במושב אדרת, בשיא המתיחות הביטחונית, נשמעה דפיקה בדלת. שתי מתנדבות נכנסו עם קופסאות משחק, הפעלות קצרות ובעיקר, נוכחות. "המשחקים מעסיקים את נועה גם ברגעים אלו בממ"ד", סיפרה האם תמי מורנו, שבתה נועה איבדה את אחיה איתי הי"ד בקרב בזיקים. "איזו מחשבה מחממת לב. בדיוק עכשיו, כשהמשפחות השכולות והאחים במיוחד מגלים חרדות סביב העובדה שנפתחה עוד חזית - זוכרים אותנו ובאים עד אלינו".
גם בביתה של משפחת צימבליסט, שאיבדה את אליהו משה ז"ל במלחמת "חרבות ברזל", החיבוק הזה כבר הפך לשגרה. האם שרה מתארת ביקורים תכופים של מדריכות, קשר עם רכזות, קבוצות תמיכה לבנות שנשארו, והכי חשוב תחושת ליווי. "כולנו מרגישים שמשפחה אחת ממש יחד איתנו בכל הדרך הארוכה".
מאחורי המפגשים האלו עומדת יוזמה בשם "ניידת החיבוק" מבצע של עמותת "משפחה אחת", שבמסגרתו עשרות צוותים של מתנדבים פוקדים מדי יום את בתיהם של נפגעי טרור ומשפחות שכולות בכל הארץ. המתנדבים מגיעים עד הדלת עם סל של תשומת לב: משחקי קופסה לילדים, מתנות מותאמות גיל, הפעלות קצרות, ולעיתים פשוט אוזן קשבת.
היוזמה החלה בעקבות המתקפה האיראנית האחרונה והחשש הביטחוני שגרם למשפחות רבות להסתגר ימים שלמים במקלטים ובממ"דים. רוב הביקורים מתקיימים ממש שם בתוך המרחבים המוגנים בניסיון להעניק רגע של חיבור, נשימה וקשר אנושי. הפעילות כולה נעשית בתיאום מראש ובפרטיות מלאה.
מאות משפחות כבר קיבלו ביקור כזה, וההערכות מדברות על בין 700 ל־1,000 ביקורים נוספים בשבועות הקרובים גם למשפחות שכולות וגם לפצועים בתהליך שיקום. הפעילות לא נועדה להחליף טיפול מקצועי, אלא להוסיף עוד שכבת תמיכה, רכות ומשמעות.
גיא יעקובי, מנהל אגף נוער, צעירים ובוגרים בעמותה, מתאר את ההשפעה מקרוב: "לראות את הילדים משחקים, מלאי שמחה היה מאוד מרגש. לא פחות מרגש הייתה ההירתמות של המתנדבים הרבים ברחבי הארץ, שרק חיכו לעדכון לאן להגיע כדי להצטרף ליוזמה ולשמח את הילדים. מבחינתנו, זה עם ישראל בתפארתו".
גם נועה מורנו, אחותו של איתי הי"ד, ביקשה להודות על המתנות שקיבלה. "הן מעסיקות אותנו ומרגיעות. זה מאוד מחמם את הלב", אמרה. אמה תמי הוסיפה: "הניידת הגיעה בדיוק בזמן. המפגש עם שירן ואפרת ושי המקסים חיממו את הלב".
מנכ"ל העמותה, משה סוויל, מסכם בפשטות: "במיוחד בתקופה כה מאתגרת, כשמשפחות נאלצות להישאר בממ"דים חשוב שנגיע אליהן עד הבית. עם חיבוק, עם מתנה קטנה, ובעיקר עם הלב. זה מה שעושה את ההבדל: לדעת שמישהו זוכר, מישהו דואג, ושאנחנו באמת משפחה אחת גדולה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו