ד״ר אלישבע רונן לביא, רופאת ילדים מדרום הארץ, מצאה את עצמה בלב סופה ברומניה, כאשר מזג אוויר סוער במיוחד תקף אותה יחד עם קבוצת מטיילים של אקים – אחד מהם הוא חיים, בנה.
כך יצא שברגע אחד, טיול פסטורלי בארמון אירופאי - הפך לסרט אימה: ״ענפים בגודל של סכינים עפו מהשמיים. פצועים שכבו מתחת לעצי אלון וברוש, והיינו צריכים להוציא אותם אחד־אחד עם הידיים”, היא נזכרת היום (שני) במאורע הטראומתי.
ד״ר רונן לביא נסעה כבר כמה פעמים בעבר ללוות את בנה בן ה-42, הסובל מתסמונת דאון, בנופש קבוצתי בחו״ל מטעם עמותת “אקים”. לאחר פרישתה לגמלאות, היא ביקשה גם הפעם להקדיש את זמנה לליווי הקבוצה הוותיקה - חברים שמכירים זה את זה כבר למעלה מ-30 שנה.
אלא שביום רביעי שעבר, במהלך סיור רגלי בטבע, הקבוצה נכנסה לשביל מיוער באזור הרי הקרפטים (רכס הרים באירופה). מזג האוויר היה נעים, “שמיים כחולים, מכנסיים קצרים, צחוק וחיוכים”, מתארת ד”ר רונן לביא. ואז, תוך דקות – הכל השתנה.
“זה התחיל בטפטוף קל, ואז פתאום – גשם של מונסון, מלווה בברד בגודל של ביצים מאורכות - כמו סכינים שנופלות מהשמיים״, היא מספרת.
״חטפתי אחד על הפנים, ואמרתי לחברי אקים לרוץ אל תוך היער, בין העצים, כדי למצוא מחסה. ואז התחילה רוח איומה – יותר מ־100 קמ״ש – והעצים פשוט התחילו לקרוס”.
באותם רגעים, רונן לביא מסבירה כי כ-50 עצים קרסו על השביל שבו צעדו חברי אקים. “זה היה אסון טבע. אי אפשר להסביר את הרעש, הרוחות והברקים שנראו מכל עבר. לא הייתה תקשורת ולא ראינו את כולם - אז התחלנו לחפור בידיים, להרים ענפים, לחלץ ניצולים”.
הבן שלה, חיים, התנדב לעזור, “הם התחילו להתחלק לזוגות, אוחזים יד ביד, כדי לסמן היכן נמצאים חברי אקים. מהר מאוד מצאנו פצועי ראש ואדם אחד שאיבד הכרה - לא הייתה לי ברירה, הייתי צריכה לאלתר עירוי בשטח”.
בזכות תיק רפואי כבד שהביאה ממש במקרה, הצליחה ד״ר רונן לביא לבצע טיפול חירום בשטח למחוסר ההכרה, חניך של אקים בן כ-60: “קיבענו את היד, הפכנו ענף לעמוד עירוי, ובזכות זה הצלחתי להציל את אבי – שאיבד כחצי ליטר דם. אחר כך טיפלתי גם בפצועי ראש נוספים”, היא מתארת.
״פתאום – ראיתי יד מציצה מהעצים״
בשלב מסוים, מצאה ד”ר רונן לביא את סוכנת הנסיעות של הקבוצה, שמחצית מגופה נלכד מתחת לעץ ענק. “הענף נפל ישירות על הרגליים שלה. היא לחשה לי ‘הרגליים’, והבנתי שאני חייבת לפעול. הרמתי את העץ בעזרת התיק שלי כעוגן – כמו מנוף – והצלחתי לשחרר אותה. למרבה המזל לא היה דימום עורקי”.
הפצועים פונו על הידיים, ורק כשהסערה נחלשה, האוטובוס הצליח להתקרב – אך הדרך עדיין הייתה חסומה. “סחבנו את הפצועים עד הכביש, שם חיכו לנו אוטובוס וניידות משטרה קטנות. עשינו מיון כדי להבין מי לבית חולים ומי יכול לחזור למלון - חמישה מהמטיילים אושפזו, בהם פצועי ראש, כירורגיה ואורתופדיה. יתר חברי אקים – כולם עם פציעות קלות ושריטות – טופלו וחזרו למלון, שם קיבלו טיפול רגשי ראשוני, שוקו חם ועוגיות״.
הבן של ד״ר רונן לביא, שלדבריה - כבר ״היה בטוח שאמו מתה״, עבר טראומה נפשית לא פשוטה.
“זה היה אירוע קשה אבל גם מדהים - כי ראיתי איך הקבוצה שיתפה פעולה, איך חברי אקים הקשיבו למדריכים שלהם, שאותם הם מכירים כבר עשרות שנים – וזה מה שהציל אותם. אקים זו משפחה, והאהבה שם היא מה שהחזיק את כולם”.
״הלקח: תמיד לצאת עם רופא או מטפל״
בשבת שבו השניים שנפצעו קשה – אבי החניך וסוכנת הנסיעות – בטיסת חילוץ ישירה לבית החולים בארץ. “המסקנה שלי היא ברורה: כשנוסעים עם אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, חשוב תמיד לצאת עם רופא או מטפל מוסמך. זה לא מותרות – זה מציל חיים”, רונן לביא מסכמת.
הודיה שושן בת ה-19.5, עם מוגבלות, מתגוררת בדירת אקים באשדוד והייתה בטיול ברומניה. כעת היא נזכרת במאורע המבהיל:
"היה ממש כיף טיילנו ביער והלכנו לעשות קניות בשוק, ואז פתאום התחילה סופה ממש חזקה ועצים התחילו ליפול. נבהלתי מאוד. בכיתי וצעקתי, המדריכה תפסה לי את היד וברחנו יחד לתפוס מחסה.
היו איתנו חברים שלי שנפצעו , יעל וסורל שדיממו מהראש ומאוד דאגתי להם. טיפלתי בהם, הבאתי להם מים והתפללתי שהם יצאו מזה״, היא אומרת.
״הדרך חזרה למלון הייתה מלחיצה. כשהיינו באוטובוס התחיל שוב גשם חזק וממש פחדתי שהעצים שוב יפלו עלינו. רק כשהגענו למלון נרגענו סוף סוף ישבנו כולם יחד ודיברנו על מה שהיה".
זהבה קנר, מנהלת במערך הדיור של אקים אשדוד, נזכרת אף היא: ״אני חייבת לציין את העבודה המדהימה של אנשי הצוות. כל אחד ידע בדיוק מה לעשות, כאילו התכוננו שנים לתרחיש כזה. היה שיתוף פעולה מלא, כולם עבדו ללא חשש וללא לאות, כשהם שמים את בריאותם של האנשים שאנו תומכים בהם - בראש סדר העדיפויות״.
״בשל המצב הקשה והחסימות בכבישים, צוותי החילוץ והאמבולנסים לא הצליחו להגיע למקום, ואנחנו אנשי הצוות למעשה אלו שפינינו פיזית את העצים שנפלו וחילצנו את הנפגעים. הסתתרנו באתר בניה סמוך תוך שאנחנו מרגיעים את החברים ומטפלים בפצועים עד שהגיעו האמבולנסים. למזלנו הרב הייתה איתנו ד"ר אלישבע לביא, אמא של חיים, שהתלוותה לטיול בהתנדבות מלאה. היא זו שטיפלה בפצועים הקשים״, קנר משתפת.
״כשראינו שהאמבולנסים מבוששים לבוא, עצרנו ניידת משטרה שהובילה את הפצועים לבית החולים המקומי ובהמשך הם הועברו לבית חולים מרכזי יותר בקרבת בוקרשט. אני נסעתי עם שאר החברים חזרה לבית המלון, נסיעה שהתארכה מאוד בשל מזג האוויר והחסימות בכבישים, ושם אפשרנו להם - ביחד עם הצוות - לשתף את חוויותיהם מהאירוע הטראומתי ולפרוק את הרגשות הקשים״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו