מההתיישבות הצעירה ועד נערי הגבעות: המדריך המלא לסוגי המתיישבים ביו"ש

השתוללות אנרכיסטים מהגבעות בימים האחרונים ופגיעתם במתקן ביטחוני ובלוחמי צה"ל מעלה מחדש את קמפיין "אלימות המתנחלים". ארגוני שמאל וחברי אופוזיציה משתלחים בכל ההתיישבות ביהודה ושומרון, ללא קשר לעובדה שמדובר בקבוצה מאוד ספציפית בהתיישבות. למעשה, גם רבים מהמתיישבים, כולל באזור שבו מתרחשת המהומה כעת, לא מבינים לעומק את הנושא. לשם כך ראוי לעשות סדר בדברים, החל מהבסיס ועד ההארד קור.

יישובי יו"ש

לאורך עשרות השנים שההתיישבות ביו"ש קיימת, הוקמו יישובים רבים. הראשונים הינם מקומות כמו כפר עציון, קדומים ועפרה, אבל להם הצטרפו רבים נוספים, שחלקם אף הפכו לערים כמו מעלה אדומים ואריאל. למרות שבעבר חלקם נחשבו למקומות ניציים, כיום הם בעיקר מקומות יישוב סטנדרטיים. עובדים בהם אנשי הייטק, עורכי דין, רופאים ועוד, שיוצאים בבוקר לעבודה במרכז, בירושלים או בבאר שבע וחוזרים בערב. בחלק מהמקרים, תלוי במיקום הגאוגרפי, מתגוררים בהם גם אנשים שאינם בדיוק ימין קיצוני, אפילו רחוק מכך.

דוגמה בולטת: אפרת, שם היו הפגנות נגד הרפורמה המשפטית ובעד שחרור חטופים.

ההתיישבות הצעירה

כונו בתחילה "מאחזים" ועברו מיתוג מחדש. מדובר בעיקר במקומות יישוב שהוקמו בצורה לא חוקית, לרוב בגלל חוסר בנייה ביישובים המקוריים או מסיבות אידיאליסטיות, תלוי במיקום. יישובים אלו, שעברו כרגע ברובם הגדול תהליך אישור רטרואקטיבי מאכלסים את הדור הבא של המתיישבים. בחלק מהמקומות מדובר בגושי התיישבות גדולים. בחלק מהמקרים, היישובים הללו הינם דומים באוכלוסייה ליישובים הוותיקים יותר, בחלקם מדובר במקומות שנחשבים יותר אידיאליסטים ופורצי דרך.

דוגמה בולטת: גוש שילה. קבוצת יישובים גדולה מאוד שנמצאת בעומק מזרח בנימין. בעבר נתפסו כקיצוניים יחסית, אך כיום לרוב פחות נתפסים כך.

החוות

מאמץ של השנים האחרונות לתפוס מחדש את שטחי C ולמנוע השתלטות פלשתינית. מדובר במיזם שמובל על ידי משרד ההתיישבות, בגיבוי של צה"ל. ברוב המקרים מדובר בחוות חקלאיות שמובלות על ידי אנשים אידיאליסטים, שלעיתים גם מדלגים מחווה לחווה ומקימים עוד ועוד נקודות. ברוב מוחלט של המקרים הם נמנעים מאוד מהתנגשויות ועסוקים בשלהם. חלק קטן מהחוות הפכו ליישובים קטנים של ממש. הרוב פועלים כחוות וגם כמקום מפלט לצעירים שאינם מוצאים את מקומם במקומות אחרים. החוואים משמשים גם כמעין עובדים סוציאליים לא רשמיים ומסייעים להם להשתקם. אירוע מבורך בעיני לא מעט קצינים בצה"ל.

דוגמה בולטת: החוות של אליאב וקוקו ליבי. הקימו את חוות מלאכי השלום, שהפכה ליישוב של ממש. ממשיכים לדלג ממקום למקום ולהקים חוות אסטרטגיות על אדמות מדינה.

הגבעות

מתרכזות בעיקר באזור בנימין, ומעט בשומרון. מדובר בתופעה שהחלה לפני כ-25 שנה, במקביל להתיישבות הצעירה. צעירים וצעירות, ללא הכוונה כלשהי, מתמקמים על גבעה אקראית, ללא התחשבות בשאלה האם מדובר בשטחי C, בשליטה ישראלית מלאה, או בשטחי B בשליטה אזרחית פלשתינית, וקובעים עובדה בשטח. בשנה וחצי האחרונות תופעה זו עלתה רמה, כשהצעירים מתעקשים להקים גבעות בסמוך מאוד לכפרים פלשתינים ומתנגשים בהם חזיתית. בחלק מהמקרים, מכיוון שלתפיסתם הצבא אינו עושה מספיק כדי להגן על יו"ש, הם מבצעים פעולות אלימות על דעת עצמם, כביכול על מנת להרתיע את הפלשתינים.

הגבעות הן בית, בין היתר, לקבוצות של צעירים, שמכונים גבעונים, שאינם סרים למרותו של איש ועושים מה שהם רואים לנכון. במקרים מסויימים הם מוכוונים, עד רמה מסויימת, על ידי צעירים אחרים, גדולים מהם מעט. בחלק מועט מהמקרים הם גם מתנגשים חזיתית בחיילי צה"ל, שאותם הם רואים כגורם מפריע. יש להם תמיכה רבה מצד צעירים נוספים ברשתות החברתיות. בצה"ל נחושים לפעול כנגדם, כולל באמצעות פינוי נקודות אלו וצווי הגבלה שימנעו מהם להגיע לשטח.

דוגמה בולטת: משתנה מפעם לפעם. הדוגמה האחרונה היא הגבעה שהם מנסים להקים בהר בעל חצור, לא רחוק מכפר מאלכ, שעלה לכותרות השבוע. גבעה נוספת שהייתה בכותרות הינה גבעת צור הראל, שבתגובה לפינויים פעלה כנגד כוחות צה"ל, כולל, על פי הדיווח מצה"ל - בזריקת בקבוקי תבערה.