"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הכתובת על הקיר: המדינה מוותרת על החוק במגזר החרדי?
בכיר בארגון "השומרים" נעצר עם נחיתתו בישראל בחשד לעבירות מין חמורות בקטינים • מדובר בגוף אכיפה בלתי־רשמי שפעל במשך שנים בגיבוי המשטרה, תוך עיכובים וחדירה לבתים- בלי סמכות חוקית • האירוע מעלה שאלות קשות על שיטת ההסדרים מול גורמים חרדיים חוץ־רשמיים
חיים רוטר. צילום: יוסי זליגר
דעה

הכתובת על הקיר: המדינה מוותרת על החוק במגזר החרדי?

בכיר בארגון "השומרים" נעצר עם נחיתתו בישראל בחשד לעבירות מין חמורות בקטינים • מדובר בגוף אכיפה בלתי־רשמי שפעל במשך שנים בגיבוי המשטרה, תוך עיכובים וחדירה לבתים- בלי סמכות חוקית • האירוע מעלה שאלות קשות על שיטת ההסדרים מול גורמים חרדיים חוץ־רשמיים

מירב סבר
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

בכיר בארגון "השומרים" נעצר אחרי שנחת בארץ, בחשד לעבירות מין חמורות בקטינים. האיש היה חלק ממערכת בלתי־רשמית של אכיפה פנימית בבני ברק. הוא לא שוטר, לא עובד מדינה אבל שנים המשטרה התייחסה אליו ככזה. סמכה עליו. נעזרה בו. קיבלה ממנו מידע על מה שקורה "במגזר".

מדובר בגוף אכיפה לא רשמי. מעין משטרה פרטית שפועלת כבר שנים באלימות, תוך עיכובים, חיפושים, חדירה לבתים בלי צו בגיבוי רשמי של משטרת ישראל. ראש הארגון, חיים רוטר, הסתובב עם סמל דמוי משטרתי, מתעדכן תדיר עם בכירים במשטרה.
ולא רק שאין לארגון סמכות, רוטר עצמו היה חשוד במעורבות בהברחת סמים ליפן, נמלט מהארץ ב־2008, חזר רק אחרי שנתיים.

חרדים // אילוסטרציה, צילום: אבשלום ששוני/פלאש90

ובמשך כל השנים האלה, על פי החשד, הוא פגע. שוב ושוב. עד שהתפוצץ. בדיוק כמו יהודה משי זהב, שעמד בראש זק"א, ישב בוועדות ממלכתיות, קיבל פרסים, היה מקור למשטרה ובמקביל, על פי עשרות עדויות, תקף מינית, אנס, והתעלל. המשטרה ידעה. התיקים נסגרו. רק כשפורסמה כתבת תחקיר, אחרי שנים של שתיקה, זה נפתח. וגם אז מאוחר מדי.

זה לא מקרי. זו שיטה.

שיטה שבה מדינת ישראל לא רוצה להבין את החברה החרדית אז היא בוחרת מתווכים. עסקנים. קמב"צים. מקורבים. מישהו ש"יסביר לה" מה באמת קורה, מי מסוכן, איך לדבר, עם מי לדבר.

והשיטה הזו, ברגע שהיא נוצרת, משחיתה את כל מה שסביבה. כי היא נותנת לאנשים האלה כוח. כוח בלי פיקוח, בלי אחריות, בלי שקיפות. במשך שנים המשטרה שיתפה פעולה עם משה קיויתי, עסקן חרדי שעמד בראש "הוועדה לטוהר המחנה". קיויתי החזיק פנקסים ובהם שמות של מאות חשודים בעבירות מין בלי תלונה רשמית, בלי חקירה, בלי בית משפט. והמשטרה? פנתה אליו שוב ושוב, קיבלה את המידע, פתחה תיקים לפי שיקול דעתו. לפעמים גם סגרה.

החטא הקדמון לא נמצא רק בעבירה, אלא בסדר שבאה אחריה. בסמכות שניתנה למי שלא נבחר., צילום: אריק סולטן

בפועל, מי שקיבל סמכות להחליט מי ייחקר ומי לא לא היה שוטר, לא שופט, לא נבחר ציבור. רק מקור.ואת זה המשטרה אהבה: מישהו מבפנים. שמדבר את השפה. שיודע "לסנן". זו שיטה.ככה נראית מדינה בתוך מדינה. וכשזה לא נגמר במכות או באונס, זה נגמר במוות.

כך קרה באסון מירון, שבו המשטרה סגרה את המתווה מול עסקנים, בלי שהציבור ידע. למרות שהיו התראות על סכנה. ותמיד זה נגמר בכמעט אסון. ואז עם ארבעים וחמישה קורבנות ששילמו את מחיר "השטייעל" ומחיר הככה זה אצלנו" ומחיר האנחנו יודעים הכי טוב, אל תתערבו לנו".

כך קרה בלוויית הרב וואזנר בה נהרגו שני בן אדם שנרמסו למוות, ונפצעו עשרות, המשטרה דחתה את הביקורת בטענה כי התארגנה כראוי להלוויה, וכי השוטרים שאבטחו את ההלוויה לא היו אמורים להיכנס לתוך בניין הישיבה שם אירע האסון, בשל העובדה שמדובר באירוע פנים חרדי.

כך גם בתקופת הקורונה, הכללים לא נאכפו, אירועים המוניים התקיימו, לעיתים בקריצה של העסקנים מול גופי האכיפה שהבטיחו שקט תמורת אוטונומיה, ומאות שילמו את מחיר ההפקרות. העסקנים מבטיחים שקט והמשטרה בתמורה מעלימה עין. הציבור החרדי משלם את המחיר.

הילדים שנפגעים. הנערים שמותקפים. הנשים ששותקות. הקשישים שמתים. ואף אחד לא שואל: מי הסמיך את האנשים האלה לנהל את חיינו? החטא הקדמון לא נמצא רק בעבירה, אלא בסדר שבאה אחריה. בסמכות שניתנה למי שלא נבחר. בהעדפה של קשר אישי על פני חוק. בשיתוף פעולה בין מערכת אכיפת החוק לבין מי שמשתמש בה, כדי שלא תיגע בו. אם לא נשבור את השיטה היא תמשיך לשבור אותנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...