"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רק שלא נשכח את החטופים

איראן זה חשוב - אבל איך יכול להיות שעדיין לא שחררו את מתן? כמו במקהלה, כולנו התחלנו שיר אחד, ובאמצע נכנסנו לשיר אחר, ואנחנו מנסים לא להתבלבל

,עודכן
0השמעה
הפגנה למען החטופים. הם עדיין שם, צילום: קוקו

יש משהו מדהים ביכולתה של ישראל לירות טיל מדויק לתוך חדר השינה של בכיר איראני, באנשי המוסד שמביאים מידע מודיעיני מדויק, או ביירוט של מאות טילים. אז איך יכול להיות שדוד ואריאל עדיין בשבי? איך יכול להיות שגיא ואביתר עדיין במנהרה? ושתמיר ורונן עדיין לא הושבו לקבורה בישראל, ושעוד עשרות עדיין מחכים שנציל אותם? איראן זה חשוב והכל, ומאוד - אבל איך יכול להיות שעדיין לא שחררו את מתן?

כיכר החטופים בתל אביב,צילום: יהושע יוסף

כמו במקהלה, כולנו התחלנו שיר אחד, ובאמצע נכנסנו לשיר אחר, ואנחנו מנסים לא להתבלבל. יש לנו מלחמה שמתנהלת כבר 618 ימים. מלחמת חורמה. מלחמה שנגררנו לתוכה בחרבה. ובום - בתוכה מתחילים עוד אחת. האחת בסול, השנייה בסי במול. אך בניגוד למקהלה - אסור לנו להתבלבל. חיוני? כן. קיצוני? כן. האם מערכה אחת תשפיע על השנייה? הלוואי שלא.

ובכל זאת. אחד החטופים ששבו בעסקה האחרונה סיפר שבמתקפה האיראנית הקודמת, השובים סיפרו לו שישראל נחרבה. סיפרו לו שכל מי שנשארו בחיים ברחו. את הידיעה שישראל נלחמת בעוז, ושהעורף אפילו מספר על זה בדיחות, חסכו ממנו.

עסקת החטופים הקודמת,צילום: אי.פי

שב אחר סיפר שכשהיו התקפות, הם היו כועסים. ואת הכעס, איך לא - היו מוציאים על החטופים. בעיטות, אגרופים, מכות נמרצות, כאב שמרגישים עד לעצמות. שק איגרוף אנושי, כאילו הסבל של השבי במנהרות לא מספיק. ואתמול, ברילס מעזה, רואים חגיגות. יירוטים מעל שמי ישראל נצפים אצלם כאילו הם היו מופע זיקוקים.

בתרחיש הכי גרוע לא חשבנו שאיראן תיקח חלק במערכה הארוכה הזו.

עברנו את ליל הכטב"מים, ועוד ערב של טילים, וזה היה נורא ישראלי שב־19:30 בערב רצים למקלטים וב־21:00 וולט שוב עובדים. והשריטה הזו שכולנו חיים איתה רק נעשית עמוקה יותר. אבל בתוך האזעקות, עולות השאלות. ועולים הפחדים. ורוני של עמרי מירן שואלת: "אולי כמו שלקחו את אבא אחרי הרבה אזעקות - גם יחזירו אותו אחרי הרבה אזעקות?".

יש לנו 53 חטופים שלא יודעים. שמחכים. אסור לנו לשכוח שאנחנו צריכים להחזיר אותם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

בת-חן אפשטיין אליאס

בת-חן אפשטיין אליאס נשואה +4 בעלת תואר ראשון בתקשורת ומנהל עסקים מהמכללה למנהל, בוגרת קורסים בכתיבה ועריכה עיתונאית. בעלת ותק של מעל 15 שנה בעיתונאות, ככתבת ועורכת. מ-2011 כתבת בכירה במוסף שישבת. סיקרה בין השאר תחומים מוניציפאליים, חינוך ובריאות. פרסמה כתבות שהשפיעו על סדר היום הציבורי, כגון הצורך בשיפור זמני המתנה לקביעת תור לרופאים מומחים, חוסר המוכנות של ישראל לגל הקורונה השני, עדויות של נשים שיצאו מכתות ונפגעות תקיפה מינית ועוד. "אירוע שהותיר בי חותם גדול היה מבצע 'צוק איתן'. זכיתי לראיין את אל"מ שי סימן טוב, שנפצע קשה במבצע ונותר משותק מהצוואר ומטה. לאחר שיקום ארוך הוא חזר לצבא, ואף הדליק משואה ביום העצמאות. זכיתי גם לספר את סיפורה של שרית וענונו, שאיבדה את בנה הבכור בן ז"ל במבצע, ואחותו התגייסה בעקבותיו לגולני. שנתיים לאחר נפילתו של בן ראיינתי אותה שוב - כששרית ילדה בת נוספת, את יעל המדהימה. גם את סיפורו של פגוע הראש יהודה הישראלי סיפרתי פעמיים. פעם דרך משפחתו כשעוד היה מחוסר הכרה, ופעם בתוך הליך השיקום, כשהוא כבר תיקשר בעצמו".

כדאילהכיר