משה זר - הגואל שהפריח את השממה

לא סוחר, אלא גואל היה האיש.גואל קרקעות ומפריח שממות היה משה זר. כחתן שזורר זרי זהב לכלתו, אהובת נפשו, ארץ ישראל. זר לא לשון זרות היא, אלא לשון קרבה. במשהד היו אבותיו של משה מתפרנסים מעיסוק בחוטי זהב. בפרסית חוטי זהב משמעם - זר. שומרון של זהב רקם משה זר.

הרומן של משה זר עם ארץ ישראל סוער היה במיוחד. הוא החל עם הצטרפותו לגרעין התיישבות של בני עקיבא, שנראה שבט "מתנחלים", הרבה לפני שהפך המושג לכינוי למתיישבי יהודה ושומרון. הוא התגייס לנח"ל המובנה, לחם במלחמת סיני, נפצע קשה מאוד בראשו ואיבד את אחת מעיניו. המחיר ששילם בגופו לא הפחית את אהבתו לארץ. יחד עם גרעין "מתנחלים" התיישב בקיבוץ בארות יצחק ובהמשך במושב אבן שמואל.

את הארץ רצה לתור ברגליו ויצא למסע לאורך 700 קילומטרים אותם גמא ב-22 יום. אחרי מלחמת יום הכיפורים הצטרף לגוש אמונים והחל לרכוש קרקעות בשומרון, עליהן הוקמו הישובים עמנואל, ברקן, מעלה שומרון, קרני שומרון, חוות גלעד ורמת גלעד.

זר: "הדרך ל'נקום בערבים' לא צריכה להיות על ידי לקיחת החוק לידיים ופעילות אלימה, אלא על ידי בניית בתים בארץ ישראל"

רכישת הקרקעות היתה כרוכה בסכנת חיים וב-1983 שוב שילם בגופו מחיר דמים כאשר בעל קרקעות ניסה להתנקש בחייו, הכה אותו בגרזן בפניו ובגרונו וירה בו. אחרי מסע ארוך ומייסר קם זר על רגליו ושב להפריח את השממה. את ביתו קבע על שטח שרכש בקרני שומרון ונקרא גבעת הצבאים. יחד עם רעיתו, יעל, שותפתו לדרך, גידל בה שמונה ילדים.

את מחיר הדמים הנורא של אהבת הארץ שילם שוב, כאשר בנו, גלעד זר, קב"ט מועצה אזורית שומרון, נרצח בפיגוע. משה זר, איש המחתרת היהודית, שהיה נהג החוליה שהניחה מטען חבלה לראש עיריית שכם, הביע חרטה על מעשיו והסביר שהדרך ל"נקום בערבים" לא צריכה להיות על ידי לקיחת החוק לידיים ופעילות אלימה, אלא על ידי בניית בתים בארץ ישראל. כך "נקם" את רצח בנו. על קרקע שרכש הוקמו שני ישובים, חוות גלעד ורמת גלעד. גלעד פורח לזכרו של הבן המת, גלעד לאהבת הארץ העזה והסוערת של האב, משה זר.