"ידעתי שאני צריך להיות שם": ערן מסס, שלחם בנובה והציל מבלים, מקבל אות גבורה

בזמן שמדינה שלמה עודנה מוכה בהלם בבוקר 7 באוקטובר, סגן-אלוף (מיל’) ערן מסס בן ה-46 מקריית אתא, לבש מדים, עלה על הרכב ונסע דרומה – על דעת עצמו. “ידעתי שאני צריך להיות שם”, סיפר לאחר מכן, ״המטרה הייתה אחת – להילחם ולהציל חיים”.

באזור של מושב פטיש הוא מצא את עצמו נלחם במחבלים, ומשם המשיך אל אתר מסיבת הנובה - שם קיווה למצוא ניצולים בין הזוועות, סימנים לאות חיים.

כשנתיים לאחר מכן, בשבוע שעבר קיבל מסס שיחת טלפון בלתי צפויה, לדבריו: “הייתי בדרך לטיפול כשפתאום התקשרו אליי ואמרו לי שמעבירים אותי לנשיא״, הוא נזכר בהתרגשות. ״חשבתי שזו מתיחה, אבל פתאום שמעתי את הנשיא מדבר איתי, מודיע לי על קבלת האות. אמרתי לו: זה חשוב לחוסן, אבל הניצחון האמיתי זה החזרת החטופים׳״, הוא מתאר ומדגיש: ״זה הריפוי האמיתי, גם עבורי. מאז 7 באוקטובר אנשים נשארו פצועים בגוף, בלב ובנפש - ורק החזרת החטופים תוכל ליצור פתח אמיתי לריפוי״.

מסס מדבר על הזוועות שאליהן נחשף באותו יום נורא – ועל האנשים שאותם נצר בליבו לאורך הדרך. “יש שני ניצולים, און ועידן, שאותם לקחתי פיזית משטח מסיבת הנובה. התחברנו ונפגשנו בהמשך, ופגשתי גם חבר׳ה שזיהו אותי מהמפגש בנובה. יש גם אנשים שנרצחו בנובה שאני מכיר אותם אישית, ממעגל ראשון. אבל גם את מי שלא הכרתי שם, אני מרגיש שכן הכרתי, כי כל מי שנרצח שם – הוא חלק ממני לנצח”.

לרשימת הזוכים המלאה באות הגבורה האזרחית

למרות שלא היה בשירות פעיל באותה העת, ההחלטה לחזור וללבוש מדים הייתה ברורה למסס, כשיצא למסע החילוץ באותה שבת שחורה. “באותם רגעים אני אזרח, אבל גם חייל. זה ללא ספק יצר איזשהו דיסוננס בשטח – כי אתה מצד אחד לובש מדים ומייצג את הצבא, ומצד שני, אין שם כמעט כוחות של צה״ל. לכן, בפועל, מעבר להיותך אזרח שדוגל בערבות הדדית - אתה נמצא שם כדי להגיד: הצבא כאן, אל תאבדו תקווה”.

לדבריו, התחושות המעורבות באותו הבוקר, בתור אזרח אך גם בתור לובש מדים, הותירו בו תחושת אחריות כפולה. “לא משנה מה הדרגה שלך – אתה שם, ואתה מייצג משהו. ידעתי שאם יגיע הרגע שבו אצטרך למסור את נפשי, אני מוכן לזה. זה חשוב יותר ממני כפרט - זה מה שלמדתי בצבא, וזה מה שהוביל אותי גם באותם רגעים”.

כעת, כשהשיחה עם הנשיא עדיין מהדהדת בראשו, והסרטון שתיעד את רגעיו הראשונים בזירה – הפך לפסקול של כאב, הוא מסביר מדוע ראה באות הגבורה חשיבות רבה: ״הרבה מכירים את הסרטון, אבל לא יודעים מי אני - שוטר? חייל? קצין? אות הגבורה גורמת לי להרגיש שעכשיו הם יודעים, וזו גאווה עצומה בשבילי ובשביל הילדים שלי. ואם זה ייתן השראה לאחרים, ויגרום להם להבין שברגעים כאלה צריך להיות המגן האנושי – זו הזכייה האמיתית שלי”, הוא מסכם. “ללא יש תחושה של סגירת מעגל. אבל המעגל לא נסגר באמת – עד שכולם חוזרים הביתה”.