"אני הזעקה שלהם": עומר ונקרט וניצולי שבי קוראים לשחרור מיידי של כל החטופים

"אני עומד כאן היום - ואני הזעקה שלהם! אני צועק את כאבם ואת תחנוניהם לחזרה הביתה!" כך השמיע עומר ונקרט, שחרור השבי שהוחזר לפני ארבעة חודשים לאחר 505 ימי שבי, את קולו הזועק הערב (שלישי) בכיכר החטופים בתל אביב.

בערב שירה מרגש שנערך הערב לשחרור החטופים, פנה ונקרט ישירות לקהל הרב והזכיר את האמירה שהוא אמר לליאם אור, הנער שהיה איתו בשבי: "אל תאבד תקווה, בסוף נחזור הביתה". "ההבטחה לליאם, לא לאבד את התקווה שלי. דרשתי את זה ממנו וידעתי שעלי לעמוד מאחורי מילותיי", סיפר ונקרט על המניע שהחזיק אותו במהלך שבייו הארוך.

השחרור השבוי תיאר את התנאים הקשים בהם היה מוחזק: "505 ימים שבהם שהיתי מתחת לאדמה, במנהרה צרה, קצרה, נמוכה וחשוכה", וחשף את שלושת הדברים שהובילו אותו לשרוד: ההבטחה לליאם, האמונה שבסוף הדרך המשפחה והחופש מחכים לו, והכרת הטוב - "ברכתי על כל ביס, על כל רגע שבו הרגשתי קצת יותר נעים".

"המעגל עוד לא נסגר"

שלמה אלפסה-גורן, גיסו של אבנר גורן ז"ל וגיסה של מיה גורן ז"ל שנרצחה בשבי, סיפר על הטרגדיה הכפולה שפגעה במשפחתו: "אבנר גורן ז"ל נחטף ונמצא מת בשדות ניר עוז, מיה גורן ז"ל נורתה בבית התינוקות, נחטפה ובפועל נרצחה על ידי החמאס". המשפחה הותירה אחריה ארבעה יתומים בגירים.

"החזרה של מיה נתנה לנו וילדי גורן הזדמנות לשקם את עצמנו במעט, אבל אנחנו מרגישים שהמעגל עוד לא נסגר", אמר אלפסה-גורן. הוא השתמש במשל מפרשת השבוע על משה שמכה את הסלע במקום לדבר אליו: "דווקא כשכואב, דווקא כשיש צמא אדיר - הקול שאנחנו בוחרים להשמיע, חשוב לא פחות מהמעשה עצמו".

"תומר עדיין לא נח על משכבו בשלום"

אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל שנפל בלחימה בעזה, שיתפה בכאבה: "איך אני אמורה להתאבל ולחזור לשגרה כאשר רבים כל כך טרם הגיעו לקבורה ראויה ומכובדת? תומר עדיין לא נח על משכבו בשלום".

גרינברג הזכירה כי תומר יצא להלחם כדי להחזיר את החטופים: "חייליו תיארו כיצד בזמן ההיערכות לכניסה נוספת לעזה, תומר גער בהם להזדרז בטענה 'שהתצפיתניות מחכות להם'". היא הדגישה: "המאבק הוא שלי ושל כולם ולא רק של חמישים משפחות החטופים לבדם".

קול מהחזית

תובל רוזנברג, מפקד טנק במילואים מחטיבה 7, דיבר על חבריו החטופים: "נמרוד, החטוף בעזה, היה חייל תחתיי בהכשרה. נמרוד איש של טבע, טיולים, ומשפחה. איש שקט וצנוע שמעולם לא חיפש להיות במרכז".

רוזנברג הדגיש את האחדות הנדרשת: "בטנק אין פילוג. יש שוני ומחלוקות, אבל באימונים ובלחימה כולנו צוות אחד. טנק הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: דתיים, חילונים, מרכז, פריפריה - מאוחדים במשימה אחת".

השופט בדימוס עו"ד שבות רענן, ממייסדי תנועת "המילואימניקים", הזכיר את המשפחות בקהילת נחל עוז: "עומרי הוא אבא מסור, איש טיפול במקצועו. הוא ולישי בחרו להקים את ביתם בנחל עוז כדי לתת לבנותיהם חיים מוארים ומרחיבי נפש. ב-7 לאוקטובר נחטפו עומרי וצחי לעזה אל מול עיני המשפחה".

מסר מאוחד

כל הדוברים הביעו מסר אחד ברור: החזרת כל החטופים היא תנאי הכרחי לכל ניצחון ולכל תחושת סגירה. כפי שסיכם ונקרט: "יש עדיין 50 אחים ואחיות של כולנו עדיין בתופת של חמאס. זוהי חובתנו לעשות ככל שביכולתינו להשבתם הביתה. החזרת החטופים זה צו השעה!".