"2:30 לפנות בוקר. נכנסתי למיטה כמה דקות קודם אחרי הערכת מצב, אז קיבלתי הודעה שיש טילים איראניים בדרך. אני יודע שיש במרכז החירום מנהלים טובים שיכולים לטפל בזה, אבל תחושת הבטן שלי מוציאה אותי מהמיטה. אני מגיע למרכז החירום בשנייה של האזעקה". נזכר צביקה ברוט, ראש עיריית בת ים, שספגה את המכה הגדולה ביותר במערכה מול איראן.
הבניין הנפגע בבת ים, היום שאחרי // משה בן שמחון
אנשי מרכז החירום צופים ביירוטים במסכים. "פתאום אנחנו רואים את הפגיעה בשידור חי. עוד לא ידענו באיזה בנין בדיוק אבל הבנו את האזור. לקחתי את האנשים הרלוונטיים והתחלתי לרוץ. קפצנו לרכב תוך כדי אזעקה נוספת, הגענו תוך 4 דקות, עוד לפני כוחות חילוץ. הארמגדון שנגלה לעינינו היה בלתי נתפס".
מה שראה ברוט היו 120 דונם של שטח בנוי הרוס, שבו 75 בניינים שנפגעו, 22 מתוכם להריסה מיידית, מעבר לבניין שחטף את הפגיעה הישירה. לשם השוואה, באסון התאומים נפגעו 15 בניינים בלבד. הפגיעה הרגה 9 תושבים, פצע 178, חמישה מהם קשה. מלאכת החילוץ טרם הסתיימה, אחת ההרוגות עדיין תחת ההריסות.
דממה נוראה, ואז צעקות
ברוט וצוותו יוצאים מהרכב לרחוב מרכזי שאין בו כביש בגלל הפגיעה, ולדממה נוראה. הצעקות החלו כמה דקות לאחר מכן, אחרי ההלם הראשוני. תושבים מתחילים לצאת מההריסות לבושים תחתונים או פיג'מה, מכוסים אבק. יד נשלחת מתחת לבלוקים, ברוט מפנה אותם ומוציא תושבת פצועה.
"אני נכנס בין הבניינים ורואה את הדאחיה. מדווח למרכז החירום, מבקש שיקפיץ את כולם. ראיתי אתר הרס ברמה שלא התכוננו אליו. אבל רק כשהאיר היום הבנתי את גודל ההרס. בתרחישי הקיצון שלנו תרגלנו 3 בניינים שיפגעו. שריינו 100 חדרי מלון לפינוי הדיירים, כשבמציאות שכרנו 480 חדרים". בשעות הראשונות לאחר הפגיעה פותח ברוט מרכז בו משפחות יכולות לקבל מידע אודות מצב יקיריהן ותושבים שבתיהם נהרסו יכולים לקבל סיוע ופינוי למלונות.
"לעיר הזאת יש DNA מיוחד. 170,000 תושבים שמתנהגים כאילו זה כפר קטן. זה ציבור חם, מעורב אחד בחיי השני במובן הטוב. כשקורה אסון לכולם יש תחושה שזה אישי". כשהוא נשאל לשלומו, לאחר מספר יממות עם מעט מאוד שינה הוא עונה ששלומו כשלום עירו. "אנחנו כואבים ועצובים היום אבל נחושים לקראת המחר. המשימה עכשיו היא לבנות את העיר מחדש, חזק יותר, טוב יותר, גדול יותר וציוני יותר". הוא מספר שהוא בדיונים עם יו"ר הסוכנות, בכדי לשכן בשכונה החדשה שתבנה במקום זו שנהרסה, עולים חדשים. "זאת תהיה התשובה הטובה ביותר לאויבים שלנו".
ראש הממשלה, הנשיא, הרמטכ"ל ושרים הגיעו לעיר בכדי לראות איפה הם יכולים לסייע. "הרמטכ"ל אמר לי דבר מאוד משמעותי: 'כדי שאנחנו נצליח באיראן, מס רכוש צריך לעבוד כמו שצריך'. כלומר – אם העסק יתחיל להימרח והתושבים לא יקבלו פיצוי ויתלוננו, ובצדק, הדבר יפגע בחוסן שלנו כעם".
"החוסן של המדינה תלוי גם באיך היא מתייחסת למי שנפגע. מדהים שהרמטכ"ל יורד לרזולוציה כזאת. ובאמת, אם מישהו יתחיל לטרטר את התושבים שלנו בכל מה שקשור לשיקום – אני אהפוך את השולחן. אנחנו, כרשות מקומית, מורידים עול גדול מהממשלה. אנחנו נטפל בהם. בשביל זה נבחרנו. אבל תעבירו את הכסף, אל תתווכחו עם תושבים שנפגעו".
שוכב ולא נרדם, מדמיין את ההרוגים
ברמה האישית, ברוט מודה שהוא בהדחקה. "היו לי רגעים שהיו יותר קשים בניהול האירוע, אבל אני חייב להדחיק אחרת לא אוכל לתפקד. ביממה מאז הפגיעה פעלתי על אוטומט, כמו שתרגלתי 50 אלף פעם. זה היה מאוד טכני. ראיתי איך מוציאים שלוש גופות של ילדים, ורבע שעה אחר כך הייתי צריך לעלות להערכת מצב. הזעם על תשעת התושבים שנהרגו, התפרץ לי כשהלכתי לישון שעה וחצי אחרי 24 שעות. למרות העייפות לא הצלחתי להירדם, כי לא הפסקתי לראות בדמיון את ההרוגים ששלפו מההריסות ואת המשפחות שלהם שחיכו באתר. זה היה הרגע שהפסקתי להדחיק. זה חודר, בטח. ב 7.10 זיהיתי חללים שכמעט לא נשאר מה לזהות מהם, כי המשפחות ביקשו ממני. את חייבת לנתק את עצמך רגשית כי יש לי עיר במלחמה לנהל. אבל בטח שזה חוזר אליך אחר כך. אני עדיין שם. אני בטוח שזה עוד יחזור אלי בתקופה הקרובה בריבית דריבית .
"והתושבים? עם כל המכה שהם חטפו הם ביקשו ממני להעביר לרמטכ"ל מסר שיכנס באויב, שירוץ עד הסוף, שלא יעצור באמצע. הם אמיצים וחזקים, כולם, ותיקים ועולים חדשים, צעירים ומבוגרים. זה לא מפתיע אותי אבל זה חיזק אותי כי זאת עיר עם חוסן. ברור שבמקומות בהם העורף לא מספיק חזק – הממשלה לא יכולה לעבוד. והעובדה שחטפנו מכה כזאת ועדיין אנשים מרימים את הראש, מתנדבים עם משפחות שנפגעו, מחבקים את המשפחות השכולות, זה חלק מהרוח הבת ימית והישראלית. זה מאוד בולט כאן".
בימים האחרונים סייר ברוט באתר ההרוס אין ספור פעמים. את המבקרים הוא לוקח לסלון של בית שנחרב כולו, אבל הממ"ד לא נשרט. "המרחק בין חיים למוות הוא שלושה צעדים. מי שישב בסלון – מת. מי שישב בממ"ד – חי. מי שיצא לחדר המדרגות – שרד. כל ההרוגים היו בחדרי שינה או בסלון. אני לא שופט אותם כי אני לא יודע מה הסיבה שהם לא התמגנו. מי ששמר על ההנחיות – ניצל".
"כל טרגדיה שורפת, אבל המדינה יכולה להתמודד"
בת ים היא דוגמא להתמודדות השלטון המקומי עם המלחמה. לירון דורון לוי, מנכ״לית מרכז השלטון המקומי, מסבירה שהרשויות נמצאות במצבי חירום שונים כבר שש שנים, מאז הקורונה. בניגוד למצופה, היא רואה בזה יתרון.
"זה משייף את המערכת ומציף את חשיבות השלטון המקומי והמענה המידי שהוא נותן בשטח. אנחנו מפיקים לקחים ומשתפרים ממשבר למשבר. למעט טבח 7.10, היינו מוכנים לכל התרחישים. אנחנו לוקחים בחשבון תרחישי העלטה, יש לנו מרכזי גנרציה אליהם נפנה חולים שזקוקים להנשמה וכולי. תרגלנו את כל התרחישים, כל עובד ומתנדב יודע מה הוא עושה".
דורון לוי גאה בהתנהלות השלטון המקומי גם במערכה מול איראן. "כל טרגדיה שורפת, אבל ברמה של כלל המדינה – אלו תרחישים שהמדינה יכולה להתמודד איתם, והרשויות נותנות את הגב לכוחות הביטחון להמשיך את המלחמה הזאת ולסיים אותה בהצלחה".
כאמור, השלטון המקומי משתפר תמידית. בימים הקרובים תושק תשתית שתסייע לרשות מבחינת דאטה. "אי אפשר לטפל באירוע באופן מיטבי בלי לדעת בדיוק מי נמצא בבניינים שנפגעו. ברשויות יש מערכות שונות שאין ביניהן אינטגרציה: מערכת הגביה לא מדברת עם החינוך. המערכת החדשה עוזרת לנו לדעת האם בעל הדירה גר במנכס או האם הוא משכיר אותו, מי בחו"ל, וכולי. אנחנו נשלח את הכרטיס של כל נכס לתושב ונבקש ממנו להוסיף ולתקן, כי אולי סבתא גרה בבית עכשיו, אולי יש מישהו שנזקק לסיוע מיוחד? כך נדע להיערך".
בנוסף, במהלך הקורונה הקימו במרכז פלטפורמה שמאפשרת גיוס מראש של עובדים בחירום, כמו סייעות לגנים, שמאים שיקצרו את זמני ההמתנה למס רכוש, מאבטחים ועוד. "החוסן שלנו כשלטון מקומי, תורם לחוסן הכללי. חד משמעית". היא חותמת .
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו