"נס משמיים, אני לא מעכלת": האנשים שהיו בזירה משחזרים בכאב את האסון בבת ים

ד"ר יובל דאדון, סמנכ"ל בית החולים "וולפסון", עדכן היום (שלישי) על מצב הפצועים בזירה באסון בבת ים שנפגעו ממטח השיגורים מאיראן אמש.

״עבר עלינו לילה קשה מאוד, עם כמות מאוד גדולה של פצועים, האמבולנסים לא הפסיקו להגיע. בסך הכל הגיעו למרכז הרפואי 65 פצועים, חמישה היו במצב קשה, שבעה בינוני, השאר הקלים, והרבה מהם היו נפגעי חרדה. כרגע מאושפזים בבית החולים מתוך האירוע הזה 13 מטופלים, מתוכם שלושה במצב קשה״.

"רואים את ההבדלים"

נתון מעניין שעליו מצביעים בוולפסון הוא כי מי שהיה בממ"ד נפגע באורח קל יותר ממי שלא היה בממד. ״אנחנו ראינו באופן ברור את ההבדל בין מי שנשארו בממ"ד ולבין מי שלא היו במרחב המוגן. זה ניכר בצורה מאוד מאוד ברורה, וזה אחד הלקחים המאוד משמעותיים מהאירוע הזה שמסבירים על ההבדלים והחשיבות ליישום הנחיות פיקוד העורף.

ערכנו הבוקר סיור בין המטופלים, ואחד מהם סיפר לנו שהוא היה בדרך למקלט למטה וחזר למעלה כדי להביא את הכלב. אימא שלו חזרה אחריו, ואז הגיעה הפגיעה, ואנחנו ראינו בצורה מאוד ברורה את ההבדל שבין אלו שהספיקו להגיע למקלט ובין אלו שלא, וספגו פגיעה משמעותית, פגיעה של המון רסיסים, פגיעת הדף ופגיעות כהות״.

כמעט 12 שעות אחרי האירוע הקשה בבת ים יש עדיין נעדרים. בוולפסון נמצאות בנותיו של מיכאל נחום, שמחפשות אחרי אביהן שלא נמצא באף אחד מבתי החולים. לדבריהן, הן ראו אותו בסרטון בטלגרם מפונה על אלונקה, אך לא הצליחו למצוא אותו.

״אבא שלנו גר בבניין שנפגע. אתמול בערב דיברנו אתו פעם אחרונה במוצ"ש. ראינו בטלוויזיה שהייתה פגיעה בבניין שלו. יש סרטון שראינו בטלגרם שנראה שזה הוא. אבל לא מוצאים אותו בשום בית חולים. קוראים לו מיכאל (מיקי) נחום, בן 61. פתחנו כבר תיק נעדר במשטרה וחמ"ל כדי לחפש אותו. מ-3:00 בבוקר לא יודעים להגיד לנו איפה הבן אדם. לפי הסרטון הוא נראה פצוע, אבל בבתי החולים אמרו שכולם מזוהים ואין אלמונים״.

"אמא חשבה שהיא מתה"

מיכל היא הבת של מרים כהן (78) שפצועה קשה ומאושפזת בוולפסון. לדבריה ראתה בתמונה שהבניין של אמה בבת ים הוא הבניין שנפצע קשה מכל. היא גרה בבניין שנפגע בקומה שביעית.

"היא לא יכלה להתקשר כי לא היו טלפונים", אמרה מיכל. "אני בנתניה, אין לי מושג מה קורה. אבי ילדיי שלח לי תמונה ושאל אם זה לא הבניין של ההורים שלי. כשראיתי את זה נסעתי מנתניה, שם אני גרה מול לבת ים. כל הרחוב היה חסום. הוריי גרושים, ואבי גר שני רחובות ליד אז ביקשתי שייגש ושיבדוק אם מצאו וחילצו אותה. כל הדרך לבת ים - לא ראיתי בעיניים, אין לי מושג איך נהגתי. הוא הצליח להתקרב ולצלם בחטף שאמבולנס לקח אותה. היא הגיעה לבית החולים אלמונית בלי לתקשר יותר מדי. אז לקח לנו זמן לאתר אותה״.

עוד סיפרה שאמה, שהיא במצב סיעודי ונעזרת בהליכון, לא הייתה בממ"ד. ״היא סיעודית ובדרך כלל עם כל הקושי קמה והולכת עם הליכון לחדר זבל שמחוץ לדירה, שנחשב לחדר ממוגן. יכול להיות שלא שמעה או לא הספיקה.

היא סיפרה לי שהרגישה אבנים וחולות על הפנים, ואמרה לי: 'חשבתי שאני מתה'. הבניין היה חשוך, לא הצליחו להיכנס בהתחלה לחלץ. סיפרו שהביאו רחפן. כנראה שהיא שכבה מתחת להריסות. היא כולה עם רסיסים ופנים נפוחים. מוגדרת במצב קשה. זה נס משמיים שהיא ניצלה. אני עדיין לא מעכלת״.

"לא חשבנו שייפול פה משהו"

אתי רזון (71) מבת ים גרה סמוך לבית שנהרס כליל. גם הבית שלה נהרס לחלוטין. היא נפגעה מרסיס זכוכית ברגל שקרע גם כלי דם ושריר, וכעת מאושפזת במחלקה הכירורגית בוולפסון.

לידה שוכב בעלה עמנואל (94) במצב סיעודי. בבדיקה שנערכה לו בבית החולים, התברר שגם הוא סובל מדימום מוחי שנגרם מנפילה. ״ישנו במיטה. לא שמענו אזעקה ולא שמענו כלום. התעוררנו מבום גדול. קיבלתי זכוכית ברגל וכל הבית הרוס, אי אפשר לגור שם. אנו גרים בבת ים, בבניין שליד הבניין שנהרס. אין לנו ממ"ד בבית. בעלי סיעודי ואין איפה לקחת אותו. אנחנו גרים בקומה ראשונה, אז בדרך כלל פשוט נשארים בדירה".

"לא שמענו כלום, התעוררנו מבום גדול. אני עם חתך ברגל מזכוכית שחתכה לי את הרגל. חלונות התנפצו, הבית בכלל לא ראוי למגורים. צלצלתי למשטרה לעזרה והם אמרו שיש מד"א והרבה אמבולנסים, אז יצאתי וקראתי להם. בעלי סיעודי ולא יכול לזוז בכלל, אז באו ולקחו אותנו מהבית לפה״. ליד אתי מונחת עגלת שוק. ״לקחתי בשביל בעלי חולצה וקצת ציוד. מה שהספקתי לאסוף", היא אומרת. ״לא חשבנו שבבת ים ייפול משהו. לא פחדנו. בגיל שלנו אין מה לעשות״.