"יונתן יחיה דרכי". דקה וחצי אחרי הכניסה אל בית משפחת סמרנו בתל אביב, מתקבלת התראה של פיקוד העורף על צפי לירי טילים על ישראל. איילת, אימו של החטוף יונתן סמרנו, שגופתו הושבה שלשום לישראל, נכנסה אל הממ"ד. מבקרים אחרים עושים דרכם אל המקלט הגדול שנמצא בסמוך לבית, כשמעליו הוקמה מעין סוכת אבלים ובזווית העין ניתן לראות גן משחקים.
החיים מתערבבים, אלה באלה, שמחה מהולה בעצב על החזרת גופות חטופים, ירי טילים אל מול כוחות עצומים והרבה סיפורים קטנים וסגירות מעגל שהופיעו בסוף השבוע האחרון שבו הוחזר יונתן לקבורה - ומסמנים למשפחתו להמשיך בעשייה.
"פתאום הבנתי שהיה שם מבצע חילוץ שהוא על סף הבלתי אפשרי. יום ההולדת של יונתן היה בשבת והשנה, ממש התעקשתי לדעת את התאריך העברי של יום ההולדת של יונתן ולציין אותו (יום הולדת 23), משהו בלב שלי אמר לי שהוא חוזר ביום הולדת העברי. ביום שבת הייתה אזעקה, היינו בממ"ד והיה בום עם צלצול מתכת. אמרתי כבדיחה – 'בטח נפל לנו משהו על הבית'.
"כשיצאנו מהמרחב המוגן קיבלתי טלפון מהקצינה שמלווה אותנו והיא אמרה לי שהם בדרכם אלי והבנתי שקרה משהו עניין אותי איזה בשורה אם באים לספר לי, טובה או לא. יצאתי לשער לפתוח להם אותו וראיתי שיש רסיס בכניסה והמדרגה נשברה ואמרתי- וואי, כאילו יונתן בא ואמר אף אחד לא הודיע לך לפניי. הוא הודיע לי".
"יונתי" נחטף מהנובה
יונתן סמרנו מתל אביב שבני משפחתו כינו אותו 'יונתי' נחטף לאחר שיצא לבלות ב-7.10 במסיבה ברעים (נובה). הוא נמלט מהמסיבה והגיע ברכב עם שני רכבים לשער של קיבוץ בארי שם מחבלים ירו על רכבו ובתמונה שפורסמה על ידי המשפחה נראה שהוא נחטף משם פצוע על ידי עובד של ארגון הסיוע אונר"א.
איילת וקובי הוריו קיבלו הודעה על מותו עוד בדצמבר 23, זה היה 58 ימים אחרי שנחטף. אלא שבמשך כל התקופה, איילת, שאף ישבה שבעה הטילה ספק בוועדה שקבעה את מותו שכן היא הסתמכה רק על צילומי מצלמות אבטחה ובניסיון לגלות את האמת גילתה ששיקרו לה בנוגע לעדים שהיו במקום.
"הייתה לי תקווה, עברו לי מחשבות שאולי טעו כי זה עדיין בבדיקות ד.נ.א ובשעה 22:00 בלילה קיבלנו תשובה רשמית. ישר חשבתי על הפעולה של החילוץ, תמיד אמרנו שיונתן יחזור בדרך משלו כי הוא מיוחד - והוא עשה זאת. הוא חזר ביום ההולדת העברי שלו ופתאום הבנתי שהיה שם מבצע חילוץ שהוא על סף הבלתי אפשרי. אני כל הזמן אמרתי שאני לא רוצה עוד אימהות כמוני ועשה לי טוב להבין שבחילוץ הזה לא היה אף חייל שנפצע כי לא הייתי יכולה לשאת את הצער והכאב".
את חושבת שאת תוכלי להתחיל תהליך של אבל וריפוי?
"אני לא יודעת, אני חושבת שזה שהתעקשתי שיונתן חי לצד זה שגם ידעתי שיש סיכוי שהוא לא בין החיים יש מאחורי זה אמירה – "יונתן חי", אני יודעת שהוא חי בדרך אחרת וימשיך את חייו דרכי, הוא יחיה".
מבין כל הזיכרונות שלהם יחד, עם הילד היפה ומלא חיים איילת משתפת על זיכרון אחד שלא עוזב אותה, שהוא סגירת מעגל מצמררת: "בסוף השבוע האחרון היינו משפחות חטופים בהפוגה, הוזמנו על ידי 'באיי גאלי' - כפר נופש בגבעת יואב. אני עולה את העליות ואומרת לעצמי: 'ואוו, אני הייתי פה עם יונתן'. כשהוא עשה את שביל הגולן. הוא עשה אותו לבד, עם עצמו, הוא לא רצה אף אחד איתו. זה הלחיץ אותי שהוא ישן לבד בשטח. שיגעתי אותו ואז הוא הסכים שאני אקח לו צימר ליומיים האחרונים, זה היה יום רביעי והפתעתי אותו, חיכיתי לו בצימר ואמרתי לו שאת המקטע האחרון אני עושה איתו.
"ועשיתי איתו את המקטע האחרון של שביל הגולן וסיימנו אותו בגבעת יואב. ופתאום עכשיו, בשבת הגעתי ביום הולדת העברי שלו לגבעת יואב והחלטתי שאני שומרת שבת פעם ראשונה בחיים שלי. כשחזרנו משם הביתה קיבלתי את הבשורה על זה שהחזירו אותו. זה כל כך סימבולי, יש לנו המון חוויות מהחיים, נסיעות, טיולים, הבית והכול אבל זו החוויה הכי עוצמתית שיש לי מיונתן ואני לא יכולה לשכוח אותה כי זה ללכת בטבע רק אני והבן שלי, זה החיבור הכי חזק ואני הגעתי לשם ביום שחילצו אותו".
אוהד אדום שרוף
סמרנו למד בבית הספר הדמוקרטי ביפו, אוהד שרוף של קבוצת הפועל ת"א, היה בחור צעיר שאהב לבלות, אהב להפיק מסיבות ואף עיצב קולקציה של פרטי מסיבות - בין היתר חולצות שהושקו לאחרונה אחרי מותו. "יונתן התחבר לכל בן אדם, כל בן אדם שהכיר אותו רוצה להיות רצה להיות חבר שלו, רוצה להיות לידו. ראינו את כשבישרנו לנו על מותו, הגיעו לפה שלושת אלפים איש ועוד מלא שלא הצליחו. זה מדהים שכולם באים ואומרים לי אני חבר של יונתן, כאילו אני מסתכלת ורואה מבוגר, צעיר, ילד, כולו חברים של יונתן. מאז מוצאי שבת קיבלתי אלפי הודעות, גם מאנשים שפגשתי במפגשים שבהם סיפרתי עליו ולא הכירו את יונתן והם כותבים לי כמה הם מחוברים אליו ואני חושבת שזו המשימה שלי, שהוא יחיה דרכי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו