דורון הס מהרצליה אשר זוגתו, סיגל איצקוביץ, רצחה את בנם ליאם בן השש וחצי ואת כלבתם בדקירות סכין לפני כשנה, חושף היום (שלישי) כי גילה דרך פוסט ברשתות החברתיות שהיא ניסתה להתאבד.
לדבריו, גם לאחר שאושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, איצקוביץ ממשיכה לתפעל את הרשתות החברתיות שלה - ואיש אינו עוצר את זה. "אני האבא. למה לי לא נותנים תשובות?" הוא שואל בתחנונים.
לא כשירה להיות בכלא - אבל כן כשירה לפייסבוק?
למרות שבית המשפט קבע כי איצקוביץ אינה כשירה לעמוד לדין והורה על אשפוזה במוסד סגור ל־25 שנה, דורון טוען כי זו ממשיכה לתפעל את הרשתות החברתיות שלה ולפרסם תכנים - ביניהם סרטונים של בנם ז"ל. בכך, דורון טוען כי איצקוביץ פוגעת בו - שעדיין מנסה להשתקם - וגם בזכרו של בנם.
"שלחו אותי להשתקם - אבל איך אפשר כשאני עדיין מנסה להשלים את המידע שחסר בעזרת הדמיון שלי?" הוא אומר בכאב, ומסביר כי פרטים רבים לגבי רצח בנו עדיין חסרים לו. "היום הגשתי תלונה במשטרה כי ראיתי שמהחשבון שלה ברשתות החברתיות פורסמו סרטונים של הבן שלנו. בנוסף, לאחרונה קיבלתי בקשת חברות ברשתות החברתיות מחשבון פיקטיבי עם שם מוזר. זה סיוט, פשוט סיוט, ואף אחד לא עוצר את זה".
הס טוען כי פנה לשלוותא, בית החולים הפסיכיאטרי שבו מאושפזת אשתו, כדי לברר האם איצקוביץ (עמה הוא עדיין בתהליך גירושין) אכן ניסתה להתאבד באשפוז - כפי שפורסם ברשתות. "הם אמרו לי שזה חסיון רפואי", הוא מספר. "אני האבא של הילד. מגיע לי לדעת אם היא ניסתה להתאבד, ולא ברור לי, אם היא לא ניסתה להתאבד אחרי שרצחה את הילד - אז פתאום עכשיו, בגלל שהיא פספסה את בניית המצבה שלו - היא כן מנסה?", הוא שואל, ורעד ניכר בקולו.
לדבריו, האשפוז במוסד סגור אמור היה למנוע כל גישה של איצקוביץ לעולם החיצון - אך המציאות בשטח שונה לגמרי. "אם הפסיכיאטר שלה אישר לה טלפון, איך זה מתיישב עם החלטת שופט שהיא לא כשירה ומסוכנת? היא יכולה הרי לפנות שם לאנשים, לילדים. איך זה שלה יש יותר זכויות ממני?"
לדברי דורון, התחושה היא שהמערכת כולה הפנתה לו עורף, והוא מרגיש שמסתירים ממנו מידע גם לגבי מה שאירע לבנו: "חקרו אותי שעות על גבי שעות, ופתאום הם שותקים. שייתנו לי שעה, שעתיים, שרק יסבירו לי מה היה שם. אני צריך לאכול את עצמי מבפנים, לדמיין מה קרה, איך ולמה".
לבסוף, הס מתאר מסכת ביורוקרטית מתישה - כולל צו הרחקה זמני מאשתו, שאינו תקף עוד, הליכי גירושים שעדיין מתנהלים (כשנה אחרי המקרה) ודיאלוג חד־צדדי עם מערכת אטומה: "אני מנסה להשתקם, אבל המדינה לא יודעת איך לטפל בדברים כאלה. זה נורת אזהרה לכולנו", הוא מבהיר, "אנחנו לא צריכים לחכות לעוד אסון כדי שמישהו יתעורר".