בשבוע האחרון, כל לילה, אני חולם על גיא. בשבוע האחרון זה אותו חלום. אני חולם
שגיאצ'וק שלנו חוזר מאד מאד בקרוב. אבל אז אני מתעורר למציאות, והיא מטורפת, מטורפת, חולנית. מציאות שבה יש עסקה שתחזיר רק חצי מהחטופים.
למה אני צריך בליל ערב שישי לקרוא את כל רשימת החללים, ולחשב את סיכוי החזרת בני? מי יכול להחליט איזה חלל יחזור ואיזה לא? האם גיאצ׳וק יהיה אחד מחמשת החללים שיחזרו לאחר שבוע? האם ישנו סיכוי שיחזור לאחר חודש? האם יחזור ויהיה חלק מאותם שמונה חללים שיחזרו בעוד כשישים ימים? האם בכלל יהיה חלק מחצי העסקה הנוכחית? והאם הדבר הזה נשמע למישהו פה הגיוני? באיזה סרט מטורף, חולני, וחסר אנושיות אנחנו צריכים לחיות?
איזו מציאות בלתי אנושית, להחזיק אצבעות לעסקה שבה רק חצי מהאחים שלנו יחזרו, וחצי השני יצטרכו לראות את חבריהם משתחררים כאשר הם לא, איך שורדים את זה? למה לעזאזל עושים את זה להם? לנו? למה?
האם לא הספיק לנו שהפרידו בין האחים הורן בפעם הקודמת? האם גם פעם יפרידו בין אחים, אחד ייצא לחופשי והשני יישאר בגיהנום? אני לא מאמין שזה קורה לנו שוב, אני לא מאמין ששוב יהיו משפחות שלא יזכו לפגוש את היקירים וכל זאת למה?
אגיד לכם למה, כי ראש הממשלה שלנו, שסוף סוף אזר אומץ כדי לבקר בקיבוץ ניר עוז שהופקר, עשה זאת לא מתוך אומץ ולא ממקום תום לב, 638 ימים לקח לו להבין שזה ישרת אותו פוליטית.
למצער את האומץ שדרוש כדי לעשות עסקה אחת, מלאה, שלמה, אשר תחזיר את כולם כולל כולם אין לו.
עינב צנגאוקר במפגש עם נתניהו בניר עוז/ /השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
ראש הממשלה - תהיה אמיץ, אל תפחד שסמוטריץ' ובן גביר יפרקו את הממשלה, אנחנו כאן כולנו כולל האופוזיציה ניתן לך את כל שדרוש על מנת לבצעה עסקה אחת.
הפחד הזה עלול להפריד בין אחים, הפחד הזה יחליט מי נשאר ומי ישתחרר, הפחד הזה יגרום לי ולמשפחה נוספות, להסתכל ברשימה הזו ולנסות לנחש אם גיא שלי ואני סוף סוף ניפגש.
ראש הממשלה - תהיה אמיץ, אתה ראש ממשלה, אתה היחיד שיכול, שצריך וחייב להחזיר את כולם, ביחד כאן ועכשיו.
תבוא לכיכר החטופים. מבטיח לתת לך יד, תאזור אומץ, כמו כל האנשים האמיצים פה ותפסיק את הרולטה רוסית ומשחקי הדיונון האלו. תפסיק לי את הלילות חסרי השינה עם סיוטים האינסופיים.
תפסיק את הסבל של העם הזה, תפסיק את השיסוע, הפילוג, חוסר התקווה. תפסיק את זה כבר, תהיה אמיץ!
היום, השישה ביולי, במציאות אחרת היינו חוגגים לגיא יומולדת 28, אלוהים מה הייתי נותן שזה יקרה. אבל ציינו לגיא יומולדת 28 בכיכר. עם השירים שגיא אהב וניגן, חייכנו לרגע, התחברנו ולא פחדנו. אני רוצה להגיד תודה ענקית לכל האמנים שגיאצ'וק עבד איתם והביעו את הנכונות לאיחוד. אסור לנו לפחד ולא לוותר. עד שכולם יחזרו. ולכם אני אומר. אני לא מוותר, אל תוותרו גם אתם, אסור לנו.
