דוידי בן ציון, תושב אלון מורה וסגן ראש מועצה אזורית שומרון, התארח לשיחה בפודקאסט 'בשביל ישראל' של עידן טנדלר. בתחילת דבריו ציין דוידי בן ציון את העובדה שכ-90 אחוז מעם ישראל מסכימים שהערבות ההדדית בין חלקי החברה השונים היא מה שמאפשר את קיומנו כעם בארץ.
"הרשתות החברתיות מציגות מחלוקות וקרע, אבל בפועל 90 אחוז מאיתנו יגידו שאכפת לנו זה מזה ושבלא הערבות הזו לא נחיה כאן בארץ. נכון, יש בורות גדולה בין חלקי הציבור. אם נשאל תל אביבי, מתנחל, חרדי וחילוני על חלק אחר בציבור, יהיה לו ישר סט של סטיגמות לפיהן הוא מסתכל על האחר. למשל, אני למדתי בבין-תחומי, וכשהייתי מאחר אז הפרופסור שהרצה היה אומר: 'מה, דוידי, עוד פעם תג מחיר?' ואני הייתי עונה לו: 'כן, וגם עורלות פלשתים'. יש כאן סטיגמה והיא בכל מקום. עד שבת שמחת תורה ה-7.10 הקשבנו בעיקר לעצמנו. נכון, רצינו לארח ולפגוש אנשים, אבל לא הקשבנו להם אלא לעצמנו בלבד", אמר.
"לא נמצאים ביישובים מאינטרס פרטי"
בכל הנוגע לשאלת הפקרת תושבי עוטף עזה במשך 20 שנה, ציין דוידי בן ציון כי ההגדרה "הפקרה" אינה נכונה כלל. "לא נכון להגדיר את המציאות שהיתה כהפקרה. יש צרכים רבים מאוד לעסוק בהם, וכל קבוצה בעם ישראל עסקה באחד הערכים באינטנסיביות עבור כל שאר העם. כשפעיל אקלים כמעט מתאבד כדי להגן על עץ, הוא לא עושה זאת רק למען עצמו. הוא מבין שהוא מגן בכך על כל החברה, על כל עם ישראל. באותו אופן, אנחנו ביו"ש אנחנו נמצאים ביישובים לא בשביל אינטרס פרטי אלא בשביל כל עם ישראל. אנחנו מאמינים שמה שאנחנו עושים מגן על כל עם ישראל ומונע עוד שבתות שמחת תורה ה-7.10 בעצם היותנו בשטח. אז נכון, אחרים יחלקו על זה, אבל הבסיס של רוב העשייה בעם ישראל היא למען העם. לכן גם לא נכון להגיד שיישובי עוטף עזה הופקרו. הם בטאו ערך, ושאר חלקי העם בטאו גם ערכים, וקשה לאחוז בכל הערכים במקביל, ולכן קרה מה שקרה", אמר.
סגן ראש מועצה אזורית שומרון סיפר עוד שבשבת שמחת תורה ה-7.10 הוא לחם בכפר עזה וציין כי "לחמתי כתף אל כתף עם תושבי כפר עזה ונוצר בינינו קשר דם של ממש. אם יקרה משהו בעוטף, אז אני אגיע במהירות של 200 קמ"ש להגן עליהם. אני עד היום הולך עם סיכת החטופים, ויש לי קשרים רבים עם משפחות שיש להם חטופים או הרוגים. אני, למשל, בקשרים נפשיים עמוקים עם לירי אלבג ומשפחות אחרות מכל העוטף.
"חשוב גם לציין כי זו הסיבה גם שאנחנו חיים ביו"ש וסופגים אבנים, וזה גם הסיבה שצלה גז חיה בברוכין ונרצחה בדרך אל הישוב יחד עם התינוק שלה. ברור שזה גם עבור איכות חיים, אבל מי שיגיע, למשל, ליישוב פדואל יראה ממנו את כל ערי החוף במדינה, כולל המטוסים הממריאים בנתב"ג. ובלא היישובים יהיו כאן אל קעידה או דעא"ש. השליטה שלהם באזור תביא לאירועים איומים."
"גם כיום הסיבה שחמאס לא שולט בגדה ביו"ש היא בגלל שאבו מאזן מונע בחירות כלליות. הוא מונע בחירות כאלה כבר שנים, כיוון שבבחירות כאלה הוא יאבד את השלטון. למעשה, אבו מאזן חי על כידוניות ישראל, ובכל זאת מממן משפחות של מחבלים, קורא לכיכרות על שמם של שאהידים. צריך לדרוש ממנו לעצור את זה. יש ברשות שחיתות ענקית, וכסף גדול של תמיכות שמגיע מהעולם נלקח על ידי המנגנונים. מעבר לכך, מחנות הפליטים ביו"ש קיימים גם היום, אחרי עשרות שנים שהוזרמו אליהם מיליארדים. הם מזמן היו צריכים להיות משוקמים. אבל זה לא קורה, כי הם לא ויתרו על הרצון להשמיד אותנו, ולכן הם ממשיכים להתעקש לא להשתקם."
"במקום שאין התיישבות - אין צה"ל"
דוידי בן ציון ציין שבלא ההתיישבות ביו"ש צה"ל לא היה ביו"ש, והשטח היה נשלט על ידי האסלאם הקיצוני. בנוסף לכך, הוא הודה שגם הוא שקע באשליית הכסף של קטר שיקנה שקט ברצועת עזה. הוא ציין שמדובר בכישלון כולל, מראש הממשלה דרך כל הנהגת מערכת הביטחון.
"ראשית, כדי שצה"ל ישלוט בשטח צריך התיישבות. במקום שאין התיישבות, אין את צה"ל, כפי שכך קרה ברצועת עזה. כשצה"ל שולט בשטח, אז ישראל מפרקת ישר כל ארגון טרור וכל התארגנות חבלנית. כל הפעילות הזו מתחוללת בגלל ההתיישבות, ובלעדיה לא היתה בכלל פעילות כזו, והסכנה ליישובי השפלה ולמישור החוף היתה ענקית.
מעבר לכך, כשבוחנים את האירועים שהביאו לשבת שמחת תורה ה-7.10, אז צריך להודות שכולנו התמכרנו לשקט. חשבנו שאם קטר מביאה לחמאס עשרות מיליוני דולרים, אז הוא לא יתקוף אותנו. בנקודה הזו כולם כשלו, מראש הממשלה ולמטה."
"אלא שהיום השיח בישראל הפך משיח של עמדות לשיח של 'או ביבי או לא ביבי'. החלוקה הזו, שנוחה לכל הצדדים במפה הפוליטית, מונעת דיון עניינית בעמדות ובדעות, שהרי לא כל דבר הוא סביב ראש הממשלה. יש ערכים של השמאל שאנשי ימין יכולים לתמוך בהם, ויש ערכי ימין מסוימים שאנשי שמאל גם יכולים לתמוך בהם. אבל היום, אם אתה לרגע מביע ערכים של הצד השני - ולא משנה באיזה תחום - אז אתה פתאום שייך למחנה השני ואתה כבר לא איתנו. הדוגמה לכך היא השר משה ארבל, שר הפנים. יום אחד הוא עושה משהו ימני, אז הוא משלנו, ואם למחרת הוא עושה משהו ערכי אבל של שמאל, אז הוא ישר אויב של הימין. החלוקה הזו ששולטת בארץ כבר שנים רבות פוגעת בכולנו."
צורך בשינוי במערכת
סגן ראש מועצת שומרון ציין שלדעתו יש בעיה מובנית במערכת הפוליטית היום בישראל, ושהיא מקובעת ונדרש בה שינוי. "אנשים כמו ראש הממשלה, שהם בגיל 75, הם מקובעים בעמדות שלהם ולא יכולים כבר לחולל תהליכים שונים ממה שהם מאמינים בו. זה כך לרוחב כל מערכת המשטר בישראל - יש קיפאון. לדעתי, המצב הזה מחייב הקמת ועדה לאומית שתשקול שינוי נרחב במשטר בישראל. כמו כן, הדור המבוגר צריך כבר לפרוש ולתת מקום לצעירים יותר.
המצב היום הוא לא כזה. למשל, בליכוד יש דמויות רבות שיכולות להפוך למנהיגות, אלא שראש הממשלה מונע מהן את זה כבר שנים. יש כאן כשל של ממש. בהקשר של ראש הממשלה, לדוגמה, הוא דחיין כפייתי - ועל כל אתגר הוא מקים ועדה ונמנע מלהכריע. זה מצב לא בריא, ויש במערכת היום גורמים רבים שלא משתנים. חוסר הפעילות הזה הוא גם מה שמאפשר לבג"ץ לקחת את הכוח לידיים שלו. השופטים אומרים: 'המערכת לא פועלת, ולכן אין לנו ברירה אלא להיכנס פנימה ולקבל החלטות'."
גיוס חרדים - הבעיה והפתרון
בכל הנוגע לגיוס חרדים, ציין דוידי בן ציון כי השקפת העולם שהתהליך יקרה מעצמו התבררה כטעות. "שנים חשבנו שלאט לאט חרדים יתגייסו לצבא. אלא שזה לא קורה, כי ההנהגה שולטת לגמרי בחברה שלה. אם תביע דעה אחרת, או למשל תרצה להתגייס, אז לא יהיו שידוכים לאחיות שלך, לא תקבל גנים ובתי ספר לילדים, ועוד ועוד. במצב הזה הצעיר החרדי עושה חשבון ומבין שאין לו ברירה אלא להיות בקהילה שלו הלאה. כך גם יחידות חרדיות למהדרין, כמו חטיבת חשמונאים, נותרות כמעט בלי לוחמים. אלא שהציבור החרדי גדל והולך, והיום מתוך שינוי הגיוס הצעירים החרדים הם כבר 16 אחוז. למרבה השמחה, הם ממשיכים לגדול ולהגדיל את עם ישראל, אבל הם צריכים להיכנס פנימה לשאת בנטל. את המציאות הזו אי אפשר יותר לקבל אחרי שבת שמחת תורה ה-7.10.
אז זה לא שאני רוצה לראות שוטרים סוחבים צעירים בבני ברק או באלעד בפאות שלהם. אבל כן אפשר לתת דברים כמו סבסוד מעונות, דיור ועוד - דווקא למי שכן היו בצה"ל. לתת מתנות למי שתרמו למדינה ולא לתת אותם למי שלא. כך ליצור כל מיני סיבות לצעיר החרדי כן להתגייס."
"בנוגע לכך, הם טוענים שאי אפשר להיות בן תורה ולהתגייס, אבל הציונות הדתית מראה שזה אפשרי. שני תלמידי חכמים גדולים שהכרתי והערכתי - הרב סעדיה דרעי והרב אבי גולדברג - נפלו בקרבות, והם מסמלים את העובדה שאפשר להיות בן תורה ולהתגייס ולהלחם. לכן אין שום סיבה שצעיר חרדי ימשיך ללמוד כל הזמן בישיבה.
עכשיו, אני קובע שבלא התורה עם ישראל לא היה שורד את 2,000 שנות הגלות. התורה החזיקה ומחזיקה ותחזיק את עם ישראל הלאה. אבל רוב הצעירים החרדים יכולים ללמוד 4 שנים ולשרת. ההצטרפות הזו תקטין את ההשפעה השלילית שיש למציאות הנוכחית על כולנו. לי, למשל, הכתפיים כבר כואבות אחרי מאות ימי מילואים, אישתי גם מתקשה מאוד לגדל כמעט לבדה 7 ילדים, וגם הילדים עצמם נפגעים. כך זה בחלקים רבים של הציבור. אם החרדים ייכנסו תחת האלונקה, אז ימי המילואים של כולנו יקטנו והחברה תתפקד יותר טוב."
ביקורת על נציגי הציונות הדתית
בנוגע לגיוס החרדים, תקף דוידי בן ציון את נציגי הציונות הדתית בכנסת ואמר כי "ראשית, מפלגת הציונות הדתית מייצגת רק בין שליש לרבע מכלל הבוחרים הדתיים לאומיים. הפוטנציאל של הציבור הדתי לאומי הוא של כ-12 מנדטים, ואלה מתחלקים בין לפיד, גנץ, הליכוד והציונות הדתית. שנית, אני מאוד אוהב את הנציגים שלנו בכנסת ובממשלה, ויש לי הערכה גדולה לגביהם. אבל אני לא מבין את הקושי שלהם בתמיכה בגיוס חרדים לצה"ל. הם חוששים מנפילת הממשלה ומהליכה של החרדים עם השמאל, אבל זה לא נכון. לחרדים אין באמת את האופציה הזו, ולכן זה איום סרק - זה משחק סכום אפס. גם אם הממשלה הזו תחוקק חוק גיוס, אז החרדים יישארו, כי אין להם ממשלה טובה יותר."
"התומכים של בן גביר הם לא המתנחלים"
בן ציון התייחס גם לשר לביטחון הפנים איתמר בן גביר ולביקורת שנמתחת עליו בכל הנוגע לכישלון בטיפול בפשיעה הערבית ואמר: "ראשית, צריך לדעת מי התומכים של בן גביר, ואלה לא מתנחלים או ציונות דתית אלא אנשים כמו אלה שחיים בדרום תל אביב ובבת ים. זה ציבור שהמשילות חשובה לו.
עכשיו, אני מתנגד לביקורת על בן גביר כאילו הכישלון בהתמודדות עם הפשיעה הערבית היא שלו. כדי להתמודד עם התופעה צריך לאגד את משרדי החינוך, פנים, המשפטים ואת כל המערכת. זה לא קורה כיום, כי אין לחץ ציבורי בכיוון הזה. אם היתה הפגנת ענק של 100 אלף איש בתל אביב או בירושלים ביחס למקרי הרצח הרבים בציבור הערבי, אז הפוליטיקאים היו נעים בכיוון הזה.
בסוף, הפוליטיקאים הישראליים מכל הקשת הפוליטית - ובן גביר לא שונה מזה - פועלים ונעים יותר איפה שיש לחץ ציבורי, איפה שקהל המצביעים צועק באמת. כיום, כל פוליטיקאי שפותח עיתון רואה מחאה על כלכלה ועל סוגיות אחרות, ולא על ההרג הגדול במגזר הערבי שהלב שלי שותת ביחס אליו.
אני אומר את זה כי יש רבים שתוקפים את בן גביר, מבקרים את הפעילות שלו וקוראים לו ליצן. אני קובע שאסור ככה לקרוא לפוליטיקאי, וכל שכן לא לפוליטיקאי חכם כמו איתמר. הבעיה היא שהמערכת כולה שקועה בכל כך הרבה תחומים שהתחומים שיש בהם שינוי - אלה רק התחומים שהציבור צועק בהם."
הקשר האמריקני
סגן ראש מועצת שומרון התייחס לחזון שלו על עתיד השליטה ביו"ש וכן על האפשרות שממשל טראמפ יתמוך בהחלת הריבונות ביו"ש. "לצערי, בנוגע לטראמפ, אז למרות שיש ממשל מיוחד בארה"ב, אנחנו פיספסנו הרבה, ובינתיים קטר הצליחה לקנות את סביבת הנשיא והיא כיום משפיעה על הבית הלבן הרבה יותר מאשר מדינת ישראל. מדובר בתקלה גדולה מאוד. טראמפ כיום מושפע יותר מהגורמים הבדלניים וכן מהכסף של קטר. בסופו של דבר, הממשל האמריקני מעוניין לעשות את אמריקה שוב גדולה, ולכן הבדלנים הימניים שרוצים רק אמריקה והכסף של קטר משפיעים מאוד. היתה אפשרות לגייס את סעודיה ושאר המדינות הסוניות נגד הגרעין האיראני, אבל זה התפספס."
"עכשיו, בכל מקרה, בנוגע לציבור הערבי ביו"ש, יש טענות שאנחנו מדינת אפרטהייד, אבל זה לא נכון. לציבור הפלסטיני יש פרלמנט, ממשלה מתפקדת וכן גם שלטון מקומי. יש להם אוטונומיה לחלוטין כמו שיש לקטלונים בספרד. נכון, מדינה לא תהיה להם, אבל בסוף שלום אמיתי הוא לא בין מדינות אלא בין חברות.
חברי פרלמנט אירופאים מגיעים לא פעם לאזור התעשייה בברקן, ש-50 אחוז מהעובדים בו הם פלסטינים. הם כל הזמן מתפלאים איך האנשים האלה עובדים אצל מי שמשעבדים אותם או עושים להם אפרטהייד, ושוב ושוב מתברר שאנשים אלה בסופו של יום רוצים זכויות ופרנסה. אצלנו יש להם פנסיה, זכויות סוציאליות, הם מקבלים מתנות לחגים שלהם, ויש להם איכות חיים שבכלל לא קיימת ברשות.
אז כן, יש מי שרוצים פתרונות בזק, אבל אלה לא יקרו כאן. שני הצדדים יצטרכו לחיות כאן שנים ביחד. צריך לחכות הלאה לפחות 50 שנה, ואם יו"ש תהפוך לסינגפור, אז אפשר יהיה לדון מחדש ביצירת מבנה מדיני משותף. כיום השיח בכלל לא במקום של אפשרות שיתוף פעולה כלשהו."
"כל הקהילה התגייסה לעזור"
בסוף השיחה סיפר דוידי בן ציון על העמותה להגנה על נערות בסיכון בשם "שפרה", שהוא הקים בשומרון. "אמא שלי הלכה לעולמה בגיל 52 אחרי מאבק ארוך במחלת הסרטן. היא גם חוותה חיים לא קלים - בעלה הראשון נהרג חודש אחרי שהם התחתנו, הוא נפל בלחימה. אחרי כן היא נישאה שוב לנכה צה"ל, טנקיסט שנשרף באש שהיתה בטנק שלו. היא היתה אשת חסד של ממש, ואחרי הפטירה שלה חיפשתי איך להנציח אותה.
באותה תקופה הבנתי שיש נערות בשומרון שהיו לא מוגנות בתוך הבית שלהן פנימה, שהיתה בהן פגיעה בבתים שלהם. לכן יצאתי לגייס כסף כדי להקים עבורן בית שיהיה מקלט ושהן יחיו בו טוב. גייסתי מיליון שקלים והקמתי בית ראשון באלון מורה ל-6 בנות כאלה. כל הקהילה התגייסה לעזור, והבנות למדו והגיעו להישגים והתחתנו והפכו לנשים עצמאיות ומתפקדות. אחרי ההצלחה הזו הקמתי עוד בית, ואני כעת במהלך של בניית בית נוסף. להערכתי צריך 10 בתים כאלה לפחות, ואני פועל לקראת העשייה הזו.
יש לנו המון עזרה. לדוגמה, איש הייטק מתל אביב מגיע פעם בשבוע מעצמו ומלמד אותן. כך יש התגייסות גדולה, והבתים האלה הם הצלה לבנות."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו