"האיש שהציל את חיי - מגיע פצוע בעצמו": המפגש המפתיע של יואב שנפצע בעזה

ספטמבר 2024, היחידה לטיפול נמרץ פנימי בסורוקה בבאר שבע. ר', מכונאי מוסק שנפצע קשה בהתרסקות מסוק חיל האוויר ברפיח, פוקח את עיניו. במשך כחודש הוא שכב מורדם ומונשם, וקיבל טיפול מציל חיים. עכשיו פקח לראשונה את עיניו.

"ואני רואה מעלי רופא שעומד וצוחק, צוחק. לקח לי רגע להבין שאני מכיר את הדוקטור הזה. שאלתי אותו למה הוא צוחק, והוא ענה: 'סוף־סוף אני יותר יפה ממך'".

שניהם הכירו חודשים ספורים קודם לכן, כשד"ר יואב ביחובסקי נפצע קשה בלחימה ברצועה, ור' קיבל את פניו במסוק שפינה אותו לסורוקה. ועכשיו, כשר' נמצא בטיפול נמרץ, ד"ר יואב הוא זה שקיבל את פניו.

"ראיתי את ר' והתרגשתי", מחייך יואב. "היה מדהים לראות את מי שחילץ אותך מקופל פתאום כל כמו הפצועים שראינו לפני כן. היה לי חשוב לצחוק איתו כדי לתת לו תקווה. שיידע לאן לשאוף בשיקום שלו. וגם היה לי חשוב שיידע שאני עומד - והוא עדיין לא", הוא צוחק בחיבה.

ר': "ראיתי את יואב יוצא לרוץ כשאני עדיין בכיסא גלגלים, ואמרתי לו שגם אני אגיע לזה. אנחנו מדברים בינינו על איך משתקמים. מסתכלים על העתיד - החיבור והמשפחתיות"

"יש בינינו כימיה ואינטראקציה"

כבר יותר משנה שניהם בהליך שיקום, חולקים בדיחות משותפות, כאב, אכזבות - וגם תקוות והצלחות. ר', שבמשך שמונה חודשים היה מאושפז במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה מקבוצת כללית, לומד לחיות מחדש, עקב בצד אגודל. יואב, עם "ותק" בפציעה, מדרבן אותו להתקדם.

"ראיתי את יואב יוצא לרוץ כשאני עדיין בכיסא גלגלים, ואמרתי לו שעוד רגע גם אני מגיע", צוחק ר'. "הוא הפך בן־בית בחדר שלי. יש בינינו כימיה ואינטראקציה. נהיינו ממש חברים. אני מעריץ שלו והוא שלי. עד עכשיו אנחנו מדברים על איך משתקמים. לא רצינו להסתכל אל העבר, אלא על ההווה ועל העתיד - החיבור, המשפחתיות, השיקום".

ר' הוא תושב באר שבע, מכונאי מוטס בטייסת 123 ביחידת 669. בן 53, נשוי, אב לארבעה וסב לנכד. בינואר 2020 פרש משירות קבע, ומאז הוא מתנדב למילואים. באזרחות הוא מנהל מתקני ספורט בעיר. לאחרונה השתחרר משיקום ועבר לשיקום יום.

ד"ר יואב משרת כרס"ן במילואים ביחידה מיוחדת. הוא בן 47, נשוי ואב לבן שלאחרונה התגייס. הבן, אגב, היה אמור להתגייס מעט אחרי שיואב נפצע, אבל ביקש לדחות את הגיוס עד שאביו יוכל ללוות אותו לבקו"ם. זה לקח כמה חודשים, אבל בסוף יואב זכה ללוות את בנו לגיוס.

כבר יותר מ־20 שנה ד"ר יואב עובד בסורוקה, תחילה כסטודנט לרפואה והיום כרופא בכיר במחלקה לטיפול נמרץ כללי. ב־31 במארס 2024 הוא נפצע מפגיעת טיל בשטח הרצועה והגיע למחלקה - הפעם כמטופל.

ר' זוכר את הרגע שבו הכניס את יואב למסוק הפינוי. "פינינו שלושה פצועים, ויואב היה הפצוע הכי קשה. הוא קיבל טיפול אינטנסיבי במסוק כדי לייצב את מצבו, והגיע לחדר ההלם במהירות שיא. במסוק הרופא החליט לקצר את הטיסה ולהטיס אותו לסורוקה ולא לירושלים. רק במקרה הוא הגיע לבית החולים שבו הוא עובד ביומיום".

הם עוד ידברו רבות על מהירות הפינוי, שהביאה את יואב לבית החולים בתוך פחות מחצי שעה. "הרבה חיילים שנפצעו חיים היום בזכות זמן הפינוי הקצר", מתגאה ר'. "עבודה של זיעה, לשמור עליהם".

"הבנו שפינינו מישהו חשוב"

מי שקיבל את ד"ר יואב בבית החולים היה מנהל מחלקת ההרדמה, פרופ' אלכס זלוטניק, שהוא מנהלו. בתחילה יואב הגיע כפצוע אלמוני, וחברי הצוות לא זיהו אותו. עד שבחדר הניתוח זיהה אותו אחד המתמחים, ואשתו של יואב נקראה לזהותו באופן ודאי.

"אחרי שזיהו אותי היו צריכים לוודא שהצוות מסכים לטפל בי", ממשיך יואב. "לא פשוט לראות אדם קרוב אליך נמצא במצבים אינטימיים קשים כאלה, של פציעה, ומובן שהצוות הסכים. הייתי מאושפז למעשה 'אצלי בבית', במחלקת טיפול נמרץ שלי, כשמסביב שמרו על כבודי ועל הפרטיות שלי. זה דבר מדהים, להיות מטופל על ידי החברים הכי טובים שלך".

ד"ר יואב החל הליך שיקום, שאת חלקו עבר בבית החולים השיקומי לוינשטיין מקבוצת כללית ברעננה. הסיפור על הרופא שפונה אל בית החולים שבו הוא עובד עורר עד מהרה הדים, ור', ששמע על כך, הבין שמדובר בפצוע הקשה שאותו פינה במסוקו. "הבנו שפינינו מישהו חשוב מאוד", ר' צוחק.

בדרך כלל, צוות הטיפול והפינוי המוסק מקפיד שלא לשמור על קשר עם הפצועים שעוברים תחת ידיו. המחשבה שייקשרו לכל פצוע, במיוחד בשעת מלחמה, שבמהלכה יש לא מעט הזנקות ורגעים קשים, לא נותנת מנוחה. אבל במקרה הנוכחי ר' החליט לחרוג מהמנהג.

"אנשי הצוות ואני שמענו על המקרה של הרופא שטופל על ידי צוות בית החולים שלו, והבנו שזה הפצוע שבו אנחנו טיפלנו. אני באר־שבעי, קרובת משפחה שלי עובדת בסורוקה, אז התרגשנו מאוד והחלטנו שהפעם אנחנו מעוניינים לפגוש את ד"ר יואב.

"יצרתי קשר עם אשתו וסיפרתי לה שאני המכונאי המוסק של המסוק שפינה את בעלה, ותיאמנו פגישה. נסענו, כל צוות המסוק, לבית לוינשטיין, והענקנו ליואב תמונה של המסוק עם הקדשה וחתימות. זה היה מעמד מאוד מרגש".

לרוב, אנשי חיל האוויר שומרים על קור רוח. מין קוליות שבאה עם הסרבלים וחלוקי הרופאים, ונפתחת רק בפני מתי־מעט. אבל כשהם מדברים ביחד על המפגש ההוא - הסכר נפרץ, ואיתו הרגשות.

"וואו, זה היה מדהים", נזכר ד"ר יואב, ור' צוחק. "התחבקנו, שמחנו ממש. סגרנו פערים על כל מה שהיה. לא ידעתי איך אראה אותו, כי במסוק הוא היה מרוסק. מבחינתי, זה היה אושר לראות אותו עומד על הרגליים. בסופו של דבר, אני בורג אחד בתוך מערכת שלמה ולא דמיינתי שאפגוש אותו בבית החולים שוב - וכל כך מהר".

"מסביב נשמעו צרחות בכי"

ב־11 בספטמבר 2024, כחצי שנה אחרי פציעתו של ד"ר יואב, ר' נפצע קשה. הוא היה בצוות מסוק הפינוי שנקרא לרפיח והתרסק בשטח הרצועה עקב תקלה. באירוע הטרגי נהרגו רס"ם (מיל') דניאל אלוש ז"ל ורס"ם (מיל') תום איש־שלום ז"ל, ושבעה אנשי צוות נפצעו.

"חלק ממה שקרה אני זוכר בעצמי, וחלק אני מספר ממה שסיפרו לי", ר' כמעט מתנצל. "אחרי שהתרסקנו הייתי בהכרה, עם רצועה שחנקה אותי, ולא הצלחתי לשחרר אותה מהגוף. לא הרגשתי כאב, אבל איבדתי לאט־לאט את הנשימה. זה היה כמו לשהות בתוך בריכה, קשור לשלשלאות, מחכה שהמים יחנקו אותך. מסביב שמעתי צרחות וצעקות בכי, דברים איומים. הספקתי לסמן לחבר'ה שחילצו אותנו שאני חנוק - ואז איבדתי את ההכרה".

ר' נפצע קשה בכל גופו, ובין היתר סבל מקרע ברצועות הברך ומשברים באגן, בצלעות ובכתפיים. בסורוקה הוא הורדם והונשם, והרופאים הצילו את חייו. אחרי שהתעורר, ד"ר יואב שמע שר' הוא אחד מהפצועים שהגיעו לבית החולים - ומיהר לבקרו. 

מאז, חייהם נקשרו בקשרי חברות, כשיואב "המנוסה" יותר בשיקום מלווה את ר' בצעדי השיקום שלו.

"שנינו רצינו לחזור במהירות לעשות את מה שעשינו לפני שנפצענו, אבל הדרך לשם היתה ארוכה", מחייך יואב. "זה מעצבן, אז היינו מדברים גם על הקושי. שיקום הוא תהליך מאוד מדכא, אבל עברנו אותו ביחד - וזה נתן כוחות".

"מפגש שמגלם עומק אנושי"

עכשיו הם מתמודדים כל אחד עם השלכות הפציעה. ר' היה מאושפז כמעט שמונה חודשים, ולאחרונה עבר לשיקום יום, כשהוא מקבל טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה וריפוי בעיסוק. יואב חזר לרוץ ולעבוד. את בנו זכה, כאמור, ללוות עם גיוסו בבקו"ם.

גם ר' וגם ד"ר יואב הם אנשי טיפול, שברגע אחד עברו שלא מרצונם מתפקיד המחלץ והמטפל לתפקיד המטופל. הסוויץ' הזה, יספרו שניהם בלחש, נותן להם נקודת מבט שונה על המקצוע.

"שואלים אותי איך נראית צלקת של צינור הנשמה, אז אני מראה", יואב חושף את הצלקת בצווארו. "ואז מקשיבים לי קצת אחרת, כי אני מספר על הדברים מהניסיון האישי והמקצועי שלי. למשל, אני אומר לבני המשפחה שידברו ליד יקירם הפצוע גם אם הוא לא נמצא בהכרה, כי אני זוכר מעצמי ששמעתי סביבי כל מיני דברים מעורפלים. נוסף על כך, האחיות בבית החולים כבר יודעות שאם מטופל שואל אותן איך הוא ירגיש אחרי ניתוח כזה או אחר, הן מפנות אותו אל 'הרופא הפצוע'".

במחלקת השיקום בסורוקה כבר למדו להכיר את השילוב המשובח בין הרופא הבכיר והמכונאי המוסק, שמלווים זה את זה בתהליך הארוך. "מפגש כזה מגלם בעיניי את העומק האנושי במטרת העבודה שלנו, מתן מענה מקצועי לצד ליווי רגשי", אומר ד"ר יולי טרגר, מנהל המחלקה. לדבריו, כבר יותר משנה וחצי מלווה המחלקה פצועים רבים ממלחמת "חרבות ברזל". וכשהפצועים הם מטפלים בעצמם, הם מבינים היטב את החשיבות של הליך השיקום שמאפשר להחזיר את המטופל לחיים.

"ד"ר יואב גילה מחויבות, נחישות ושיתוף פעולה מלא לאורך כל הדרך, ואנחנו גאים בשיקום שעבר כאן ובהתקדמות המרשימה שלו", מוסיף ד"ר טרגר. "גם ר' עבר שיקום ממושך, יסודי וקשה, והשקיע מאמץ עצום כדי לשוב לתפקוד. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהתהליך השיקומי - אדם שמשפיע לא רק על ההתקדמות האישית שלו, אלא גם על הצוות כולו, בזכות שיתוף הפעולה המלא, הרוח האופטימית והנחישות שגילה".