סרבני הגיוס והארגון לזכויות האזרח - החיים ביקום מקביל

עיתוי הוא (כמעט) הכל בחיים. הנה, למשל, בזמן המלחמה הקשה ביותר בתולדות ישראל, שנפתחה באקורד מחריד ומפלצתי, וגבתה מאז חיים של אזרחים וחיילים, ועינתה את נפשם וגופם של חטופים, והביאה את העורף הישראלי לשחיקת כוחותיו באופן חסר תקדים בוחרים החרדים לפרק את הממשלה מהסיבה הכי לא נכונה, בעיתוי הכי פחות נכון היסטורית. וזה יירשם בספרי ההיסטוריה, שיהיה ברור.

ומעברה השני של האטימות וחוסר החיבור למקום ולרגע ולרגש הישראלי, מגישה היום האגודה למען זכויות האזרח עתירה לבג״צ בדרישה מהשב״ס לשפר את איכות והרכב התזונתי של התפריט שמוגש למחבלי הנוחב׳ה בבתי הכלא שלנו.

שעה שאנו נאנקים מכאב ומתסכול על המצב בו מוחזקים חמישים חטופינו, ובזמן משא ומתן מסורבל ומייסר לשחרורם, יש מי שחושב שדווקא כעת נכון לדאוג להרכב הקלורי של תפריט רוצחי התינוקות, אנסי הנשים בהריון ושורפי המשפחות. שהביאו מלכתחילה לאסון המתמשך בו כולנו מתקיימים. עזבו שניה את חוסר הרגישות המחריד כלפי משפחות הקורבנות והנרצחים והחטופים והפצועים ואינספור הפוסט-טראומתיים שפגשו את בני השטן הללו, וכעת צריכים לשמוע שהתפריט שלהם אינו שופע דיו; עזבו שניה את העובדה שכתב אישום אחד טרם הוגש נגד הרוצחים והאנסים והחוטפים, והצדק עימם רחוק מלהיעשות; עזבו את זה.

בואו נדבר על העובדה שאחד הקלפים הכי משמעותיים שיש לישראל לטובת העמדת מנוף לחץ במו״מ לשחרור החטופים הוא האסירים של החמאס. החמאס רוצים את המחבלים ושחרורם הוא מרכיב בנכונותם להגיע לעסקה. אז כאשר הם עצמם מונעים מהצלב האדום לראות ולו חטוף אחד שלנו, והללו מוחזקים בתנאים מפלצתיים, מוצאים להורג ועוברים עינויי גוף ונפש בלתי נתפסים, האגודה לזכויות האזרח חושבת שזכויות האסיר המחבל חשובות יותר, ברגע הזה, מרגשות המשפחות, מגורלם של החטופים (וכן, כאמור, יש קשר בין הדברים) ואפילו מהמוסר הבסיסי ביותר - ופועלות להטבת תנאיהם.

אנחנו לא החמאס, וטוב שכך. אנחנו מדינה שזכויות אדם בה, אפילו של מחבלים, עומדות לנגד עיני בית המשפט והחוק הישראלי. אבל מי שמאמין שהאנשים האלה, שביצעו בנו זוועות בסדר גודל נאצי, ראויים להגנה משפטית נמרצת על זכויותיהם הוא ארגון שאינו מתקיים פה, בתוכנו, כי אם באיזו מדינה אוטופית ומופלאה שמוכנה למחול גם על השבעה באוקטובר, אפילו על השואה הזאת.

שוו בנפשכם שארגון זכויות אדם היה עותר בעניין תפריט המזון של אדולף אייכמן ערב משפטו. מה היו אומרים ניצולי השואה? כיצד הייתה מגיבה החברה בישראל לעתירה כזאת? האם היה יהודי אחד בעולם שהיה אומר ״זכותו של אייכמן לתפריט מתוקן גדולה יותר מכל הגורמים האחרים במשוואה?״ אדם כזה היה מוקע ומוצא מיד מכלל ישראל, מהסיבה שהוא מלמד אותנו מה סדרי העדיפויות שלו, ומה המשקל שהוא מייחס למעשיו של אותו אייכמן, ואותם נוח׳בות.

ואגב אסירים וחטופים והגזירה של היחס לשניהם - כלי תקשורת זרים שייתקלו בידיעה בדבר העתירה הזאת בוודאי ישמחו לחגוג על גבינו עם ידיעה: ״התנועה לזכויות האזרח בישראל - התפריט של אסירי החמאס מסכן את בריאותם״. הנה לכם עוד בונוס קטן שתביא העתירה הזאת, ועוד מזון תקשורתי מזין עבור שונאינו בעולם לכרסם עוד קצת בלגיטימיות החרבה שלנו בעולם, ממילא.

אז הארגון לזכויות האזרח בישראל אינו מורכב מרשעים שונאי ישראל, לא ולא, הוא מורכב פשוט מאנשים שאולי חיים כאן ועכשיו, בינינו, אבל אינם שותפים בשום דבר לסנטימנט הישראלי, לכאב הלאומי, למציאות הבינלאומית, ואפילו לא למאמץ להשיב את החטופים. למה זה הופך אותם? במקרה הטוב לטפשים וחסרי רגישות. וכאן נמתח הקו בינם לבין סרבני הגיוס החרדים. אלה וגם אלה חיים במדינה מקבילה לשלנו, ונוהגים כאילו חיינו כאן אינם נוגעים להם.