ביום שבו היה אמור להיערך המשחק בין נבחרות ישראל וירדן במסגרת אליפות העולם בכדורסל עד גיל 19, הפוליטיקה נכנסה אל הפרקט. נציג נבחרת ירדן הודיע רשמית כי הנבחרת לא תתייצב למשחק ובכך זיכתה את ישראל בניצחון טכני של 20-0.
עבור מי שמביט מבחוץ, מדובר במחאה פוליטית ברורה המשקפת שבר עמוק במערכת היחסים בין המדינות, שנפער במתקפת חמאס בשבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה.
בעקבות המלחמה בעזה, ירדן גינתה את פעולות ישראל, החזירה את שגרירה מתל אביב וקראה לאמברגו נשק. הרחוב הירדני שמורכב מכ-2 מיליון פלסטינים, יצא לרחובות בהפגנות נגד ישראל, מה שבאופן טבעי הפעיל לחץ על הפוליטיקאים במדינה.
אך השאלה האמיתית היא, האם כל הפעולות האלו אכן מייצגות את המציאות הפוליטית המורכבת שבשטח? למרות המחאות הפומביות, מאחורי הקלעים, ובמיוחד בזירה הביטחונית, ירדן ממשיכה לקיים את התחייבויותיה כלפי ישראל. הדוגמה הבולטת לכך היא שירותי הביטחון של שתי המדינות שממשיכות לקיים שיחות ותיאומים שקטים.
גם בכל הקשור לגבול הפיזי בין המדינות שאורכו למעלה מ־300 ק"מ, היחסים נשמרים בתיאום הדוק. ירדן מסייעת במניעת הברחות וחדירות לשטח ישראל, והקשרים הביטחוניים לא נותקו, גם כשהרעש הציבורי דרש אחרת.
מעניין לראות אם המציאות תחלחל לקשרים הדיפלומטיים בין המדינות, אבל נכון לעכשיו למרות ההיעדרות הירדנית על המגרש, מאחורי הקלעים המשחק המשמעותי ממשיך להתקיים.