627 ימים בלעדיהם. 627 ימי מלחמה עקובים מדם. הייתי במאה ימים והאמנתי, הגעתי למאתיים ימים וציפיתי, חלפו גם ארבע מאות וחמישים ימים וכבר התייאשתי ואיבדתי אמון.

מלאו 627 ימים. ועדיין, אני כותב נאומים ומספר את הסיפור הכואב הזה כבר עשרות פעמים. כותב ומגיע לספר, כי כלום לא יהיה שלם עד שלא יוחזרו כל בנינו ובנותינו מהשבי.

געגוע שחורץ בגוף

נשברו עצמותיי מכאב וגעגוע. אינני מסוגל יותר לעמוד בטלטלות של היום יום. בניית תקווה ואכזבה. אני דן ענתבי, חמו של אוריאל ברוך. יש שמכירים אותי מכל מקום אפשרי. אינני איש פוליטי. אני לא כאן על מנת להציג לאיזה צד אני שייך. אני כאן וממשיך ללכת ישר, אך מתנדנד כשיכור בשל אי הוודאות. אני כאן כי הפוליטיקה וההתעסקות המיותרת בשוליה ובבלתי רלוונטי - הפכו אותי למתחנן על זכותו של חתני לחזור מהשבי ולהיקבר בארץ הקודש. שיהיה לביתי רחלי ובנה אופק קבר אותו יפקדו כל אימת שהגעגוע יחרוץ בגופם.

אוריאל בן ה־35, נרצח ונחטף בבוקר יום השבת השחורה בשעה 07:30 לערך. הרוצחים צמאי הדם, ארורים מבטן אימם אשר קדושת המוות ושנאת אדם היא זו המנחה אותם והיא, היא לחם חוקם. אוריאל היה חתני מזה שש שנים.

בעלה של רחלי ביתי, אב לשליו ולאופק, נכדיי האהובים. אוריאל איש של שמחה, חיוך, אושר ונתינה שאין דומים להם. חייו היו חגיגה ומסיבה אחת גדולה. כך אמר תמיד. אוריאל ברח עם חברו מיכאל יואב הי״ד ממסיבת הנובה ונתפס בצומת מפלסים, בעיקול הידוע לשמצה. שם, נרצח באכזריות בלתי ניתנת לתיאור עם חברו וגופתו נחטפה על ידי חמאס לעזה. כחצי שנה לאחר מכן, עת חיינו בתקווה כי הוא חי, הגיעה הבשורה המרה על רציחתו באותו הבוקר וחטיפת גופתו לעזה.

רק עסקה כוללת תשיבם

אנו שומעים על עסקאות כאלה ואחרות, רעיונות נטולי מעוף איך וכיצד להשיבם בעסקאות נוראיות שיחרצו את גורלם של הנותרים מאחור, בין אם הם חיים ובין אם לאו. רק עסקה כוללת תשיבם. הפחד והחשש כי לא תושלם העסקה כשתהיה כזאת מלווה אותנו יום ביומו. הדרך היחידה כרגע להשיב נפשות ולהחזירם חיים לחיק משפחותיהם ולשקמם ויחד איתם את חללי הרצח היא דרך עסקה.

ההצלחה והביטחון תלויים בצבא הנפלא ובעם המיוחד. בהשמדת האויב וחיסולו עד תום. ניצחון יהיה בהחזרת החטופים ואין בילתם. המעגל שלנו לא נסגר ואי אפשר לקום מהשבר ולהמשיך במורשתו של אוריאל שהותיר בצוואה לא כתובה את השמחה והאושר. הפחד ואיתו הכעס מנהלים את יומנו בלי שליטה.

אני נחשב שקוף. מעגל שני ושלישי לאסון ורק האבא של רחלי. עדיין לא הוקם גוף רשמי או גורם טיפולי מטעם רשויות המדינה שידאג לצרכים שלנו, זה נדבך נוסף בתהליך הקשה בו אנחנו נמצאים. אני פונה מכאן, למנהיגי העם, לנבחריו ולראש הממשלה בנימין נתניהו. הפסיקו להיות חדלי אישים. תעצרו את נירמול המצב הבלתי אפשרי. אל תעצרו. תמשיכו ביתר שאת ובעקשנות להחזיר אותם, את כולם למשפחותיהם.

את החיים לשיקום ואלו שלא להביא לקבר ישראל. אל תתעסקו בהבלי הפוליטיקה ובמריבות של גנון. תקבלו אחריות ותעצרו את ההפקרה המבישה: יש דבר אחד חשוב כרגע, להחזיר את כל החטופים ולהתחיל לרפא את העם למען ירווח לכולנו. חייבים להשלים את העסקה עד תום ללא כחל וסרק. כולם הומניטריים שם וגם אנחנו המשפחות המרוסקות.

ממשלת ישראל, אסור להשאיר אף אחד מאחור. אסור להיכנע לטרור. לא להרים ידיים. גם לנו כמדינה יש את המפתח לגיהינום במידה ונידרש להשתמש בו והלוואי שלא נצטרך. אוריאל ברוך, חתני היקר, סליחה שאתה עדיין שם. סליחה שזכותך המוסרית להיקבר! באדמת הקודש נמנעת. סליחה שהפכת לפלקט ברחוב, מדבקות, חולצות עם תמונתך ודגלים. סליחה שלא תגדל את ילדיך ותשהה לצד רעייתך בשמחה ולנצח. סליחה שזה לא מסתיים. סליחה על 627 ימים.

אחדות - יותר מאי פעם

אני מבקש להודות לעם ישראל התומ, שמלווה אותנו באהבה. האחדות חשובה היום יותר מאי פעם. הביחד נדרש כדי להביא את כולם מהשבי. די לשנאה והקיטוב, די להכפשות וחוסר הכבוד.

בימים אלו כאשר מדינת ישראל נלחמת מול האויב שמטרתו להשמיד אותנו והימים קשים לעם אסור לנו לשכוח אותם. במשך הזמן הארוך תמיד חששתי שנושא החטופים ייטמע בנו ויהפוך להיות שגרה. התחושה היא שהחיבוק התרופף ואינני טוען כלפי אף אחד מכורח הנסיבות. אנו חיים בחרדה אין סופית ובפחד יום יומי ותוהים מתי זה ייגמר? מתי הסיוט יחלוף? אנשים עדיין חיים שם במנהרות והזמן שלהם אזל מזמן. לנו יש מקלטים וממ"ד ולהם אין. יש שם מפלצות ואם יתמוטט הבניין, גם הממ"ד שלהם קרי נפשם לא יחזיק מעמד.

בשם משפחות ענתבי וברוך מחבק בתודה את המשפחות השכולות של חיילי צה"ל אשר חירפו נפשם במערכה הכבדה כדי להגן עלינו ולהביא את החטופים. מאחל החלמה מהירה לפצועים. מי ייתן ולא נדע עוד מלחמות. עם ישראל הוא עם הנצח. בתפילה כי ישובו בנים לגבולם ומהר.

דן ענתבי, חמו של אוריאל ברוך.