דו"ח מבקר המדינה לשנת 2024 חושף מחדל ממשלתי מתמשך ומביש בהתמודדות עם אלימות בין בני זוג - תופעה שמהווה את הביטוי הנרחב ביותר של אלימות במשפחה הישראלית. שמונה שנים חלפו מאז פרסמה ועדת רוזנבאום את המלצותיה, ועדיין אין הגדרה אחידה ומחייבת לאלימות זוגית בחוק או בתקנות, מה שגורם לכך שכל גוף פועל לפי הבנות שונות ללא שפה משותפת.
החשוד ברצח האישה בבת ים מתבצר על גג הבניין ומאיים לקפוץ
המציאות הקשה מתבטאת במספרים: 64% מכלל תיקי האלימות במשפחה (23,951 מתוך 37,232 תיקים) הם בין בני זוג, ב-83% מהם הגבר הוא החשוד, ויותר משליש מרציחות הנשים בישראל מתרחשות בידי בן זוג. למרות פיתוח כלי מקצועי להערכת מסוכנות, תהליך הטמעתו נמשך כבר שלוש שנים וטרם הושלם, ובעוד שהטיפול במצבי חירום מוסדר בחוק, תחומי המניעה וההסברה נשארים רק בהוראות פנימיות שאינן מחייבות. המבקר קורא שוב לממשלה לעגן הסדרה מחייבת ולהשלים את הטמעת הכלים - בעוד הנשים בישראל ממשיכות לשלם בחייהן.
המבקר מדגיש כי גם לאחר אינספור ועדות בין משרדיות, תוכניות פעולה והבטחות, מדינת ישראל לא חתמה על אמנת איסטנבול, לא קידמה חקיקה להגדרת אלימות כלכלית, ולא תיקנה את הליקויים שזוהו כבר בביקורת הקודמת בשנת 2021.
בעיה נוספת שנמצאה היא בתחום הערכת המסוכנות: למרות פיתוח כלי מקצועי חדש שנועד לאפשר זיהוי אחיד של רמות סיכון, תהליך ההטמעה שלו נמשך כבר שלוש שנים, וטרם הושלם. חלק מהגופים בהם בתי חולים וקופות חולים דיווחו על קשיים תפעוליים, חוסר זמן, ועומס משימות שמונעים שימוש יעיל בכלי. ברשויות אחרות לא נעשה בו שימוש כלל.
לצד כל אלה, המבקר מצביע על כשל יסודי: בעוד שהתגובה למצבי סכנה מיידיים (המניעה השלישונית) מוסדרת לרוב בחוק, תחומי ההסברה, הזיהוי המוקדם והעבודה הקהילתית – נותרו מוסדרים רק בהוראות פנימיות (כמו תקנון עבודה סוציאלית). משמעות הדבר היא שהרשויות יכולות שלא לפעול לפי ההנחיות, אם ינמקו זאת.
המבקר מסכם בדוח כי ללא עיגון של הגדרה אחידה בחוק או בתקנות לא ניתן להבטיח מדיניות סדורה, לאכוף סטנדרטים מקצועיים אחידים, או לבנות מנגנוני פיקוח אפקטיביים. הוא שב וקורא לממשלה ובעיקר למשרד הרווחה ומשרד המשפטים להחיל הסדרה מחייבת, לעגן את ההגדרה בהוראות התע"ס לפחות, ולהשלים את הטמעת הכלים בשטח.
32 מתוך 92 נשים שנרצחו בין 2022 ל-2024 - בידי בן הזוג
לפי נתוני משטרת ישראל לשנת 2023, מתוך כלל תיקי החקירה בעבירות בתוך התא המשפחתי שנפתחו בשנה זו, כ-64% (23,951 מתוך 37,232 תיקים) נפתחו בגין עבירות בין בני זוג, ובכ-83% מהם החשוד היה גבר (19,856 מתוך 23,951 תיקים).
גם מכלל תיקי החקירה שנפתחו בשנה זו בעבירה של הפרת צו הגנה, בכ-87% מהם המתלוננת הייתה אישה (679 מתוך 779 תיקים). כך גם עולה מנתוני משרד הבריאות על מקרי אלימות במשפחה שאותרו במערכת הבריאות. בשנת 2023 כשני שלישים מכלל מקרי האלימות במשפחה שאותרו במערכת הבריאות בקרב בגירים היו מקרים של אלימות במערכת היחסים הזוגית (2,514 מתוך 3,789 תיקים).
ריבוי מקרי הרצח של נשים בידי בני זוגן מבטא את חומרתה היְתֵרה של תופעת האלימות במערכת היחסים הזוגית, ולראיה 32 מתוך 92 - יותר משליש ממקרי הרצח של נשים שהתרחשו בשנים 2022 - 2024 היו בידי בן זוגן. בכשליש ממקרי הרצח של נשים בידי בני זוגן שהתרחשו בין ינואר 2023 עד אוקטובר 2024 הוגשה תלונה קודמת במשטרה בגין אלימות במשפחה.
מלחמת חרבות ברזל שפרצה באוקטובר 2023 הגבירה עוד יותר את האתגרים הכרוכים בהתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג. חשיפה ישירה או עקיפה לאירועי שבעה באוקטובר, חוסר יציבות כלכלית, חוסר ודאות לגבי מקום המגורים בהווה ובעתיד, תחושות מצוקה של כל בני המשפחה, נגישות מוגבלת של אוכלוסייה שפונתה מביתה אל שירותים חברתיים והשהות הארוכה שלהם במקום זר ושונה מהמסגרת הביתית המוכרת, לעיתים בחדר אחד בבית מלון - כל אלה עלולים לשמש כר פורה למעשי אלימות בתוך התא המשפחתי.
מנכ"לית שדולת הנשים, טל הוכמן מגיבה על פרסום דוח מבקר המדינה:
כמעט שנתיים של לחימה גובות מחיר כבד מדיי, שיכל להימנע. הדוח החדש של מבקר המדינה מציג שורת מחדלים כואבת: תוכניות שלא יושמו, אמצעי הגנה שלא הופעלו בזמן אמת, והפקרת נשים מאוימות – למרות שעמדו בפני סכנה ברורה ומיידית. חיי נשים היו תלויים בהחלטות שהתקבלו, או יותר נכון בהתעלמות מצריכן של נשים.
חשוב שממשלת ישראל תבין: האלימות המגדרית לא נעצרת בשעת חירום, היא רק מתגברת, ופורצת גם לבתים שלא חוו אלימות קודם. סקר רחב היקף שערכנו כבר בספטמבר הראה שככל שתקופת השירות של בני ובנות זוג בכוחות הביטחון מתארכת, כך עולה הסיכון. בקרב זוגות ששניהם משרתים בכוחות הביטחון שיעורי הדיווח על אלימות היו גבוהים פי שישה לעומת זוגות שאינם נחשפו ישירות ללחימה.
אנו דורשות מדיניות נחושה עם תקציבים, שירותים טיפוליים מתאימים ותוכניות מניעה כדי להציל חיים של נשים מאוימות. גם היום למדינת ישראל אין תכנית לאומית למיגור אלימות מגדרית, אין תגבור לשירותי הרווחה, אין מענה מותאם למשפחות של משרתי מילואים אך הכישלון הזה אינו בלתי נמנע. האחריות לחיי נשים בישראל נמצאת בידיים שלכם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו