דהרי היה חלק ממשלחת של מנהיגים דתיים מוסלמים מצרפת, בלגיה, הולנד, איטליה ובריטניה, שהגיעה לישראל ביוזמת ארגון ELNET הפרו-ישראלי, העוסק בחיזוק הקשרים בין ישראל לאירופה. מטרת הביקור, כפי שהוגדרה, הייתה להעביר "מסר של שלום" ולבנות גשרים, במיוחד על רקע גל האנטישמיות הגובר והמתיחות בין יהודים למוסלמים.
המשלחת, בראשות אימאם חסן שלגומי, ראש מועצת האימאמים של צרפת, נפגשה עם נשיא המדינה יצחק הרצוג בירושלים, והביעה "אהבה וידידות לישראל ולעם היהודי" ו"צורך להראות אלטרנטיבה לקיצוניות ". במסגרת לוח הזמנים של המשלחת, שכלל פגישות בכנסת, סיור בעוטף עזה, סיורים באתרים קדושים, ומפגש עם לוחמי צה"ל הבדואים ומשפחות של חטופים בדואים שנחטפו ע"י החמאס ב-7.10 - ביקרו האימאמים גם במסגד אל-אקצא.
דווקא בתוך הקודש הקודשים המוסלמי, בחר דהרי לבצע את מחווה ההזדהות הייחודית. "כולם יעצו לי לא לענוד סיכה צהובה באל-אקצא בגלל ביטחוני, אבל סירבתי," כתב דהרי בחשבון ה-X (טוויטר) שלו. "אני עומד לצד החטופים הישראלים בכל מקום בעולם, וגם בתוך אל-אקצא. אלחמדולילא" (השבח לאל). הצהרתו זו, יחד עם התמונה שלו עם הסיכה בתוך המתחם, הפיצה גלי הדף בעולם המוסלמי, החל בתגובות קשות של המתפללים במקום, ועד לסערה ברשתות החברתיות.
סערה שקטה: תגובות העולם המוסלמי
הכנסת סמל ההזדהות עם החטופים הישראלים לאל-אקצא נתפסה בעיני רבים בעולם המוסלמי כמעשה חסר תקדים, ואף כפרובוקציה. אל-אקצא הוא סלע מחלוקת תמידי, וכל ניסיון להכניס אליו סמלים שאינם תואמים את הנרטיב הפלסטיני-אסלאמי המקובל נחשב לחציית קו אדום. כמובן, גם עצם קיומו של ביקור הזדהות של אנשי דת מוסלמים עם מדינת ישראל, בתקופה כזאת, מרתיח את אנשי האיסלאם הקיצוני, שכבר נוקטים באיומים וחרמות נגד משתתפי המשלחת, ובראשם שלגומי ודהרי.
מרבית כלי התקשורת הערביים המרכזיים, ובמיוחד אלו המזוהים עם ציר ההתנגדות (כמו אל-ג'זירה ואל-מיאדין), בחרו ברובם להתעלם מהאירוע הספציפי של הסיכה. הדיווחים על ביקור משלחת האימאמים התמקדו בדרך כלל בפגישה עם הנשיא הרצוג שנתפסת כ"שיתוף פעולה עם הציונות", תוך השמטת המחווה האנושית של דהרי. התעלמות זו משקפת ככל הנראה ניסיון למנוע מהציבור הערבי בעולם לחשוב על מצוקת החטופים, ולמנוע לגיטימציה לקולות מוסלמיים מתונים המקיימים דיאלוג עם ישראל ומכירים בסבלם של החטופים.
ברשתות החברתיות התגובות לא איחרו לבוא, וכללו גם איומים רבים. בקרב חוגים אסלאמיים רדיקליים, בעיקר בפקיסטן ובאירופה, נור דהרי הוגדר כ"בוגד" ו"סוכן ציוני". התגובות שהתפשטו ברשתות חברתיות ובפורומים סגורים, כללו קללות והשמצות קשות, תוך קריאה לבחון את שייכותו של דהרי לאסלאם ואף איומים (מרומזים יותר או פחות) על חייו. הביטוי הבולט שחזר על עצמו בתגובות האיסלאמיסטיות למעשה של דהרי הוא "דג'אל", כלומר "משיח שקר", ורבים קיללו אותו בביטויים הרבה פחות מנומסים.
גולש מעזה בשם מוחמד, שתגובותיו זכו לאהדה בקרב הקהילה הפלסטינית, כתב לדהרי: "אתה נכנס לאל-אקצא עם סמל של כוח כובש ואומר 'אלחמדולילא' (השבח לאל)? אלחמדולילא על שהעלבת את המקומות הקדושים שלנו? אלחמדולילא על שהתגרית באדמה שעדיין מדממת בגלל אלה שאתה מהלל ? אתה לא עומד בסולידריות, אתה משרת נאמן למדכא שלך, עונד את סמל הכניעה שלך בלב חוסננו. אבל זכור, אל-אקצא מעולם לא הייתה מקום בטוח לבוגדים, והסרט הצהוב שלך לא יגן עליך מקללתה האפלה של ההיסטוריה."
מנגד, בקרב קבוצות אסלאמיות מתונות יותר, ובמיוחד בחוגי אופוזיציה איראנית או כאלה המצויים בדיאלוג עם ישראל, האירוע זכה לתמיכה והערכה, לרוב באופן פרטי או בקבוצות סגורות. בשיחות סגורות, אינטלקטואלים תומכי נורמליזציה בעולם המוסלמי מודים כי ראו במעשה של דהרי סמל לאומץ לב ולשבירת טאבו, והוכחה לכך שניתן להזדהות עם כאב החטופים מבלי לוותר על הזהות המוסלמית.
המעשה של נור דהרי, כחלק מביקור משלחת האימאמים, מדגיש את המאבק המתמשך על הנרטיב בתוך העולם המוסלמי, מאבק בין קולות הקיצוניות שלא מוכנים לקבל שום מראית עין של הכרה בישראל או באנושיותם של הישראלים, לבין קולות מתונים ושוחרי שלום המבקשים לגשר על פערים, להכיר בכאב הדדי ולבנות עתיד משותף. הסיכה הצהובה באל אקצא היא עדות נוספת לכך שהמזרח התיכון משתנה לנגד עינינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו