"המחבלים יכולים לצאת בכל מקום ברצועה. יכולים להתרומם בכל מקום. הם יכולים לשלוח רחפנים. האיומים שלנו הם כל כך רבים וזו הסיבה שהצבא סוגר את צירים. לא מובן לנו למה הצבא החליט שנתיב העשרה יחזור לשגרה וחוף זיקים יישאר סגור. אני אומר לראש הממשלה, לשר הביטחון ולאלוף פיקוד דרום שהוא מפקיר אותנו פעם נוספת".
תושבי מושב נתיב העשרה בעוטף מסרבים לחזור הביתה עד שהמציאות הביטחונית תאפשר זאת. 53 משפחות מהמושב הצמוד לגדר באזור בית חאנון הודיעו כי הם מסרבות לשוב הביתה עד שהמצב הביטחוני יאפשר זאת, זאת חרף ההחלטה של ממשלת ישראל ומנהלת תקומה להסיר את המניעה הביטחונית לחזור לעוטף ולמושב.
התושבים מספרים כי מידי יום, לאורך כל שעות היממה, נשמעים פיצוצים מפעילות צה"ל בעזה וברחבי בית חאנון, מה שלא מאפשר להם פעילות שגרתית ובטח לא לילדים.
יואל קידר עזב את ביתו בשבעה באוקטובר ומאז לא חזר למיטה שלו. הוא מבקר מידי יום במושב האהוב עליו ומטפל בחממות, אבל את הלילות הוא עושה הרחק מהדי הפיצוצים. "זה קשה וזה גם מתסכל. עד 7 באוקטובר היינו בבית במושב כי חשבנו שיש לנו ביטחון ולא היה לנו. באמת האמנו שכולם שומרים עלינו, שהמדינה עם כל גופי המודיעין והצבא - והרגשנו שאנחנו בידיים טובות".
"זה לא היה אפילו בחלום שלנו שזה מה שהולך להיות. בשבעה באוקטובר היינו חייבים לעזוב את הבתים מאחור, לנתק מגע ולצאת. אני עד היום חי מחוץ למושב. יש רצון עז לחזור, אבל לא לחזור על הטעות שהייתה בלילה שהלכתי לישון בשישה באוקטובר וסמכתי על אחרים. אני לא סומך על אחרים. גם אם יקצצו לי את כל הכנפיים וגם אם יקצצו לי את כל התקציבים, אני לא אפקיר את המשפחה שלי כי אומרים לי שבטוח".
לדבריו קידר, המרחק בין המושב לבית חאנון השורץ מחבלים הוא כמה עשרות מטרים, עם גדר חיץ ביניהם. "המרחק בין נתיב העשרה לעזה זה דקות. ברגע אחד חבורה של אופנוענים של חמאס יכולה להגיע לכאן. אם הם יחליטו שהם רוכבים בשיא המהירות לנתיב העשרה, הסיכוי שמישהו יעצור אותם הוא לא גבוה. האיום הזה הוא לא פחד אישי שלי, זה איום שנמצא בשטח. הגדר של הגבול זה הגדר של הישוב. זאת אומרת שהמרחק מהחומה לגדר של הישוב, יחד עם אזור החיץ זה 50 מטר".
"לא הפקנו לקחים מ-7 באוקטובר"
"מעולם לא נכנסתי לתוך הטקטיקה של חמאס, אבל האסטרטגיה שלו זה לפגוע בכמה שיותר ישראלים", אומר קידר. "אין להם חוקים, את זה כבר הבנו מזמן. הם לא הולכים לספר לנו מה הם הולכים לעשות, אבל אנחנו רואים מה הם עושים. זה לא הגיוני שאחרי 650 ימים החטופים עדיין שם, מה שמסביר לנו ואומר לנו ונותן לנו שלט מאוד מאוד ברור :החמאס פה. הוא נושם, הוא חזק, הוא מתמקח, הוא עומד על שלו והוא מאיים".
יואל מוסיף כי התושבים חשים שהממשלה מפקירה אותם פעם נוספת. "הכי עצוב שלא למדנו ולא הפקנו לקחים מ-7 באוקטובר, ואנחנו ממשיכים לנסות לייצר תחושת ביטחון ללא ביטחון. זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות, זה אשליה והאשליה הזאת מסוכנת". קידר לא מבין מדוע אלוף פיקוד דרום חתם על צו חזרה למרות שנאמר כי אין התחייבות שלא יכולה להתרחש פלישה נוספת.
"המודיעין אומר שיש מחבלים. המציאות אומרת שהם פה. האדמה רועדת בנתיב העשרה, הם עדיין מפוצצים, נלחמים ונמצאים קילומטר מהגבול. אם הם שם, למה מכניסים אנשים? בסוף זה אזור לחימה לכל דבר. צריך להבין שהרעש והפיצוצים הם בגלל שנלחמים באיומים של המחבלים של חמאס בטווח הקרוב של הישוב. האירוע של בית חאנון יכול להתרחש בכל רגע בנתיב העשרה, שום מיגון אינו מונע מהטיל להגיע מבית חאנון לנתיב העשרה".
תמי נחמיאס, אמא לשלושה, פונתה באופן עצמאי למודיעין ב-7 באוקטובר, זאת לאחר שאחיה נפצע והיה צורך לטפל בילדיו. נחמיאס מסרבת לחזור למושב עד שהמצב הביטחוני הקיים יסתיים.
"לא ברור למה אנשים שעברו תהליך של שיקום צריכים לחזור למוקד הטראומה במקום להמשיך להירפא", אומרת נחמיאס. "לא צריך להיות אנשי טיפול כדי להבין ששיקום באזור לחימה לא אפשרי. אדם שחווה טראומה לא יכול להירפא במרחב שעדיין מהווה עבורו סמל לסכנה.
"המדינה רוצה להראות אחוזים גדולים של חזרה, אבל אנחנו מעל 53 משפחות מנתיב העשרה שלא מסוגלות לחזור", אמרה וביקרה את ההחלטה לקצץ בשכר הדירה של המשפחות שיחליטו שלא לחזור. "אני קוראת לזה מבחן ענישה. המדינה בעצם אומרת מי שלא חוזר נענש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו