לאחר המתנה כואבת של 623 ימים, מטעם קיבוץ ניר עוז ומטה המשפחות להחזרת החטופים נמסר כי יאיר (יאיא) יעקב ז"ל הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז, ממנו נחטף ב-7 באוקטובר. יעקב נרצח וגופתו הושבה לישראל אחרי 614 ימים בשבי.
במהלך הטקס לקחו חלק מספר דוברים, ביניהם נציגת הקיבוץ עדה בזר. יגיל ואור, בניו של יעקב שנחטפו גם כן והושבו אחרי 52 ימים בשבי, ספדו לו לצד בתו הבכורה שיר.
בתו הבכורה של יאיר ספדה לו: "כמה חיכיתי לרגע הזה שתהיה כאן, כמה פעמים צעקתי שאני רוצה את אבא שלי בחזרה בלי להצליח להכין את עצמי לרגע שזאת הפעם האחרונה, מכניסים אותך לאדמה, לשלוות עולמים שגם בחייך כלכך האמנת בשלווה שכזו. כמה זה יהיה הזיכרון העצוב בחיי. ה-7 באוקטובר הוא היום השחור בחיי. הבוקר הזה, השעות הבלתי נגמרות, שניות ארוכות שמלוות אותי עד היום. אני זוכרת כל מילה בשיחות איתך באותו הבוקר, את השיחה האחרונה, איך בכוחות אחרונים כנראה הצלחת להתקשר ולהגיד 'שקצת נפצעת' ושאזעיק עזרה".
"פאפי ניצלתי! ניצלנו, אור יגיל ומירב פה איתנו! מבטיחה שאעשה הכל כדי שיהיו מאושרים ושנהיה מאוחדים. נשמר את התא המשפחתי הזה שיצרנו", הוסיפה.
אור ספד לאביו: "אבא שלי, אבא הכי טוב בעולם. קשה לי לדבר עליך בלשון עבר, כי הלב מסרב להאמין שאתה כבר לא איתנו. היית אבא מדהים בשבילי, עמוד התווך של הבית, ואין יום שאני לא מתגעגע אליך, וצריך אותך פה לידי. הגעגוע הזה קורע מבפנים. אני זוכר כל כך הרבה רגעים שלנו יחד. כל הצחוקים שהיינו עושים, במיוחד כשהיית מתעצבן, וכולנו היינו "מסתלבטים" עליך באהבה. אלה היו רגעים בלתי נשכחים של שמחה ואושר טהור.
"אבא, היית אדם מיוחד כל כך. אבא למופת, חבר אמיתי. השארת אחריך חלל עצום ששום דבר לא יוכל למלא. אבל אני מבטיח לך, אשמור על הזיכרונות שלך חיים ונושמים בתוכי. אספר את הסיפורים שלך, אצחק על ומהבדיחות שלך, ובעיקר – אחיה בדרך שבה היית רוצה שאחיה. זורם, פשוט ושמח בחלקי", הוסיף.
יגיל יעקב, בנו של יאיר: "אני מתגעגע אליך מאוד ואוהב אותך כל כך, אף פעם לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך בגיל כזה צעיר.אני אומנם רק בן 14 ותראה כמה גדלתי מאז שאתה לא כאן. אבא אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אני כל כך שמח שהגיע הרגע הזה שכולם עומדים ומקשיבים לי לפרידה ממך. אבא אני לפעמים תופס את עצמי בלילות. אתה בטח רואה ולא מאמין שזה קרה לי ולנו ולניר עוז. אתה לא יודע כמה הייתי עושה בשביל רק לקבל חיבוק ממך עכשיו נכון היינו רבים הרבה בתור אבא ובן אבל אם יש בי נחמה זה שהערב האחרון שלנו.
"אני שמח שאתה שמרת עלי בשבי אתה והקבה אני שמח שהחזקת אותי אתה יודע כמה רגעי משבר עברתי אתה ראית הכל. את הריבים עם סאלים המחבל, אותי מתחנן לעוד קצת אוכל, לעוד פיתה יבשה, מתחנן לצאת החוצה ראית שסבלתי וידעת שאני אעבור את זה. ונכון למרות כל הקשיים אני פה וזה קשה אבל אני שמח להגיד סוף סוף שאתה פה!".
מירב טל, זוגתו שיאיא שנחטפה והושבה במסגרת עסקה, ספדה לאהובה: "אין לי מילים לתאר את הכאב, את הגעגוע, את החור שנפער לי בלב. מאז אותו יום נורא – 7 באוקטובר. אחרי שנרצחת והוחזקת בעזה, העולם שלנו עצר. היום, כשסוף סוף החזירו אותך אלינו, היינו צריכים עוד קצת להיות במתח ולחכות, כאילו היקום לא רוצה שאני אפרד ממך. לא בא לי להיפרד, אבל מגיע לנשמה הטובה שלך לנוח. אני מרגישה שחלק ממני חזר עם צלקת וחוסר שלא יעלם לעולם".
עוד אמרה: "היום, כשאתה לא כאן פיזית, אתה עדיין איתי כל הזמן, בכל נשימה, בכל מחשבה. שיר, אור ויגיל תמיד איתי. הם לא עוזבים אותי לרגע. ואני מסתכלת עליהם ורואה אותך - החיוך שלך, הטוב שלך, הלב הענק שלך".
הספדה של רננה גומא יעקב, אם ילדיו של יאיר: "כמעט מחצית מחיי הבוגרים חיינו יחד. הקמנו יחד בית, והכי חשוב - ילדנו שלושה ילדים מדהימים - יפים, מוכשרים, חכמים, חדים, שאוהבים אחד את השני. אני גאה שהצלחנו, למרות הקשיים, לשמור על משפחה מאוחדת, ועל קשר שמאפשר לנו להמשיך ולהישאר משפחה גם היום. היית איש צנוע, וייחלת בעיקר שייתנו לך פשוט לחיות. חיים פשוטים, רגילים, שיאפשרו לך פנאי והזדמנות לעוד חוויות.
"אחרי ה-7 באוקטובר, כשראינו אותך מובל באכזריות אל מחוץ לביתך אבל על הרגליים, הייתה לנו תקווה ענקית שתחזור בחיים. בעיקר בנינו על אותו קסם אישי ויכולת הסתגלות חתולית שיאפשרו לך ליצור קשר טוב עם השובים. לצערנו זה לא קרה. אני מקווה שלא סבלת. אי אפשר לדמיין את האימה והבעתה שחווית באותם רגעים. אני מקווה שהילדים שלנו, המשפחה והחברים סביבנו יזכרו אותך כפי שהיית בחייך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו