אמילי דמארי: "גלי וזיו עוברים גיהינום, הם צריכים לחזור לחיים - רק אז גם אני אוכל להשתקם"

אמילי דמארי, שחזרה משבי חמאס בעסקה, נאמה הערב (שבת) בצומת שער הנגב, בעצרת למען השבת החטופים: "אני נמצאת כאן היום בערב לא רק כמי ששרדה, אלא גם כמי שניצחה. אני לא שורדת שבי - אני מנצחת שבי", קראה, כשלצידה רומי גונן ששוחררה איתה מהשבי.

"בכל מוצאי שבת, כשהייתי במקום הכי נמוך שיכול להיות, הרגשתי את הכוח שלכם זורם אליי", היא נזכרה. "הרגשתי את התפילות, את הלבבות, את האהבה ואת האחדות של המועצה שלנו. השארתם אותי מחוברת לבית, לאמונה ולחיים".

היא הודתה למארגני העצרות והקהילה שהקיפה אותה: "הפכתם את הכאב לכוח, הייתם החיבוק הכי חזק לאמא שלי כשהיא היא הייתה הכי זקוקה לו. אין לי באמת מילים לתודה שלי עבור כל מה עשיתם למשפחה שלי - ועוד תמשיכו לעשות כדי להחזיר אלינו את גלי, זיוי, עומרי ואת כל שאר החטופים".

היא המשיכה והזכירה את חבריה הקרובים גלי וזיו ברמן, שעדיין מוחזקים ברצועה: "אני לא יכולה לעמוד כאן ולהיות שקטה בנוגע לגלי וזיוי שלי, חברים שלי אהובים שעדיין עוברים גיהינום. הם עוברים עכשיו את הסיוט הכי גדול שאפשר לתאר, ואני יודעת בדיוק איך זה נראה ומרגיש שם, כשאתה רעב ואין עכשיו משהו לאכול, כשאתה עצוב ואין מי שיחבק, כשאתה בודד ואין מי שיהיה, כשאתה כועס ואתה צריך לשתוק, כשאתה רוצה לצעוק אבל אתה חייב ללחוש - אם הם חייבים ללחוש אז אני אצעק כאן בשבילם!"

"כל יום שהם לא כאן זה יום שבו הלב שלי עם שני חורים ענקיים", היא סיפרה בכאב, "כל יום הוא נקיפות מצפון - אני בגן עדן והם בגיהנום. אני מחייכת ואוהבת והם סובלים שנאה. הם צריכים להתחיל את השיקום שמגיע להם, לחזור לחיים, לבנות אותם מחדש - רק אז גם אני אוכל להשתקם. עומרי צריך לחזור ללישי ולבנות, וכל החללים צריכים לחזור לקבורה - עד שזה לא יקרה המדינה הזאת לא תוכל להשתקם".

"אני חזרתי כי לא ויתרתם עליי - עכשיו אנחנו לא נוותר על אף אחד מהם", קראה. "אני מאמינה בנו, בכוח שלנו, ראיתי איך הרוע הכי גדול לא הצליח לשבור אותי והוא לא ישבור גם אותנו - קהילת שער הנגב ואשכול. נמשיך לעמוד, להילחם ולצעוק את זעקתם עד שכולם יחזרו. שולחת לכם מפה, אהובים שלי, נשמות שלי, חוטים של אנרגיה ואהבה", היא פנתה לגלי וזיו. "מי ייתן ואזכה לחבק אתכם בקרוב".