עומר עלה לישראל מארה"ב כדי לשרת בצה"ל כחייל בודד. הוא לא נולד כאן, אבל בחר להיות כאן. הוא האמין במדינה הזאת, האמין בערבות ההדדית, האמין שכשהעם שלך בסכנה - אתה מתייצב. עכשיו הוא בשבי כבר 20 חודשים, ואנחנו, משפחות החטופים, מחכות 611 ימים. זמן שלא נגמר. זמן שמפורר אותנו מבפנים.
צריך לומר את האמת: נחזיר את כולם רק אם נסכים לסיים את המלחמה. זו הבחירה, אין אחרת. המלחמה הביאה הישגים - אבל היא לא תביא את החטופים הביתה. לא נחזיר אותם אם נמשיך להילחם בלי סוף.
הזמן של מי שבשבי אוזל. מי שעדיין בין החיים - כל יום שם גוזר את דינם, ומי שכבר אינם - עלולים ללכת לאיבוד בהריסות עזה. בלי קבר. בלי פרידה. עסקה היא לא תבוסה - היא אומץ. היא בחירה בחיים, בחמלה, באחריות. היא הסיום האמיתי של המלחמה.
עומר נתן את עצמו למדינה, ועכשיו המדינה צריכה לתת לו את הסיכוי לחזור הביתה. לא משאירים חיילים מאחור. לא משאירים אזרחים בשבי. לא מחכים לנס - עושים הכל, עכשיו.
עומר עזב את ניו יורק כדי לשרת כחייל בודד בישראל, מתוך אהבה, מחויבות ותחושת אחריות. במשך 421 יום התפללנו, חיכינו וקיווינו. אך ביום ה־421 קיבלנו את הבשורה הקשה שעומר כבר לא בין החיים. כעת אנו מבקשים רק דבר אחד: להחזיר את עומר הביתה לקבורה המכובדת שלה הוא ראוי.
עכשיו זה הזמן לסיים את המלחמה ולהחזיר את כולם, את כל 55 החטופים והחטופות! לא יהיה ניצחון ישראלי אמיתי כל עוד יש אפילו חטוף אחד בעזה.
במילותיו של עומר ובאומץ הלב שלו: "אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור" - הזמן להחזיר את כולם הוא עכשיו.
עומר הוא סמל לקשר העמוק בין יהודי התפוצות לעם ישראל. אנחנו עם אחד. כבר 611 ימים אנחנו חולקים את הכאב שהביאה המתקפה של 7 באוקטובר, ואת כאב המלחמה שאחריה. הקהילה שלנו בניו יורק עמדה לצידנו לאורך כל הדרך, וצעדה איתנו במשך כל התקופה הזו, שעומדת כבר על 87 שבועות. כיום יש ברחבי העולם יותר מ־200 קבוצות "Run for Their Lives", שרצות ומעלות מודעות למען החטופים.
שבוע לאחר שקהילת בולדר הותקפה, אנו, משפחות החטופים, הרגשנו שהותקפנו באופן אישי. הכאב שלהם הוא הכאב שלנו. בולדר, קולורדו - אנחנו שולחים לכם חיזוק, תפילות לרפואה, לאומץ, לתקווה. אנחנו איתכם.
רונן ואורנה נאוטרה הם הוריו של סרן עומר נאוטרה, חלל צה"ל החטוף בעזה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו