"הלכת בלי להיפרד - מרגישה שלקחו חצי ממני": חמישה מהלוחמים שנפלו בתקרית הקשה בחאן יונס הובאו למנוחות

פחות מחצי יממה אחרי ההגעה להפסקת אש עם איראן: דובר צה"ל התיר לפרסום הבוקר (רביעי) כי קצין ושישה לוחמים נהרגו אתמול מפיצוץ בנגמ"ש הנדסי בחאן יונס שבדרום רצועת עזה, ככל הנראה לאחר שהוצמד מטען חבלה לנגמ"ש. כולם לוחמי גדוד ההנדסה הקרבית 605 מעוצבת "ברק" (188). חמישה מתוך שבעת החיילים מובאים למנוחות בבתי העלמין ברחבי הארץ.

"רק רוגע ושלווה עכשיו": סמל שחר מנואב ז"ל הובא למנוחות

המונים הגיעו ללוות היום את סמל שחר מנואב ז"ל בדרכו האחרונה. הלוויתו החלה בשעה 15:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון. שחר, בוגר מקיף ב' בעיר, הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. את ההלוויה פתחו האבלים בשירת קינה. הקייסים של העדה האתיופית פתחו את ההלוויה בקריאה מסורתית בזמן הורדת הארון. אמו של שחר צעקה בבכי: "שחר איפה אתה, זה לא הזמן שלך! השמיים הם לא הבית שלך!"

מאות בני נוער, עובדי עירייה, שיטור ופיקוח עירוני ותושבים חלקו לו כבוד אחרון ועמדו לצדי הדרך המובילה לבית העלמין הצבאי כשהם מניפים את דגלי ישראל לאות כבוד והצדעה. גם שר הרווחה יעקב מרגי משתתף כעת כנציג הממשלה, בהלוויתו של שחר ז"ל.

אחיו הגדול ספד לו: "אני אוהב אותך הכי הקטן, רק רוגע ושלווה עכשיו". אחותו ספדה לו גם כן בדמעות: "איך אפשר להסביר מה היית בשבילי? לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיך. לא יכולה להפסיק לחשוב על כל החיים שלנו יחד".

שלמה, אחיו נפרד ממנו: "אחי היקר והאהוב, לא מאמין שאני רושם את זה. אוהב אותך אהבת נפש, תודה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחיך. שמור עלינו מלמעלה". הוא הוסיף: ״אחי הקטן לפני הכל סליחה. סליחה שלא הייתי לצדך בשנים האחרונות. סליחה שלא הייתי איתך כשהיית עם החברה האחרונה שלך. סליחה שפספסתי את כל הבגרות שלך. והסליחה הכי גדולה - זה על זה שלא הצלחתי להיות האח הגדול שרצית שאהיה. תודה שלמרות כל זה - קיבלת אותי כאח בכור״.

אביו ספד לו בכאב: "בני היקר, גיבור שלי. איך אפשר להיפרד ממך, מלך שלי? איך בן הולך לפני אבא? איך אבא מספיד בן? איך עושים את זה? מאיפה מתחילים? שחר שלי. לא נשכח את חיוכך. את טוב הלב שלך. היית לנו השראה. היית לנו הכל. הקרנת שמחה ואור ולכל מי שהכיר אותך. היית עמוד התווך שלנו - תמיד שם בשבילנו ותמיד מוכן לעזור. איזה דרך מדהימה עשית בחייך. עם כל שנה שהתבגרת התגאיתי בך יותר ויותר. התגייסת לקרבי. שחר שלי אתה הגאווה שלי. הלכת בטרם עת. נוח על משכבך בשלום״.

ראש העיר אשקלון תומר גלאם ספד לשחר: "אשקלון מרכינה את ראשה ומתמלאת בצער על נפילתו של אחד מטובי בניה, אשר נפל בהגנה על מדינת ישראל ועל כולנו. בן 21 בלבד, שחר נפל לצד שישה מחבריו לנשק - כולם גיבורים שמסרו את חייהם למען הארץ והעם. שחר, בוגר בית הספר מקיף ב׳, גדל והתחנך בעיר. הוא הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות – משפחה אוהבת, שממנה יצא בחור ערכי, מסור ואמיץ, שצעד בראש מתוך תחושת שליחות אמיתית. אשקלון כואבת את הצער העמוק שלכם. במותו ציווה לנו את החיים - את החירות, את הביטחון, ואת הזכות להמשיך לבנות ולהאמין. שרק נהיה ראויים לקורבנם ולגבורתם".

מוקדם יותר נמסר מעיריית אשקלון כי "העיר אבלה וכואבת על נפילתו של סמל שחר מנואב, תושב העיר, בקרב על הגנת המולדת בדרום רצועת עזה". ראש העירייה, תומר גלאם, ספד לו: "תנחומים מעומק הלב להוריו ולאחיו שאיבדו את היקר להם מכל. העירייה תלווה את המשפחה בשעתה הקשה מנשוא ותעמיד לרשותה את כל הסיוע הנדרש. יהי זכרך ברוך, גיבור".

"עוגן אנושי מחזק": סמ"ר רונאל בן משה ז"ל הובא למנוחות

המונים ליוו את סמ"ר רונאל בן משה ז"ל למנוחות בשעה 16:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין ברחובות. בן-משה הותיר אחריו הורים, משה ורויטל, והוא הבכור מבין ששת ילדי המשפחה.

אביו, משה, ספד לבנו בכאב: "ריבונו של עולם איך אפשר לעמוד כאן מולך רונאל שלי הבכור, שבא אלינו כנס. ילד שמח, מלא חיים, עוד כשהיה קטן. כשמו כן הוא. מביא שמחה. כנראה שהאל גם רצה להנות איתך. יכולת לשלב את הלמדנות שלך עם האהבה שלך לחברים. היית עם חיוך מתפרץ וחוש הומור נדיר. כולם אמרו שכשהיית בסביבה, הלב נפתח. היית משמח את כולם. לא חיפשת דרך קלה. ב-7 באוקטובר היית לקראת סוף ההכשרה. יחד שמענו את כל האזעקות ואת כל הבלגן. חיכית להקפצה מהצבא, בדקת בטלפון. במוצאי החג אמרו שיאספו אותך. אמרת לי 'אבא, בוא ניסע'. ניסית לשכנע אותך לא לנסוע, אבל אמרת לי: 'אבא, גם אם צריך לנסוע בקורקינט - אני אסע לאן שיגידו'. ".

אחיו ספד לו: "אהבת חיי, לא יכולתי בלעדיך ואתה לא יכולת בלעדיי. כשהלכתי להילחם בעזה, פחדת. אמרת לי שאתה מפחד שיקרה לנו אסון במשפחה. תמיד צחקנו איך אתה מוכר לי את הבכורה. היית המלך של המשפחה. נסיך שלי, השם לוקח את הטובים ביותר".

אחותו, עדי: "מלאך שלי, כל עולמי, אני לא מאמינה שככה הלכת לי. רק מחכה לשיחה שלך שואל 'את בבית? אני צריך שתקחי אותי מהרכבת'. ואני עם חיוך מאוזן לאוזן. מחכה לשים את השירים שאהבנו בדרך הביתה. מי שאמר את המשפט: אין אדם מושלם בעולם, כנראה לא הכיר אותך. אתה הגאווה שלי בחיים שלי. לא פלא שאתה בשומר מסך כבר שנה. אתה הבנאדם הכי אהוב עליי. מרגישה שלקחו ממני חצי. כששואלים אותי מה אני רוצה בחתן, אני אומרת - רונאל. פשוט העתק הדבק. כשמך כן אתה - שמחת האל. תמיד ידעתי שמקומך בגן עדן, אבל לא חשבתי שככה".

אחותו הנוספת ספדה לו גם כן: "תמיד ידעת לשמח את כולם, אפילו ברגעים הכי קשים. אני מתגעגעת אליך, בטוחה שאתה מסתכל עלינו מלמעלה, מחייך, ואומר שהכל לטובה. אני לא מצליחה לדמיין את המשפחה שלנו בלעדיך. הייתי עושה הכל כדי לראות שוב את החיוך המדהים שלך. אני לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה הנוראית הזאת. המלך של המשפחה שלנו איננו".

מפקדו של רונאל ספד לו: "מדובר באבדה כבדה לגדוד כולו. הלוחמים ימשיכו להילחם לאורו. רונאל התגייס מתוך רצון אמיתי להשפיע. עמדת בכל משימה בנחישות ובענווה. לקחת חלק בלחימה והרוח האיתנה שהפגנת הם מקור לגאווה עמוקה וכבוד. התגייס לשירות כלוחם מתוך רצון אמיתי לתרום ולהשפיע. חבריך ומפקדיך מספרים שהיית לוחם ותיק ומרכזי. לב הפלוגה. עוגן אנושי מחזק. השארת אחריך חלל כואב".

סרן איתמר בוזגלו - המ"פ שלו לשעבר, ספד לרונאל: "ילד אהוב, מדהים, תמיד מחייך. כשהייתי רואה אותו, הלב שלי היה מתמלא. אתה מסוג החיילים שאי אפשר להסביר במילים, כל כל הרבה דרך ארץ. הייתי נגביסט חוד, הראשון לפתוח דלת, הראשון לפגוש את היריב, ואם צריך הראשון לפגוע, וגם את זה הוכחת ועשית. מאז אתמול אני מחפש תמונות שלך בטלפון, ולא הייתי לי אחת שבה אתה לא מחייך. לא ככה זה צריך היה להיגמר. עם ישראל חייב לך, אני מצדיע לך". אביו הוסיף: "לקחת איתך את ליבנו, אבל השארת לנו צוואה ברור: לצחוק, להאמין. נזכור אותך לנצח. תתפלל עלינו שם למעלה, שהלב שלנו יוכל לשאת את הכאב".

דודו ספד לו: "למרות האמונה החזקה שלנו, אנחנו המומים. אין מילים. אפילו אהרן ביום שבניו נספו במשכן, נדם. 'וידם אהרן'. לא היו לו מילים".

חברו ספד לו בדמעות: "אני יודע שהיית מעדיף שנשמח, אבל מה אני אגיד לך, אחי? הגזמת. הלכת בלי להיפרד. עכשיו אמור להיות השלב שבו אתה חוזר ואומר: 'מה יש לכם? זה בצחוק'. כי ככה היית. הכי מעצבן שאי אפשר לספוד לך בלי לצחוק. אני לא מצליח לבכות. אתה לא נותן לאנשים שמכירים אותך לבכות כמו שצריך. יש סיבה שאתה שם למעלה. אתה טוב מדי לעולם הזה, וזה היה ברור. היית מלאך שבורא עולם שלח לפה כדי לשמח את כולם. אף פעם לא אמרת לי עד כמה אתה חשוב לי וכמה אני אוהב אותך. כל הספד יהיה קצר מדי עבורך".

"לא מצליח לעכל שבשבילך המסע הזה נגמר": הובא למנוחות סמל רונן שפירו ז"ל

המונים ליוו היום את סמל רונן שפירו ז"ל למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין מזכרת בתיה בשעה 17:00. אמו של רונן ז"ל התקשתה לעמוד בהלוויה ולוותה על ידי בני משפחה. אביו הקריא את הקדיש בדמעות.

אחיו, גרגורי (גרישה) ספד לאחיו בדמעות: "אח שלי גיבור, ככה קראתי לך. היית הבנאדם עם הלב הכי גדול שהכרתי והחיוך הכי רחב שראיתי. תמיד שאפת להיות לוחם, הולך ומתמיד בכושר הקרבי, זוחל בדיונות ובבוץ ומתלהב מזה. רצית להגיע ליחידה הכי מובחרת. רצית עוקץ, אבל בגלל תחילת המלחמה גייסו אותך מוקדם יותר, לחיל ההנדסה. אז החלטת שאתה רוצה להגיע ליהל"ם. הכי-הכי".

"היית חוזר ומתלהב, מספר לנו מה למדת לפוצץ הפעם. שבוע שעבר קראו לך לחזור למחלקה בעזה. אמרו שצריכים אותך. אז באפטר שנתנו לך, עשינו ארוחה כולם ביחד. ממש שבוע שעבר. זכינו לראות אותך, לחבק אותך ולדבר איתך. לא ידענו שזאת תהיה הפעם האחרונה. לא נתפס שלקחו אותך מאיתנו. הסיוט הכי גדול של כולנו התממש ברגע. אח שלי, גיבור. אני אוהב אותך לנצח". גרישה הצדיע לקברו של אחיו בדמעות".

חבריו מהכיתה, יואב ולימור, ספדו לרונן: "25 ביוני, ב-06:10, קמתי בבוקר לבשורה הכי נוראית. אח שלי היקר, אני לא מאמין שאתה לא פה ואני צריך לדבר עליך בלשון עבר. היית הכי יפה תואר. מלא מצב רוח, חוש הומור. אני לא מוכן לדבר עליך בלשון עבר. לא מסוגל. בבקשה תעיר אותי ותגיד לי שהכל חלום. רק לפני שבועיים דיברנו שתעשה קורס מ"כים".

עוד אמרו: "הכרנו את רונן יותר מעשור. הוא היה איתנו מאז היסודי ועד היום. בכל מקום. בחור נהדר. איך הלכנו לכל מקום ביחד. עשינו ביחד דברים. נהניתי מכל רגע איתך. אתה לא כאן יותר להמשיך לשחק, לבקר. נקרע לי הלב כששמעתי את הבשורה. קפאתי. דום לב. לא הצלחתי לזוז, לא הצלחתי לדבר, לא הצלחתי לנשום. רק בכיתי. רציתי לכתוב לך, אבל לא הצלחתי. הלוואי והייתה לי מכונת זמן והייתי יכול לחזור אחורה ולראות אותך שוב מחייך".

הראל, מדריך הכושר הקרבי של רונן, ספד לו: "רונן שלי, ילד יפה שאתה, עם העיניים הטובות והחיוך הכי קורן, לא מצליח לדמיין שלא אראה אותך יותר. רצית לשרת את המדינה, עבורה נפלת. שמחת שקיבלת את השיבוץ בחיל ההנדסה, כי רצית להמשיך את דרכי. אמרתי לך שתעלה עליי בהרבה. גם בצוות, תמיד נתת מעצמך. במיוחד ברגעים הקשים. כשהכתף שלך כאבה במסע אלונקות ארוך ומפרך, היית מחייך ואומר: 'הכל טוב, יש לי עוד כתף. שאחרים ינוחו'. מלח הארץ. אין אחד שלא אהב אותך ושאב ממך כוחות. עברת תהליך מדהים, וכולנו היינו שותפים לו. זכינו להיות חלק ממנו. עכשיו הלב שלי נשבר. לא מצליח לעכל שבשבילך המסע הזה נגמר".

אנשי הצוות החינוכי של בית הספר שבו למד רונן ספדו לו גם כן: "עם חיוך ביישן והרבה נתינה, אדם בעל נפש יקרה שמסר את נפשו למען המדינה. יהי זכרך ברוך". המחנכת שלו, מאיה מלמד, ספדה לרונן ז"ל: "רק מלראות את השם על צג הטלפון עבר בי פחד. הלב שלי הלם בעוצמה וידעתי שלא ניתן לברוח מהבשורה. הידיעה על נפילתך, ילד גדול. נראית לי תמיד כמו הנסיך הקטן, עם השיער הבהיר והתמימות. ליוויתי אותך בהפיכתך מנער לגבר. היה ברור שחונכת על ערכים מבית. אני זוכרת איך נגע בך הכל. אהבת את המדינה, היא הייתה חלק ממך. היה ברור תמיד שתתרום את חלקך ותהיה הכי קרבי שיש".

סגן אלוף בר סיסו ספד בשם צה"ל ואמר: "רונן, אנו עומדים כאן היום עם משפחתיך ויקירך, כולנו המומים וכואבים את נפילתך בטרם עת. אנו מצויים יותר מ-620 במלחמה קשה ורב זירתית. באירוע קשה וכואב, שבעה מלוחמיה ומפקדיה, חברים לנשק שלחמו יחד כתף אל כתף, נפלו. דמותו של רונן תמשיך להאיר את דרכנו ברוח הערכים עליהם התחנכו ועל פיהם פעלנו. רונן התגייס לשירות מתוך שליחות עמוקה ורצון להשפיע. הפגנת נחישות וענווה. השבועות האחרונים היו קשים. הרוח האיתנה שהפגנת הם מקור לגאווה עמוקה וכבוד. רונן, מפקדיך מספרים שהגעת לפלוגה - חייל שקט וביישן מטבעך. אבל כזה שהפך ברגע לאהוב על כולם. בלכתך השארת חלל כואב".

"הבטחת שתחזור": הובא למנוחות סמל ראשון ניב רדיע ז"ל

אלפים הגיעו לבית העלמין באליכין ללוות בדרכו האחרונה את סמל ראשון ניב רדיע. בשביעי באוקטובר נהרג בן דודתו עומרי פרץ. ניב ספד בהלוויה של בן דודתו וכעת הוא נקבר לידו.

האחות אלין ספדה בבכי: "ניבי, פעם אחרונה שעמדתי פה היית לידי כשעומרי נפל. והיום אני עומדת פה בלעדיך ומספידה אותך. כמה גיבורים יש לנו במשפחה. אני לא רוצה גיבורים, אני רוצה משפחה רגילה שכולם חיים. למה ניבי? הבטחת לי שתחזור. במקום זה קיבלתי אותך חזרה בארון. אני לא רוצה להאמין שאח שלי הגדול איננו. כ"כ הרבה אור הבאת לנו הביתה כשחזרת. ניבי אני מתגעגעת אליך. הבטחת לי שלא תחזור בארון. למה? אני מתגעגעת לשמוע אותך, לחבק אותך ולנשק אותך. אני רוצה לדבר איתך עוד פעם ולהגיד לך כמה שאני אוהבת אותך. אח שלי הגדול גיבור".

"ניב, ילד רגיש מאוד. אני לא מאמין, זה לא נתפס, זה לא פייר", הוסיף הדוד אסף. "היו לך תכונות של פעם: אוהב, דואג, מכיל. דאגת לכולם תמיד, לפעמים יותר מעצמך. בפעם האחרונה כתבתי לך שתשמור על עצמך. כתבת שהמשימה שלך היא גם לחזור הביתה בשלום. אמרת לנו להיכנס למרחבים מוגנים. אנחנו נכנסנו אבל אתה לא עמדת במשימה שלך לחזור הביתה בשלום".

הדודה אורית, אימו של עומרי פרץ: "ניבי שלנו, אני לא מצליחה לעכל את האסון שפקד אותנו בשנית. רק לפני שנה ושמונה חודשים עמדת במקום הזה. דיברת על עומרי ועל הקשר המיוחד שלכם. ריגשת את כולם. תודה שדאגת לנו ושבאת לבקר. איך אפשר ככה שניים? יפים, טובים, מוצלחים. איך אפשר? מקווים שאתם יחד למעלה ומתכננים שוב איך לבנות את בית העץ. אוהבת אותך, דודה שלך".

נציג צה"ל סא"ל אליצור מאור: "אנו עומדים כאן היום ומשלמים את המחיר הכבד על הגנה על הארץ. אתמול במהלך פעולה התקפית בעזה לצערנו 7 חיילים שלחמו יחד נהרגו יחד. ניב בחרת לשרת ולתרום. עמדת בכל משימה שהוטלה עליך. ידעת להרים את הרוח כשקשה ולהיות שם בשביל אחרים. כשהיתה לך אפשרות לעבור לתפקיד עורפי ויתרת ונשארת עם חבריך. זוהי התנהגות של לוחם. שכלת את בן דודתך וחבריך עומרי פרץ, שקבור פה לידך. השארת בלכתך לב כואב. אני מצדיע לך בדרך האחרונה".
ראש המועצה עזורי שרוני: "כעת ניב נטמן ליד בן דודתו שהוא כ"כ אהב, שנפל בשבעה באוקטובר בכיסופים. שני פרחים ממשפחה אחת נפלו על הגנת הארץ. אי אפשר למלא את החלל שניב הותיר אך נהיה כאן כדי לחזק את המשפחה. יהיה זיכרון ברוך".

ההלוויה של סגן מתן שי ישינובסקי תתקיים בחלקה הצבאית בבית העלמין כפר יונה מחר בשעה 11:00. טרם פורסם מועד הלווויתו של סמל ראשון אלון דוידוב, תושב קריית ים בן 21, אשר שירת כחובש הקרבי בגדוד.