכירים נוספים. היה ממש שיח פתוח עם רצון לעזור.

"שר האוצר סמוטריץ' שאל למשל מה העיר צריכה כרגע, ואמרתי לו שאנחנו לשלב הראשון צריכים מאה מיליון שקלים. הוא הגיב ונתן לי ממש צ'ק פתוח בנושא. יש לציין שבפועל, כשאני מדבר איתך ממש סמוך לאירוע, עדיין לא הגיעו התקציבים ממש, אבל התחושה הכללית היא של רצון לעזור.

"אני רק מקווה שבדרך לעזרה הזו לא נראה מלחמות אגו בין משרדי הממשלה, כיוון שאז יש סכנה שהכסף לא יגיע. במצב כזה אמון הציבור בממשלה ירד לחלוטין ולא תהיה תמיכה ציבורית למלחמה הבאה. למשל, כשהרמטכ"ל הגיע לשטח, אנשים מכל האזור כולל כאלו שהבית שלהם נפגע עודדו אותו וקראו לו להמשיך במבצע. בנוגע לכך אמר לי הרמטכ"ל שיש לצה"ל את הגב החזק הזה כי הציבור מאמין שהמדינה תעזור. 'כדי להילחם אני צריך את מס הרכוש מהר כאן בבת-ים, רק סיוע מהיר כזה יאפשר לנו כרית תמיכה לעוד מבצעים ומלחמה'.

"הרמטכ"ל ציין עוד כי 'אם תהיה פגיעה באמון הזה אז צה"ל לא יוכל לצאת למערכה הבאה'. בינתיים אני יכול להגיד שפקידי מס הרכוש התחילו לפעול היטב וקבעו גם שעד הוצאות תיקון ושיפוץ בגובה 30 אלף שקלים, האזרח יוכל להגיע למשרדים של מס הרכוש עם הקבלה ולקבל ישירות החזר. אלא שעדיין צריך לדאוג לדיור מתאים ולסיוע לתושבים חלשים שאיבדו את המגורים שלהם.

"למשל, הייתה אישה שהיא אמא יחידנית שמטפלת בשני ילדים. היא התגוררה בדירה ושילמה שכירות של 4,800 שקלים כל חודש. היא סיפרה לי שבעלי הדירה כבר שנים לא העלה לה את מחיר השכירות והתחשב בה מאוד. כעת היא ללא הדירה הזו ולכן צריך למצוא לה מקום מגורים שהיא תוכל לשלם עבורו. בעיה נוספת היא שדירות שנפגעו יעלו בעתיד אחרי בנייה חדשה כמיליון שקלים מעבר למחירן הנוכחי.

"לתת לאנשים פיצוי של 2 מיליון לא יסייע מספיק, כי דירה עתידית תעלה 3 מיליון שקלים. כלומר, זו בעיה לא פשוטה ואנשי האוצר צריכים להתמודד איתה היטב כדי שהציבור ייתן אמון הלאה בממשלה. כרגע יש את האמון הזה והציבור ממש עודד את הרמטכ"ל. גם כשמפקד חיל האוויר הגיע למקום אז אישה מבוגרת ניצולת שואה בת 93 סיפרה שהאחיין שלה שהוא מפקד טייסת התקשר אליה במיוחד ואמר לה שחיל האוויר סגר עם איראן את החשבון על כך שהדירה שלה נפגעה".

ראש עיריית בת-ים ציין שעם כל הכאב העצום על החללים, ישראל יצאה מהלחימה במצב טוב הרבה יותר מאשר התרחישים אליהם התכוננה המדינה. "כואב מאוד על ההרוגים, הפצועים ונזקי הרכוש. אבל צריך לדעת שהתרחישים היו שיהיו לנו אלפי חללים עקב פגיעות הטילים וזה לא התממש".

צביקה ברוט הוסיף וציין שמלכתחילה העיר סגרה בבתי המלון בבת-ים כמות גדולה של חדרים, כשהמטרה הייתה לשכן בהם אנשים שביתם ייפגע קשות. עם זאת, בשטח עצמו קיבל ברוט החלטה לשמור את החדרים האלו ריקים ולפנות את התושבים לבתי מלון בתל-אביב, וזאת כי הוא חשש, חשש שהתממש, שעוד טיל יפגע בעיר ותהיה כמות נוספת של אנשים שצריך לשכן ולתת להם מקום ללון בו.

"בשלב הראשון של מבצע 'עם כלביא', סגרנו עם מלונות בעיר שאנחנו תופסים 50 חדרים אליהם נפנה אנשים שביתם נהרס. אחר כך אמרתי לאחראית על התחום בעירייה להכפיל את כמות החדרים למאה כי חששתי מתרחיש של הרס גדול. בפועל פינינו את התושבים מהפגיעה לתל-אביב למלונות שם. תפסנו שם 700 חדרי מלון עבור 2,100 מפונים. חלקם פונו למשפחות שלהם מחוץ לעיר אבל היו רבים שלא היה להם איפה להתגורר.

"אחרי הפגיעה התקשרתי לראשת המחלקה ואמרתי לה: 'תעבירי את המפונים לתל-אביב ואל תתפסי את הדירות ששריינו בעיר'. חששתי שעוד טיל יפגע בבת-ים ואז צריך עוד חדרי מלון. אגב, מדובר בהון עתק כי שכרנו 700 חדרים, כשכל חדר עולה כ-30 אלף שקלים לחודש. אם נכפיל את הסכום ב-700 חדרים אז על חודש אחד העירייה משלמת 21 מיליון שקלים. במצב הזה שיכון של תושבים בבתי מלון לכמה חודשים יגיע לעלות של 50-60 מיליון שקלים שהמדינה תצטרך להעביר לנו".

צביקה ברוט סיפר עוד שעד שמשרדי הממשלה נכנסו לפעולה, ציבור רחב הכולל אנשי עסקים וגם אנשים פרטיים אחרים, התחילו להזרים לעיר כספים וכן גם ביגוד ועוד מצרכים שהמשפחות המפונות זקקו להן. "ברגע שהתחלנו בשעה 12:00 בצהריים לפנות את האנשים לבתי מלון, הגיעו לשם אנשי עסקים מהמגזר השלישי כדי לסייע.

"איש עסקים אחד חילק לכל משפחה שוברים של 1,000 שקלים כדי שיקנו בזה בגדים. איש עסקים אחר נתן לכל משפחה 500 שקלים כדי לקנות אוכל במכולות שונות. אחר תרם לכל משפחה ובעיקר למשפחות החלשות 2,500 דולר. בעל חברה אחר הביא מחשבים ניידים לכל הילדים שפונו. כמובן היו גם אזרחים מהשורה שהגיעו עם תרומות שונות. כל התרומות האלו עברו דרך העירייה כי אנחנו ידענו למי לחלק מה. מהבחינה הזו הייתה התגייסות ענק של מגזרים שלמים, דבר שהיה מרגש מאוד".

ראש העיר ציין שהתמיכה הראשונית הזו אפשרה למשרדי הממשלה את אורך הנשימה שהם היו צריכים כדי להיערך לסייע לעיר. "המדינה החלה לתרום ולפעול יחד איתנו תוך כמה ימים. היה מדובר למשל בארגון הסעות לבתי הספר של ילדים מפונים. היה צריך קייטנות לילדים הקטנים ועוד ועוד. בכל הדברים האלו משרד החינוך עבד איתנו צמוד. היו תלונות למה משרד החינוך לא חילק בעצמו מתנות, אבל האמת היא שזה לא תפקידו. המשרד התעסק בנתינת מענים קריטיים שהם חשובים הרבה יותר ממתנות שונות".

פעילות משרדי הממשלה בבת-ים נעשתה דרך הרשות המקומית, כאשר ראש העיר מסביר שהרשויות הן שיודעות לתת מענה אמיתי לשטח, בעוד השרים והפקידים הבכירים לא מסוגלים לרדת לרזולוציות של שכונות חלשות או של האזרח הבודד.

"במגיפת הקורונה התברר יותר, גם לממשלה, שמי שיכולות לנהל בשטח את המשברים אלו העיריות שיודעות מה באמת צריך. אני זוכר כמה מורכבויות היו אז, שלא היה אפשרי שמשרדי הממשלה והשרים יתמודדו איתן. למשל, מיד בגל הראשון קיבלתי לבדי החלטה לסגור את כל בתי הכנסת בעיר. מלכתחילה, בתי הכנסת הוחרגו ואפשר היה להגיע להתפלל בהם.

"אני חשבתי שזו טעות קשה, כיון שכך תיווצר הדבקה המונית, לכן קיבלתי לבדי החלטה לסגור את כל בתי הכנסת. לאחר שקיבלתי את ההחלטה, שוחחתי עם הרבנים בעיר כדי ליצור תמיכה בסגירה הזו. כל הרבנים תמכו בהחלטה שלי מיידית. לאחר שהתפרסם על מה שהחלטתי, הרבה מאוד עיריות הצטרפו מעצמן למהלך הזה. אגב, משרדי הממשלה התקשרו בשקט והודו לי על ההחלטה הזו שקיבלתי לבד, בניגוד להוראות הממשלה.

"מציאות נוספת כזו הייתה בחוף הים. בגלל ההדבקות בחופים, העיר הפכה מיד מעיר ירוקה לעיר אדומה. לכן החלטתי לסגור את הים. התקשרתי למפקד המשטרה בעיר והסברתי לו שאמנם, חוקית, אני לא יכול לסגור את הים כי החופים נחשבים כמקום פתוח ואי אפשר לאסור על הציבור לשחות בים.

"מפקד המשטרה זרם איתי ואמר שפקחי העירייה יתנו את הדו"חות וליד כל פקח יעמוד שוטר שלא יקנוס אף אחד אבל יגן על הפקח. בשלב הזה הוריתי ליועצת המשפטית של העירייה להכין צו. הודעתי את זה גם למשה סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, שממש עמד מאחורי.

"בכל זאת, ביום הראשון לאיסור הזה קיבלתי פקס מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר. היא קבעה שההחלטה שלי לא חוקית. היא כתבה בתחילת המכתב שלה קטע משיר – היא אוהבת לעשות זאת – ובהמשך תקפה את ההחלטה. לא נבהלתי ועניתי גם בשיר שציין כי יהיו הרבה מתים, ואם הצו יבוטל, המתים האלו יהיו על אחריותה ומצפונה. התוצאה של התגובה שלי הייתה שמשרד המשפטים הגיב בשתיקה למהלך שלי ולא ניסה שוב לבטל אותו.

"בכל מקרה, זו הייתה החלטה אמיצה שזכתה לגיבוי מהמון ראשי ערים, שחלקם גם סגרו את הים בהחלטה מקומית. מהבחינה הזו, שוב התברר שראשי הרשויות המקומיות יודעים יותר טוב איך לנהל בצורה מקומית את הערים שלהם, וגם הציבור מקבל את ההחלטות האלו אם ראש הרשות מסביר את הקביעה שלו בצורה הגיונית.

ההבנה הזו התחילה לחלחל אז, וסמכויות שונות הועברו לעיריות המקומיות. גם בשבת שמחת תורה ה-07.10, הממשלה ראתה כיצד הרשויות המקומיות מתפקדות לבד הרבה יותר טוב ממשרדי הממשלה, והמהלך של העברת הסמכויות התעצם.

אנשים לא יודעים, אבל כיום להזיז תחנת אוטובוס או להחליט על נתיב תחבורה ציבורית מקומית זה משהו שתלוי במשרד התחבורה ולראש העיר אין אמירה בתחום. באופן דומה, צריך לקצר את הבירוקרטיה הממשלתית. לא יתכן שבארץ בניית בניין, בייחוד עבור המפונים, תיקח יותר מבניית מגדל גדול במנהטן בניו יורק.

צריך שתחום התכנון המקומי בכל ההחלטות על בנייה – למשל בניית ממ"דים – יהיה בסמכות הרשות, והמדינה רק תסייע בתקציבים אבל לא תיכנס לרזולוציות שהיא לא יכולה לרדת אליהן. בתחום הזה אני אופטימי וסבור שההבנה הזו תלך ותתעצם, וראשי הערים יזכו בסמכויות יותר נרחבות כאשר המדינה רק תפקח עליהם מלמעלה."

צביקה ברוט סיפר גם מדוע הוא החליט לרוץ לראשות עיריית בת-ים. ביחס לכך הוא אמר: "למעשה, בהתחלה הייתי עיתונאי בגל"צ. אחר כן, במשך 10 שנים הייתי עיתונאי שסיקר את הכנסת עבור העיתון 'ידיעות אחרונות'. אחר כן הפכתי ליועץ אסטרטגי למנהיגים בכל העולם. ייעצתי לטראמפ בקמפיין הראשון שלו. הייתי יועץ גם למנהיגים באירופה ובאסיה, וזו הייתה קריירה ענפה ומכניסה.

אבל ב-2018 שמתי את הפעילות העיסקית שלי בהולד ורציתי לתקן את בת-ים, לנקות את העירייה משחיתות ולסגור גם את הגרעון העצום שהיה לעיר. למעשה, העירייה לא תפקדה ובאוצר חשבו לאחד אותה עם תל אביב. אני סברתי שזו טעות. לכן, כתושב שלישי שחי בעיר, רצתי לראשות העיר. זה היה רצון שלי לתרום לעיר ולתקן את מה שצריך תיקון.

בהתחלה זה היה לא פשוט – היה צריך לסגור את הגירעון וגם לנקות את השחיתות בעיר. בעקבות זאת גם איימו עלי וגם ניסו לשחד אותי. למשל, אחרי ישיבה של הוועדה לתכנון ובנייה, נכנס יזם לחדר שלי לבדו והביא לי מעטפה עם המון כסף. הוא אמר לי: 'ראש העיר, זה תקציב למסע הבחירות הבא שלך.' מיד הגבתי בחריפות, החזרתי את המעטפה והודעתי לו שיותר לא אפגוש אותו, בייחוד לא לבד.

בנוסף, התקנתי מצלמות בלשכה שלי כדי שכל פגישה תהיה מתועדת, וגם קבעתי שבכל פגישה איתי לא יהיה מצב שאשאר לבד בחדר עם יזם חזק. הטיפול הזה שלי בעיר לא רק הקטין את השחיתות אלא גם גרם לכך שתוך 3 שנים הצלחנו לסגור את כל הגרעון של העיר ועברנו לתפקוד בריא ללא חובות."

המאמץ של צביקה ברוט לנקות את העיר משחיתות הביא לכך שבתחילת הדרך היו איומים עליו ואף פגיעות ברכב שלו. "בשנה הראשונה שלי בתפקיד, פוצצו לי פעמיים את שמשות הרכב. בשנתי השנייה בתפקיד הודיעו להורים שלי שיחסלו אותי. אבל אני לא נבהל מכלום. להיפך, כל פקיד עירייה בכיר ככל שיהיה, שייתפס בשחיתות, יישר ייבעט החוצה.

אגב, דוגמה לשחיתות קשה שהייתה – מתבטאת בעובדה שיזם פרטי קיבל קרקעות על הים במחיר של 8 מיליון שקלים בלבד. למעשה, הקרקע הייתה שווה 100 מיליון שקלים. אבל גרוע יותר – אחרי עשרה חודשים היזם מכר את הקרקע הזו ב-180 מיליון שקלים. רק אז הודו בעירייה שכל החישובים היו מוטעים לגמרי."

ראש העיר גם ציין בגאווה שהאוכלוסייה בבת-ים הופכת להיות יותר ויותר מגוונת ובריאה. "כל שנה עוברים לעיר מתל אביב 3,000 צעירים כי היא זולה יחסית יותר מתל אביב, וגם תל אביב צפופה מידי. אמנם, מלכתחילה היו בעיר ציבורים חלשים, אבל היום יש אינטגרציה ממשית ואין גטאות בעיר.

אנחנו גם משקיעים מאוד בחינוך בעיר, כשיש אינטגרציה מלאה בבתי הספר בלי הוצאה של תלמידים חלשים. ההשקעה הזו הביאה לכך שבבת-ים יש 93 אחוז מסיימי בגרות. אנחנו עושים את זה תוך שהעירייה משקיעה בחינוך מעבר לתקציב שנותן לה משרד החינוך. אנחנו משקיעים רבות בבתי הספר וזה נותן פירות."

אחרי העיסוק בבת-ים, נישאל צביקה ברוט על הקיטוב שנוצר במדינה בתקופת הרפורמה המשפטית וכן גם על פעילות תנועת הליכוד שהוא חלק ממנה. על כך השיב ראש העיר כי "צריך לדעת שאת רוב הציבור בארץ מעניינים עניינים מקומיים כמו חינוך, תחבורה, פארקים ופינוי זבל. רק בתחום הביטחון הציבור גם קצת מתעניין, אבל בשאר הדברים האנשים פשוט לא עוסקים. הם אומרים: 'עזבו אותכם מזה. בואו תתעסקו בתחום שלנו.' לכן אני לא מתבטא בעניינים מדיניים שונים. אנשים בעיר לא רוצים את זה וגם מדובר לא פעם בהשקעת אנרגיה מיותרת על חשבון העשייה העירונית החשובה.

לכן אני גם חושב שקולגות שלי שמתבטאים בנושאים ארציים שוגים. מהבחינה הזו, גם אחרי הפעם הראשונה שרצתי תחת מטריית הליכוד, בפעם השנייה רצתי באופן עצמאי, כי ברמת העיר אין עיסוק בפוליטיקה ולכן עדיף שראש העיר לא יזוהה עם אף מפלגה. אמנם, אני עדיין איש ליכוד אבל את תושבי העיר זה ממש לא מעניין.

זה בולט היום מאוד ברשתות החברתיות. ברגע שאתה חורג מהאינטרסים העירוניים, אנשים רבים פשוט מבקרים אותך מאוד ותוקפים אותך על העזיבה של התחום העירוני. למעשה, כיום אין שום מרווח לטעות – הציבור איתך כל הזמן ועוקב אחריך.

אגב, בתחום אחד כן התערבתי בפוליטיקה הארצית. קבעתי שמוסדות בעיר יקבלו מימון מהעירייה רק אם ילמדו בהם את תכני הליבה של משרד החינוך. קבעתי את זה לכל מוסד חינוכי בעיר, כולל מוסדות חרדיים, וכולם בעיר התיישרו לפי כך. אפילו אנשי ש"ס בעירייה קיבלו את ההחלטה הזו. זה קרה כי ראש העיר הוא דמות ממלכתית יותר ופחות מזוהה פוליטית."

כשברוט נישאל על תפקוד חברי הכנסת כיום ועל המציאות שבה הפוליטיקאים התחילו לדבר בצורה נחותה, על כך הוא אמר כי "חשוב שיהיו מחלוקות כמו סביב הרפורמה המשפטית. אבל זה צריך להעשות בכבוד ולא בצורת השפה הנחותה שבה כולם משתמשים היום. צריך הסכמה בין כל הכוחות הפוליטיים ששפת הביביים הזו וההקצנה החריפה פוגעות במדינה, וצריך להפסיק עם זה. מרגיז אותי מאוד בתחום הזה שמסקרים פוליטיקאים שוליים שמתבטאים בחריפות ובצורה לא ראויה, ואת זה מבליטים. זו ממש טעות. אבל מעבר לכך, אני לא עוסק בתחום הזה."

בכל הנוגע למעבר לפוליטיקה ארצית, צביקה ברוט לא שלל מהלך כזה אך ציין כי "אני התחייבתי בפני הציבור בבת-ים לכהן בעיר לפחות 2 קדנציות. עכשיו צריך לשקם את העיר מהפגיעות בה, וזה כנראה ייקח עוד כ-5 שנים שהן קדנציה שלישית כבר."

כשהוא נישאל מה גורם לו להמשיך להיות אופטימי בנוגע לעתידה של מדינת ישראל, אמר ברוט כי "אני רואה את הרוח הישראלי, איך באזור הרס אנשים התגייסו לגמרי, סייעו למפונים בהמון צורות וגם תמכו בצה"ל למרות ההרס בעיר. בנוסף, אני רואה את המגזר העסקי מתגייס כל פעם לעזור. אני רואה גם כיצד מתפקדים העמיתים שלי בערים שלהם. למשל, ראש עיריית מודיעין, חיים ביבס. הדברים האלו נותנים לי כוח ואופטימיות.

לדעתי, השלטון המקומי ככל שיתחזק יטפל טוב יותר ברשויות המקומיות ובשטח, בצורה מקצועית וטובה. כמובן, ברמה הלאומית צריך לשנות את השיח, אבל אישית אני מלא באופטימיות ביחס לעתיד המדינה," סיכם.

תמלול ועריכה: אסף גולן