"רוני שאלה אותי: 'בעזה יש ממ"ד'?"

אחרי שהתפוגג העשן מעל המתקן הגרעיני בפורדו והתחלנו לשקם את הנזקים שגרמו הטילים הבליסטיים מאיראן, אנחנו חוזרים לנושא שנדחק מעט לשוליים בשבועיים האחרונים – 50 חטופים בעזה, שחייבים לחזור הביתה אחרי 630 ימי לחימה ושבי.

"ברור שהקשב ירד, אני לא מתעלמת מהמצב", אמרה אתמול לישי, אשתו של עמרי מירן, שנמצא בשבי חמאס. "רק קיוויתי שבהסכם הפסקת האש מול איראן יכללו גם את הלחימה בעזה והחטופים, ולצערי זה לא קרה. מה שהכי מדאיג שכמדינה אנחנו יכולים לעשות דברים מדהימים מול לבנון ואיראן, ומול ארגון טרור אנחנו לא מצליחים, או לא רוצים. אני לא פוליטיקאית, אני אשתו של חטוף ואמא של רוני ועלמא, שקמה גם הבוקר לשאלה 'אבא יחזור היום?'. לכן תמונת הניצחון הפרטית שלי תהיה לראות את הבנות ועמרי מחובקים, ותמונת הניצחון של כל עם ישראל תהיה כשכל החטופים ישובו ארצה".

האזעקות ב-13 ביוני, לפנות בוקר, תפסו את לישי ובנותיה בקיבוץ כרמים שבנגב, אליו הן הגיעו בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל', מקום שנתן להן שקט יחסי עד אותו יום שישי שבו מדינה שלמה הוקפצה להכרזה דרמטית שנפתחה מערכה מול המעצמה האיראנית.

"כמו כולם הייתי קצת בהלם בשעה שלוש לפנות בוקר, כשהתעוררנו לקול אזעקה", לישי מספרת. "הייתי עסוקה בלהרגיע את רוני ועלמא וגם אצלי עלו פלשבקים מה-7 באוקטובר. רוני זוכרת המון דברים מאותו יום וגם בתוך הסיטואציה השאלה הראשונה שלה הייתה 'בעזה יש ממ"ד?'".

"שביב של תקווה תמיד יהיה"

כעת, כשהאירוע האיראני מאחורינו, נותרה התקווה לעסקת חטופים קרובה שאולי תשים סוף לסיוט המתמשך. אולי בכל זאת השמועות והרמזים שפיזרו השבוע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ ושליחו המיוחד סטיב ויטקוף יביאו את השינוי המתבקש.

"שביב של תקווה תמיד יהיה, כי בלעדיו אין בשביל מה להמשיך", לישי אומרת. "האם להאמין בזה? כשהחלה עסקת החטופים הקודמת אמרתי לעצמי 'זה אפשרי'. זו הייתה הפעם הראשונה שדמיינתי תמונה בראש שעמרי חוזר, אבל כששבו להילחם הנפילה שלי הייתה לא פשוטה. לכן אני מנסה להאמין שזה יקרה בקרוב, אבל מבלי לתלות יותר מדי תקוות. איתי בימים האחרונים אף אחד לא דיבר באופן רשמי".

אודי גורן, בן דודו של טל חיימי שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה, עדיין משוכנע שיש רק כתובת אחת לסיום המלחמה. "הייתי בפגישה עם ויטקוף לפני כחודש וחצי, האיש מחויב, לא יכולנו לבקש טוב ממנו", הוא אומר. "אנחנו שומעים את טראמפ, רואים את המעשים שלו ושל הממשל האמריקני, אבל אלה פעולות על ניוטרל, כי בסופו של דבר יש ריבוע שאי אפשר לעגל. עד שראש הממשלה בנימין נתניהו לא יכריז שתמורת אחרון החטופים אנחנו מסיימים את המלחמה, לא נראה אותם כאן".

"כשטראמפ נבחר הוא אמר בצורה ברורה 'הגעתי כדי לסיים מלחמות ולחתום על הסכמים'. אנחנו רואים שהוא מפנה את כל המשאבים לנושא והתקווה הגדולה שינצל את כובד משקלו ואת ההבנה שאין תכלית להמשך המלחמה ויעזור לנו לסיים אותה. זה בעיני טראגי שאני סומך על נשיא של מדינה זרה כדי להשיב את בן דודי, הישראלי, שנפל בהגנה על המולדת".

"הסרנו את האיום האיראני - עכשיו אין תירוץ לעיכוב"

טל חיימי היה חבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק. הוא נרצח ונחטף ולא זכה לראות את הולדת בנו לוטן. "הנה יש כבר הישג כביר, הסרת האיום האיראני, הדבר שנתניהו מדבר עליו במשך שנים", גורן אומר. "עכשיו כל עיכוב בהשבת החטופים לא יכול להיות עניני. הרי כל הפרוקסי חוסלו ומי ששלח אותם נוצח. לא יתכן שבתוך 12 יום נביס מעצמה סף גרעינית ואילו ארגון גרילה קיקיוני אנחנו לא מצליחים לנצח ולהשיב חטופים".

זה התסכול הגדול. המורכבויות במבצע הביפרים בלבנון, מכת הפתיחה המדהימה באיראן וממול 50 חטופים שנמקים במנהרות ואין קצה חוט היכן הם נמצאים. "אני לא מקבל בשום אופן את המיתוג של 'מלחמת 12 הימים', היא נמשכת 629 ימים", אומר גורן. "לא רק שזו המלחמה הארוכה בתולדות המדינה, היא גם מלחמה שנקבעו לה מטרות ברורות מול ארגון שחלש עשרות מונים משאר הארגונים שבהם נלחמנו ועדיין לא הצלחנו להשיג אותן. לכן, נכון לרגע זה, אנחנו במצב של הפסד. חמאס עומד על כנו והחטופים עדיין שם".