האב נחטף מהטנק לשבי המצרי - הבן נפל בפיצוץ הטנק בעזה

סמ״ר שהם מנחם ז״ל, בן 21 ממושב ירדנה, לוחם שריון בגדוד 52 עוצבת 'עקבות הברזל', נהרג היום (שני) בקרב בצפון רצועת עזה. הוא הלך בדרכו של אביו, שמואל מנחם, שהיה גם הוא טנקיסט שנפצע ונפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים.

שמואל מנחם סיפר את סיפורו באתר עמותת "ערים בלילה", המאגדת לוחמים שנפלו בשבי. הוא היה לוחם שריון בגדוד 79 במלחמת יום הכיפורים ותיאר כיצד הותקף המחנה שלהם בהפצצות מטוסים מצריים והכוח שלו – שלושה טנקים – נע לעבר התעלה. לפנות בוקר הם נקלעו למארב חי"ר מצרי.

שמואל כתב שחלף על פני המארב בנסיעה מהירה, אך טנק אחר נפגע. הוא שמע בקשר את סגן גבי מדווח "נפגעתי, המצרים מקיפים אותי... הם עולים לטנק", ואחר כך השתררה דממה. כשהם חזרו לסייע, הטנק שלו נפגע בזחל ולא יכול היה לנוע. המפקד הורה לנטוש תחת אש.

הוא תיאר את רגעי הירי הכבד של המצרים כשנמלטו מהטנק: "המצרים ירו עלינו אש תופת. הבחנתי בטנק ונגמ"ש פגועים. רצתי לטנק השני ותפסתי עמדת מסתור והחזרתי אש בעוזי הפגום שלי".

שמואל סיפר על האימה כשהמצרים עברו בין החיילים וביצעו וידוא הריגה: "הם עברו מחייל לחייל וירו בו למוות. חיכיתי בכאב לתור שלי למות. כעסתי שזה קורה בתחילת המלחמה ולא הספקתי להילחם מספיק. המצרים ירו. למזלי הכדורים פגעו לידי ולא בי". בסופו של דבר נלכד ונפל בשבי.

שרון מנחם, בן דודו של שהם: "שהם התעקש להיות בגדוד הזה בגלל הסיפור של אבא שלו. הוא היה באמת הגאווה של ההורים, עם רצון לתרום למדינה. תמיד אמר שהכל טוב, הכל בסדר. היה עוזר ומסייע לכולם. הוא רצה את השירות בגדוד הזה, והאבא תמך בו – מתוך אמונה של תרומה למדינה. זה החינוך במשפחה".

"יש לי בן בגיל שלו. הם שלושה חברים – אחד בצנחנים ועוד אחד בשריון. שהם למד בתיכון שקד בשדה אליהו ולאחר מכן הלך למכינה קדם צבאית בנוקדים. היה לו חשוב לתרום, והוא קיבל תמיכה מלאה מההורים. עוד ארבעה חודשים היה אמור להשתחרר. מה-7 באוקטובר משרת כל הזמן בעזה. הוא הרגיש שהוא תורם. אמר לי: 'שרון, אנחנו מנצחים. אנחנו עושים את העבודה שלנו'. לכולם יש חשש, אבל גדלנו במשפחה על המשפט: אנחנו תורמים ולא מסתכלים על הפרט אלא על הכלל".