הבוקר (שבת) נודע על הבאת גופתו של החטוף אזרח תאילנד נטפונג פינטה שנחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז. לאחר השבתו, ולאחר שחרורו מהשבי של החייל הבודד עידן אלכסנדר נותרו 55 חטופים ברצועה. מתוכם ישנם 20 חטופים המוגדרים בחיים ועוד שני חטופים שיש חשש כבד לחייהם. כולם עדיין מחכים להשתחרר משבי חמאס - 610 ימים לאחר 7 באוקטובר.
מתוך 22 החטופים הללו, שישה הם תושבי יישובי העוטף, 12 נחטפו ממסיבת הנובה, שלושה הם חיילי צה"ל ועוד אזרח זר אחד. אלו סיפוריהם.
גלי וזיו ברמן (27): ההודעה, אות החיים והחברה שמחכה
התאומים גלי וזיו ברמן בני ה-27 נחטפו משכונת הצעירים בכפר עזה, בה גרו בנפרד. גלי וזיו הם החברים הכי טובים ועבדו יחד בחברת הגברה ולכן לא מעט מפורסמים לוקחים חלק במאבק לשחרורם. שניהם אוהדים את מכבי תל אביב וליברפול, ואף שיחקו כדורגל בקבוצה של הקיבוץ "שועלי כפר עזה".
השניים לצד צעירים אחרים כמו יותם חיים, אמילי דמארי, דורון שטיינברכר ועמית סוסנה. דמארי, ששוחררה במסגרת שלב א' של העסקה היא חברה טובה של שני התאומים. רגעים לפני החטיפה אמר גלי למשפחתו: "אני צריך ללכת לאמילי, היא מפחדת. אני חייב להיות איתה. אני רץ עם סכין".
עם שחרורם של חטופים בעסקה הראשונה, משפחתם של התאומים גלי וזיו ברמן קיבלו מהם אות חיים ראשון לאחר יותר מ-500 ימים. "קיבלנו אות חיים מהחטופים שחזרו", סיפרה המשפחה דאז. "הם בחיים, למרות שהם הופרדו - הם בחיים. זה נתן לנו כל כך הרבה אוויר".
בספטמבר האחרון, התאומים ציינו את יום הולדתם ה-27 בשבי חמאס. אימם, טליה, אמרה אז במפגש עם חבריהם: "גלי וזיוי יפים שלי, אוהבים אתכם מתגעגעת אליכם. אין לי אוויר לנשימה, תהיו חזקים שם במחשכים. תחזיקו מעמד, אנחנו כאן מחכים לכם, לחבק ולשקם אתכם עם כל האהבה שקיימת. הגוף מתפקד - הנפש שבורה. רק עוד קצת נסיכים שלי, רק עוד קצת".
לבני הזוג דורון וטליה ברמן יש ארבעה בנים: האח הבכור לירן (36), עידן (32) שמתגורר בכפר עזה, והתאומים זיו וגלי - בני 27 שגרים בנפרד, בשכונת הצעירים של הקיבוץ - צמוד לגדר.
"כשגילינו במשפחה שיש תאומים זו הייתה הפתעה גמורה", סיפר בעבר לירן ברמן בריאיון ל"ישראל היום". "אימא מספרת שהיא רצתה שלוש בנות, אבל נולדו לה שני בנים. היא אמרה לעצמה שיש הזדמנות ונכנסה להריון – וקיוותה שתקבל בת. במקום זה היא קיבלה במתנה את גלי וזיו והפכה לאימא לארבעה בנים".
בעבר אמר: "התקווה שלי שהם ביחד, קרובים ושומרים אחד על השני. ביחד יש להם כוח, הם מאוד חזקים וגם מי שנמצא לידם שואב מהם כוח. גלי וזיו הם החברים הכי טובים, הם עושים הכל יחד מהגן עד אחרי הצבא. הם השמחה של הבית, ויש להם מה שנקרא 'כוח של תאומים'".
"הם אוהבים לשחק כדורגל ולטייל בעולם", סיפר. "מאז שהם נחטפו החיים נעצרו. יש לי ילד בן ארבע וחצי בשם בארי וילדה בשם עלמא בת שנתיים, לא סיפרנו להם - אבל הם מרגישים שמשהו לא בסדר. אנחנו משתדלים לא לראות חדשות לידם ולשמור עליהם. החלטנו שאם הילד ישאל, נספר - אבל עד אז, אנחנו לא רוצים לסבך לו את החיים. כרגע הסיפור שהם בחו"ל – שזה די נכון".
דוד קוניו (35): הבנות שנחטפו וחזרו והאח התאום שמחכה
דוד קוניו (35) נחטף מביתו ניר עוז יחד עם אשתו שרון אלוני קוניו ועם שתי בנותיהן התאומות – אלה ויולי. יחד איתו נחטפו עוד מספר בני משפחה בהם אחיו הקטן אריאל קוניו וגם גיסתו דניאל אלוני והבת שלה אמיליה. משפחת קוניו הגיע לישראל מארגנטינה ב- 1986, האבא לואיס והאם סילביה התיישבו בניר עוז עם בנם הבכור לוקאס. בארץ נולדו להם תאומים זהים.
בראיון ב"ישראל היום", סיפר בעבר איתן על אחיו התאום: "ביום שישי בערב לפני החטיפה, היה ערב ממש שמח. המשפחה שלנו הייתה בהרכב מלא, כולם רקדו ושרו. באופן כללי יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים, שנינו הנדסאי מכונות, אנחנו אוהבים לחקור דברים, מאוד אוהבים ספורט ושנינו שחקני כדורעף ומאוד אוהבים לשבת יחד עם חברים".
הוא נזכר: "הייתה לנו ילדות 'רגילה' של אחים תאומים. משחקים יחד, לומדים יחד. היינו שם אחד בשביל השני. דוד נולד ראשון ובדרך כלל היה זה שמוביל. הדבר היחיד שלא אהבתי זה שהיו מלבישים אותנו אותו הדבר, כשהיו מביאים לנו סט תואם הייתי מתעצבן. לדוד פחות היה אכפת".
בתחילת חודש יוני שרון קוניו אלוני, אשתו של דוד, הגיעה לכיכר החטופים ופנתה לבעלה ממנו נאלצה להיפרד בשבי: "דוד אהוב שלי, אהבת חיי, אני יודעת שקשה לך. אבל אתה הבנאדם הכי חזק. אני אוהבת אותך. אמה ויולי לא מפסיקות לדבר עליך. אתה נוכח בכל רגע ביום. הן מחכות לך - לחבק אותך, לעטוף אותך בהמון המון אהבה. תהיה חזק עוד קצת, אהבת חיי. אין לי ספק שתחזור בקרוב. רק עוד קצת. תדמיין אותנו, את החיבוק שניתן לך, תרגיש אותנו. אנחנו מרגישות אותך. כל הזמן״.
בשנת 2013 שיחקו שני האחים התאומים דוד ואיתן בסרט בשם "הנוער" שבוים בידי הבמאי תום שובל. הם מגלמים את יקי ושאול, אחים שמחליטים לחטוף נערה בת עשירים עבור כופר, כדי להציל את המשפחה שנקלעת לקשיים כלכליים. לאחרונה ביים שובל את "מכתב לדוד", סרט המספר את סיפורו של דוד החטוף בעזה והתקבל לפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
אריאל קוניו (27): בת הזוג שחזרה ואמא סילביה שמחכה
בשבת השחורה אריאל קוניו נחטף מניר עוז יחד עם בת זוגו, ארבל יהוד, שהספיקה לחזור בפעימה השנייה של שלב א'. במקביל אליו נחטף אחיו, דויד קוניו, יחד עם אשתו שרון ושתי בנותיהן התאומות. בבוקר 7 באוקטובר ארבל ואריאל נחטפו יחד מהממ"ד בביתם. הכלבה שאימצו מספר ימים קודם, מרף, נורתה למוות בידי מחבלי חמאס.
ארבל ואריאל גדלו יחד בקיבוץ ניר עוז. "הם מכירים יחד מגיל אפס", שחזר בעבר נטע אח של ארבל. ארבל עזבה לתקופה את הקיבוץ וחזרה להתגורר בו לפני מספר שנים, אז גם החלה הזוגיות עם אריאל. מאז הפכו השניים לבלתי נפרדים, וניהלו זוגיות במשך שבע שנים, בתקופה שלפני השבת השחורה הם עשו את הטיול עליו חלמו וטסו יחד לארצות דרום ומרכז אמריקה.
באחת התמונות שהועלו בעמוד המאבק להחזרתו ולהחזרת ארבל נכתב: "ארבל (29) ואריאל (27), זוג יפיפה ואמיץ שלא מוותר על אהבה. על אף שהוא צעיר ממנה בשנתיים, ולמרות שמגיעים מקהילה קטנה, הם מצאו האחד את השנייה ובנו לעצמם חיים משותפים ביחד".
"7 שנים שהם ביחד. בשנה הראשונה לזוגיות שלהם, הם האמינו שהם מצליחים לשמור אותה בסוד. את השנה השביעית לזוגיות הזו, לא האמינו גם בחלומות הגרועים ביותר שלהם שיעבירו בשבי. זוג צעיר ויפיפה בשבי. במקום לתכנן את החתונה שלהם, הם ממתינים כבר מעל לשנה להינצל. ממתינים להסכם שיביא לשחרורם הביתה. אנחנו עושים הכל בכדי לגרום לזה לקרות. הלוואי שאתם יחד בינתיים. עוטפים ומחבקים זה את זו".
סילביה קוניו, אמא של אריאל, סיפרה לאחר שובה של ארבל: "אנחנו מדברות בטלפון כמעט כל יום מאז שהיא חזרה, אם זה לא בדיבורים, אז בהודעות. אנחנו גם נפגשות. היא באה לבקר אותי, אני מבשלת לה את מה שהיא אוהבת. היא אומרת שכל מה שאני מכינה טעים לה, אז יהיה שניצלים וסלט ונשתה קפה יחד. זו סוג של נחמה קלה. לפגוש את ארבל נתן לי כוח. היא כמו הבת שלי, החיוך שלה, החיבוק שלה, החום שלה,אהבה שהיא נותנת לי, נותן את הכוח".
לדבריה: "חוסר הוודאות, רכבת ההרים הרגשית הזאת, מאוד קשה. ההשערות, הציפייה לגבי אם יש שלב ב' או אין שלב ב' - כל ידיעה כזאת מקפיצה אותי. זה הורג אותי ואי אפשר לתאר עד כמה".
איתן הורן (38): האח ששב, הביקור בעוטף והאמא שנלחמת
איתן הורן (38) מתגורר בכפר סבא. ב-7 באוקטובר הוא הגיע לניר עוז לבקר את אחיו הגדול יאיר הורן. המחבלים שחדרו לקיבוץ חטפו את שניהם. מאז יאיר הורן הספיק לחזור משבי החמאס אחרי 498 ימים הביתה בעסקה השנייה מאז גם הותר לפרסם כי השניים שהוא יחד בתקופת השבי – ונאלצו להיפרד כאשר יאיר חזר הביתה.
בסרטון של יאיר הוא אמר: ״שלום לכולם, שמי יאיר הורן, שוחררתי לפני יומיים. "אני הייתי שם, הייתי במנהרות החמאס, אני חוויתי את זה בגוף שלי. ואני אומר לכם - אין לחטופים זמן, אין לנו זמן. חייבים להחזיר אותם עכשיו. כולם שואלים אותי, מה אתה צריך? ואני עונה להם: אני צריך רק דבר אחד, תחזירו לי את אחי. תחזירו לי את אחי ואת כל החטופים״.
ליאיר ואיתן יש אח שלישי, עמוס הורן (42), שסיפר בראיון ל"ישראל היום" כששני אחיו היו בשבי: "אנחנו מאוד קרובים, בדברים הכי קטנים. אוכל שאני אוכל, מוזיקה שאני שומע או הפועל באר שבע – הייתי רגיל לכתוב להם. עכשיו אני נזכר בהם ומתגעגע".
למשפחת הורן שלושה בנים. המשפחה הגיעה מארגנטינה. איתן הבכור עלה ארצה בגיל 16 במסגרת תכנית נעל"ה, אחריו עלו עמוס ויאיר כל אחד מהם כשהיה בן 18, ואחריהם עלו גם הוריהם.
באותה שבת נסע איתן הורן (37) מכפר סבא לבקר את אחיו הגדול יאיר. כשהחלה המתקפה, המשפחה שלחה להם הודעות, אלא שבשלב מסוים ניתק איתם הקשר ומספר ימים לאחר מכן התקבלה הודעה שנחטפו.
איתן הוא איש-חינוך שעובד במשלחות, פנימיות ותנועות-נוער. הוא דוד פעיל לשני האחיינים שלו ואחד הבילויים המשפחתיים המועדפים הם משחקע כדורגל של הפועל באר-שבע. "הם דודים מהממים, איתן הוא איש מצחיק שעושה שטויות, משחק איתם ונותן את כל הממתקים שאימא לא מרשה" סיפרה דליה קושניר גיסתו.
עמרי מירן (47): הבת שראתה אותו נחטף והמאבק של אשתו
משפחת החטוף עמרי מירן שיתפה לאחרונה כי קיבלה ממנו אות חיים ראשון מהשבי. אחיו בועז סיפר: "קיבלנו אות חיים מעמרי, מאחד החטופים שחזרו. סיפרו לנו שהמצב שלו בסך הכל בסדר. הם שהו גם במנהרות וגם בדירות. עמרי נשוי ללישי לביא, ויש להן שתי בנות. רוני כיום בת 3.5 ועלמא שהייתה בת חצי שנה כשאביה נחטף והיום בת שנתיים".
עמרי נחטף מביתו שבקיבוץ נחל עוז ב-7 באוקטובר, באחד הסיפור המזעזעים שנשמעו, שחלקו אף תועד ברשתות החברתיות. בין היתר העבירו אותם המחבלים לבית הסמוך, ומשם החליטו לחטוף את עמרי ולהשאיר את לישי והבנות מאחור.
בשבת השחורה התעורר עמרי ב־05:30 כדי להאכיל את עלמא. אחרי שעה החלו המטחים, והמשפחה נכנסה לממ"ד. לישי סיפרה: "ב־10:30 שמעתי את חלון המקלחת מתנפץ. היו צעדים של מחבלים בתוך הבית. הם דפקו על הדלת וצעקו 'איפתח אל־באב'. שתקנו. הרגשתי שזה הסוף של המשפחה".
"פתאום שמענו את הקול של בן הקיבוץ, תומר ערבה בן ה־17. הוא אמר: 'זה אני, תומר, הבן של השכנה. תפתחו בבקשה את הדלת כי אחרת יירו בכם ובי'. עמרי ואני הסתכלנו אחד על השני, ועמרי פתח את הדלת. בדיעבד אמרו לי אנשים שזו היתה החלטה מוטעית. לדעתי, פעלנו הכי נכון שאפשר. שמענו שהמחבלים ירו על דלתות סגורות ורצחו ככה אנשים. רוני ישנה מול הדלת והם היו פוגעים בה".
המשפחה הועברה לסלון ובסביבות השעה 11:00 הם נלקחו לבית השכנים גלי וצחי עידן, שעוד קודם לכן המחבלים רצחו את בתם הבכורה מעיין.
"רוני הייתה שקטה מרוב בהלה, עלמא בכתה כי היתה רעבה. המחבלים הורו לי להניק אותה כי הם רצו לצלם אותי, וסירבתי. בסביבות 13:30 נכנסו עוד מחבלים ואיתם יהודית ונטלי רענן, אם ובת משיקגו, שנחטפו ושוחררו ראשונות. הן ישבו לרגע כשהמחבלים התחילו להתקפל".
"הם שמו על עמרי וצחי אזיקוני פלסטיק והבנתי שעומדים לקחת אותם לעזה. רציתי לחבק את עמרי, אבל לא נתנו לי לזוז. אמרתי לו מייד ארבעה משפטים: 'אני אוהבת אותך, אני אשמור על הבנות שלנו, אני מחכה לך, ואל תהיה גיבור'. המחבלים לקחו גם את יהודית ונטלי ויצאו החוצה. פתאום רוני התחילה לצרוח 'אבא, אבא. אני רוצה את אבא שלי'. היא השתוללה וניסתה לרוץ אחרי עמרי והמחבלים".
רק בסביבות 17:30, אחרי 11 שעות של אימה בלתי נתפסת, חילצו אותם לוחמי סיירת גבעתי. "היינו מנותקי קשר, אבל אנשים ראו אותנו בלייב בפייסבוק ושלחו את החיילים כי היו בטוחים שאנחנו מתים". על המאבק להשבת בעלה אמרה: "הוא חי, הוא יחזור וזו עובדה. אין שום מצב אחר".
אלון אהל (24): החטיפה מהמסיבה, הפסנתר הצהוב והתיק
משפחת החטוף אלון אהל (24) שיתפה לאחרונה כי קיבלה ממנו אות חיים ראשון מהשבי, הוא הגיע עם החטופים ששבו - אור לוי ואלי שרעבי. לדבריהם, מצבו הבריאותי והנפשי קשה, הוא פצוע בעינו ויש חשש כי יאבד את ראייתו.
קובי אהל, אביו של אלון סיפר: "זה אומנם אות חיים אבל המצב קשה. הסיטואציה החיובית היחידה כאן שזה אות חיים. אבל מנובמבר אלון במנהרות, לא ראה אור יום, הוא כבול בשלשלות ברגליים. זה לא תנאים של בני אדם, אין אוכל. יש פיתה ביום. זה קשה. זה מטורף. קיבלנו גם מידע שהוא פצוע, רסיס בעין ורסיסים מפוזרים בגוף עוד מהאירוע במיגונית והוא לא מטופל".
אלון הוא הבן הבכור של עידית וקובי שמחכים לו בבית, הוא מוזיקאי ופסנתרן מחונן. הוא אוהב לטייל בטבע ובעיקר את הים. בלילה שלפני המתקפה אלון וארבעה מחבריו הגיעו למסיבה ברעים (נובה), כשהחל הירי הם ברחו והסתתרו במיגונית.
המיגונית הותקפה בירי ורימונים ובשלב מסוים נכנסו המחבלים פנימה חטפו את אלון שנחטף בחיים ויחד איתו צעירים נוספים והובילו אותם לעזה. הפסנתר הצהוב הפך לסימן ההיכר שלו ובמספר מקומות בארץ וגם בעולם מוצב פסנתר צהוב.
בראיון איתה סיפרה אימא שלו עידית אהל כי התיק לחזרתו כבר מוכן: "יש לי תיק שהוא בחדר של אלון, אני קורא לזה 'תיק לידה' שברגע מודיעים לנו שאלון חוזר אני לוקחת את התיק עם הציוד והבגדים שלו. התיק היה מוכן לקיץ, ובדיוק השבוע פתחתי אותו והכנסתי בו בגדי חורף במקום בגדי קיץ. זה פשוט הזוי, זה מעביר בי צמרמורת".
לדבריה, "כל יום גובה איתו מחיר כבד מאוד, היכולת שלהם להתמודד עם זה שהם לא רואים אור יום. אני לא יודעת אם יש לו בגדים חמים, גרביים, הוא אהב להתכרבל עם בגדים חמים והוא נחטף בקיץ. ככל שהזמן עובר אני צריכה להסתכל על תמונה של אלון יותר מדקה וחצי כדי ממש לראות את הפרצוף שלו ואת כל הפרטים הקטנים כשבהתחלה אני בכלל לא הייתי צריכה להסתכל על תמונה כדי לדעת מי זה הבן שלי ולראות אותו ברוחי".
אבינתן אור (32): החטיפה עם נועה ארגמני והאמונה שיחזור
אבינתן אור, בן 32 מתל אביב, נחטף יחד עם בת זוגו נועה ארגמני מהמסיבה ברעים (נובה). הוא ילד שני מתוך שבעה אחים. סרטון החטיפה שלו ושבל בת זוגו נעה ארגמני הפך לאחד הסמלים של 7 באוקטובר כאשר הפרידו ביניהם, היא נחטפה על ידי מחבלים באופנוע כשידה מושטת לעברו.
לאחרונה הוא ציין יום הולדת והיא ברכה אותו: "בבקשה תחזור כמה שיותר מהר, בריא ושלם, לתוך הזרועות שלי שרק מחכות לעטוף אותך. אני מחכה לכבוש את העולם ביחד איתך", כתבה נועה.
"אני זוכרת איך לפני שנתיים חגגנו לך את גיל 30 וכמו כל משבר גיל 30 קלאסי התחלנו לדמיין לנו את העתיד המשותף שלנו ביחד - איך אנחנו מתחתנים, מקימים בית ביחד, כובשים את העולם ומעריכים כל רגע ביחד. איך לרגע לא דמיינו שככה החיים שלנו ייעצרו לפתע כשאנחנו במסיבה".
כבר שנה וארבעה חודשים שהחיים שלנו פשוט עצרו מלכת והחלומות רק מחכים שנגשים אותם", שיתפה. "אני מחכה לרגע שבו אוכל לחבק אותך שטוב ולחגוג ימי הולדת ביחד באיזה חופשה במקום יפה".
אבינתן גדל ביישוב שילה, סיים בהצלחה תואר בהנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן־גוריון ובזמן הלימודים נהג להתנדב. אחותו גליה סיפרה: ""אבינתן בחור מאוד מצחיק. הוא תמיד היה מאוד גבוה ועכשיו כשהוא מתאמן הוא חסון, רואים בסרטון החטיפה שלו איך שישה מחבלים מחזיקים אותו כדי להשתלט עליו," אומרת אחותו בחיוך.
"כבר כילד הוא היה גבוה, ויש תמונה מאוד מצחיקה שאנחנו מדברים עליה הרבה. זו תמונה מהבר מצווה שלו עם שני חברים והם בקושי מגיעים לו לכתפיים. הוא בחור חברותי, אדם שאוהבים, חבר נאמן. הוא גם סיים תואר בהנדסה, חכם, חתיך, ויש לו לב טוב. אני מאוד אובייקטיבית - הוא גבר מושלם".
לדבריה, המשפחה מאמינה שהוא חוזר אליהם. "אנחנו חזקים ואנחנו סומכים עליו שהוא חזק, חשוב לי שלא ישכחו את אח שלי ושיחשוב מחשבות טובות".
דיצה אור, אמו של אבינתן אור, אמרה בכיכר החטופים בעת ציון יום הולדתו: ״הייתי רוצה לתת לך במתנה מקלחת חמה. ארוכה ככל שתרצה. או לפחות חמש דקות בשמש. אבל בינתיים כמעט 500 ימים ארוכים וקשים שאתה לבד, בחושך. דמעותינו שוטפות, לבנו מתפלל, אבל אמונתנו חזקה".
גיא גלבוע דלאל (23): חבר הילדות שנחטף והטיול ליפן שמחכה
לאחרונה התקבל אות חיים מגיא גלבוע דלאל (23) מחטופים שחזרו מהשבי. הסיפור של משפחת דלאל הוא גם נס וגם טרגדיה כאשר שני האחים יצאו למסיבת הנובה אך רק אחד, גל הצליח להימלט מהמחבלים ואילו גיא נחטף.
רבע שעה לפני תחילת המתקפה הספיקו גיא גלבוע דלאל (23) אחריו גל (30) לשלוח תמונת סלפי להורים. הם נפרדו זה מזה וכשהחלה המתקפה ניסה כל אחד מהם להימלט. כמה שעות לאחר מכן חולץ גל והועבר למקום מבטחים, בזמן שגיא תועד בסרטון חמאס כשהוא חטוף בתוך רצועת עזה.
גיא הוא חבר ילדות של החטוף עילי דוד. "הם גדלו יחד, נסעו יחד למסיבה, נחטפו יחד ותועדו יחד באותו בסרטון". סיפר אילן והתקווה של המשפחות היא ששניהם גם מוחזקים יחד. גיא, שהכינוי שלו על ידי אימו הוא "גיא-גו", הוא חובב של סדרות אנימה, החלום והתכנון שלו היה לטייל ביפן והכרטיס כבר נקנה. באפריל האחרון אמור היה לטוס ליפן במסגרת הטיול הגדול שלו, ואף למד את השפה לשם כך.
במחברת ייעודית הקפיד גיא על דגשים ועל דקדוק יפני, ובה הוא כתב את המקומות אליהם הוא רוצה להגיע באותו טיול גדול.
"היה לו כרטיס טיסה לחודש אפריל", סיפרה אימו מירב, "הוא תכנן לנסוע לשם, להגיע עם פריחת הדובדבן ולהמשיך לשהות שם. הוא למד יפנית בשביל זה, זה היה החלום שלו".
מאז החטיפה הוריו ומשפחתו פועלים בלי הפסקה לשחרורו. לדברי אימו מירב: "אני כבר שנה וארבעה חודשים לא ראיתי את הילד שלי, לא חיבקתי אותו. לי ולגיא יש הסכם שאנחנו תמיד אומרים 'לילה טוב' אחד לשנייה, לא משנה איפה אנחנו נמצאים. שנה וארבעה חודשים הילד שלי לא אמר לי 'לילה טוב'. פתאום אני מסתכלת על המקום, אני תופסת את הראש ואומרת שזה פשוט לא יכול להיות שגיא שלי לא פה. במקום לראות את ה'סאקורה' שהוא חלם לראות, הוא סובל במנהרות החמאס".
אחיו, גל גלבוע דלאל, בעצמו שרד את התופת במסיבה ברעים אחרי שהסתתר במשך שמונה שעות. הוא אף נסע לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי להגיש את התלונה נגד חמאס. אז אמר על החיים בין תקוה לייאוש אמר: "בהתחלה הייתי אופטימי, אבל ככל שעובר הזמן זה נהיה הרבה יותר קשה. זה מרגיש שכמה שהזמן עובר הכל מתרחק מאתנו וזה נורא".
אביתר דוד (24) החטיפה מהמסיבה, האחים שנלחמים והגיטרה
אביתר דוד (24) נחטף מהמסיבה ברעים (נובה). בערב שישי הוא סיים לאכול ארוחת חג עם משפחתו בכפר סבא ויצא לחגוג במסיבת הנובה בסמוך לרעים יחד עם חבריו.
אחיו עילי סיפר: "בבוקר כשהתחילו הטילים, רצנו להתחבא בממ"ד ואמא התחילה להסתמס עם אביתר. ב-07:43 היתה ההודעה האחרונה. נכנסנו לכמה שעות של חוסר וודאות והיסטריה".
ב-14:00 בצהריים קיבלו המשפחה סרטונים של חמאס בהם רואים את אביתר מובל עם ידיים קשורות על ידי מחבלי חמאס. יעלה אחותו אמרה: "התעוררנו בשבת למציאות אחרת זה הרגע שבו הבנו שהוא לא יחזור היום הביתה".
אביתר יצא אל המסיבה עם עוד ארבעה חברים טובים. שניים מהם נרצחו, אחד שרד ואביתר וגיא גלבוע דלאל, שהוא חבר ילדתו שלו, נחטפו לעזה. אחותו יעלה דוד (18.5) אמרה לאחר חטיפתו: "אביתר נחטף לעזה עם חולצה שעליה נכתב 'אסור לאבד את התקווה' ואנחנו מאמינים שתקוה זה הדבר האחרון שמת".
אביתר היה אמור לטוס יחד עם חברים לתאילנד וחלם להמשיך לאחר מכן לטיול ארוך ביפן. "כל החיים אביתר היה 'חופר' לנו על תאילנד וכמה הוא רוצה לטוס לשם. בחודשים האחרונים הוא החליט עם עוד שני חברים שהם קונים כרטיסים והיה לו כרטיס טיסה, הוא חיכה לזה ממש וכל כך התרגש, אבל נחטף".
בסרטונים שונים שהופצו על ידי המחבלים נראה אביתר מוחזק בשבי. משפחתו לא מאבדת תקווה שעוד יחזור אליהם: "יש משהו בזה שזה אח שלי, הדם שלי שמחייב אותי לקוות שהוא יחזר הביתה", אומרת יעלה. "ההורים, אחי הגדול עילי ואני באמת מרגישים את אביתר ומאמינים שהסיפור יגמר טוב".
אביתר הוא צעיר חברותי, אוהב לבלות, אוהב לנגן, מחובר למשפחה. בטור שכתב ל"ישראל היום", סיפר אחיו עילי: "רק החיבוק של אביתר וההורים לנגד עיני, רק החיוך שלו, רק חיבור הגיטרה לשקע המגבר. רק לשמוע אותך מנגן ושר".
עוד אמר: "שתדע שאנחנו כבר לא אומרים - מחר תבוא. אנחנו כבר לא מסוגלים להתאכזב. העינוי כבר כבד מנשוא. ואני לא מבין איך יש לי עוד דמעות. לא מבין איך הן עדיין יורדות כשמשהו מנפץ לרגע את מסך ההכחשה".
בר קופרשטיין (22): האב הסיעודי שנלחם, והעזרה לפצועים
בר קופרשטיין מחולון היה מאבטח במסיבה ברעים (נובה). על פי עדויות הוא יכול היה להציל את עצמו, אך בחר להעניק סיוע לפצועים, ולעזור לחלק מהמשתתפים לברוח. הוא נתפס ונלקח בשבי על ידי המחבלים שאף פרסמו סרטון שלו.
בהופעה נדירה בכנסת סיפר האב, טל קופרשטיין: "ב-7 לאוקטובר הוא עבד בנובה בתור סגן קב"ט. כשהגיעו המחבלים, בר סייע לפצועים. הוא נסע לפטיש על ריינג'ר ארבע פעמים, היה יכול לברוח, אבל בחר לחזור לתופת. באחת הנסיעות לפטיש, הוא שם חוסם עורקים לשני גבאי ז"ל, ואמר בטלפון לאבא שלה שלא יגיע לשם, כי יש הרבה בלגאן. בר לקח את שני לאמבולנס הדמים, שם נרצחה".
טל חשף על רגע האימה שבו גילו שבנו נחטף: "גילינו על החטיפה של בר ב-11:00 בבוקר, כשהתפרסם סרטון הזוועה, ובו הוא אזוק בידיים וברגליים, עם חבל מסביב לצוואר. גם ברגע הזה, בר צעק למחבלים את שמו, וביקש שיטפלו באלקנה בוחבוט הפצוע. זה בר, תמיד דואג לאחרים לפני שדואג לעצמו".
בר הוא האח הבכור מבין חמישה אחים. לאחר שאביו טל נפצע קשה בתאונה והפך סיעודי, בר הפך לדמות מרכזית בבית. בשלוש וחצי השנים האחרונות בר התגורר עם סבא וסבתא שלו כדי שבבית יהיה מקום לעובד סיעודי עבור אביו.
האב סיפר: "לפני חמש שנים נפצעתי בתאונת דרכים, בזמן שהתנדבתי באיחוד הצלה, בדרך להציל חיים של ילדה בת ארבע. אחרי התאונה, עברתי שבעה ניתוחים, ובניתוח האחרון קיבלתי אירוע מוחי. מאז לא דיברתי ולא הלכתי, ואני סיעודי. מגיל 16 בר ניהל את העסק של הפלאפל, שפתחתי רק חודשיים לפני התאונה, ופרנס את המשפחה. הוא עבר לגור אצל ההורים שלי, כדי שלמטפל שלי יהיה מקום לישון".
דודתו אורה ביקרה לא פעם את התנהלות הממשלה בנושא. "אין לי ציפיות", אמרה. "הממשלה השמידה לנו את כל הציפיות. הפקירו אותם ב־7 באוקטובר. הציפייה הייתה שיעשו הכל להחזיר אותו הביתה - והיא נעלמה. לא הופתעתי כששמעתי על העסקה של הילדים והאימהות. טבעי שכך יהיה, ואני שמחה עבורם. אך אני מרגישה שגם היום המדינה מפקירה אותנו".
לדבריה, |זה מה שאבא ואמא של בר מרגישים. אני פטריוטית, הילדים שלי לוחמים כולם, אבל התחושה נוראית. אנחנו עצובים, בוכים. וידיי כבולות. אני מתראיינת כדי שהקול של בר יישמע, כדי שהוא לא יהיה חלילה בין האחרונים".
רום ברסלבסקי (21): העזרה למבלים והתמונות החסרות
רום ברסלבסקי (21) נחטף ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה ברעים לאחר שהגיש עזרה למבלים אחרים. רום עבד במסיבה כמאבטח ללא נשק ומשפחתו מספרת שהוא החליט לעזור לכמה שיותר אנשים ולהסתיר גופות כדי שלא יחללו אותן.
בת דודתו לירון אוברלנדר סיפרה: "הוא עמד בגבורה מול המחבלים, ונחטף מאוחר, אחרי שכבר הבין מה קורה. הוא יכול היה להינצל ולהיות איתנו היום - אבל בחר להישאר ולעזור". היא הוסיפה: "רום שלנו, היקר והאהוב, אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. אתה חסר לנו כמו אוויר לנשימה. סליחה, אהוב שלנו, שאתה עדיין שם. אנחנו סומכים עליך שתסתדר, ושתמשיך להיות גיבור כמו שהיית במסיבה".
רום הוא אח לעמית ולזיו, זיו חגג בר-מצווה לא מזמן, אך מחכה לאחיו כדי לעשת מסיבה גדולה. מי שנלחמת להשיבו הם גם תמי, אימו שסיפרה על הגעגוע לחבק את בנה. "היה לרום יום הולדת ב-2 בדצמבר ועכשיו החודש זה בר המצווה של אח שלו הקטן זיו, אבל אי אפשר לחגוג באמת. שנה וחצי שאנחנו מציינים שני ימי הולדת ויש לי כמיהה לשמוע את הקול שלו, שיעמוד לידי, זה שובר את הלב".
עוד הוסיפה: "אני חזקה, אני מנסה לנתק את עצמי אבל הימים האחרונים קשים, במיוחד כשמדברים על עסקה, וכשבמיוחד רום לא ברשימה. גורמים ישראליים אישרו לי שהרשימה מקורה בישראל, אני לא מבינה איך מדינת ישראל העבירה רשימה בלי השם שלו. זה נורא מכעיס, זה כואב לי שאי אפשר להאמין לאף אחד – אני לא מבינה איך לא מבקשים לקבל בחזרה את רום. אני רוצה שיצילו אותו, שממשלת ישראל ועם ישראל יילחמו עליו".
רום הוא צעיר חייכן, שתמיד חיפש איך לעזור. "כולם צריכים אדם כמו רום בחיים", סיפרו במשפחה. בצירוף מקרים מצער ומצמרר, קרינה למדה בית הספר היסודי בפסגת זאב יחד עם החטוף רום ברסלבסקי שנחטף ממסיבת הנובה ברעים והשניים מופיעים זה לצד זו בתמונת המחזור.
אמו ריגשה לאחרונה את הגולשים כאשר ביקשה מהם ליצור תמונה שלה ושלו יחד, מכיוון שאין לשניים הרבה תמונות משותפות. בשיחה עם "ישראל היום" היא הסבירה: "הפלאפון שלו עד היום לא נמצא, אי אפשר לאכן אותו. בגיל הזה אין הרבה תמונות, אלה הגילאים שלא ממש מצטלמים עם ההורים. מאז אני אוספת תמונות שלו, פה ושם אני מקבלת תמונות מאירועים משפחתיים ומה שמצאתי בטלפון אבל אין לי הרבה תמונות איתו. ביום כיפור האחרון לפני שנחטף הוא בא לעשות כיפור בבית, לקחתי טלפון וצילמתי אותו וכמה ימים לאחר מכן הוא נחטף וזו התמונה שמופיעה בפוסטר שלו".
בת דודתו לירון אוברלנדר הצהירה: "עבר כבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שבה ראינו את רום, שצחקנו איתו. זו תקופה מאוד קשה, אבל אנחנו מנסים להישאר כמה שיותר חזקים בשבילו, לחזק אותו ולשלוח לו כוחות. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שרום יחזור. הוא יחזור אלינו ונהיה משפחה שלמה ואוהבת. אנחנו מחכים רק לו, בכל שנייה ושנייה ביום. יש לו פה צבא שלם של משפחה וחברים שנאבקים בשבילו, ולא נפסיק עד שנראה את רום שלנו בבית".
מתן צנגאוקר (25): האם שנאבקת ללא פשרות והסרטונים מהשבי
מתן צנגאוקר, בן 25, נחטף בשבת 7 באוקטובר מביתו שבניר עוז יחד עם חברתו אילנה גריצ'ווסקי. בבוקר הטבח הוא התכתב עם אימא שלו עינב: "תירגעי, חדר השינה שלנו הוא בממ"ד". כשהבין שיש סיבה אמיתית להילחץ, כתב "הם כאן, הם בבית", וגם "אני אוהב אתכם, אל תבכו".
מתן במקור מאופקים, את אילנה הוא הכיר בעבודה. היא סיפרה: "כשעברתי לקיבוץ הייתי צריכה עזרה בהרכבת ארונות ופניתי למתן. שם התפתחה האהבה. היינו חברים במשך שנה ושלושה חודשים, והקשר בינינו היה רציני".
בראיון ל"ישראל היום", אילנה תיארה את החטיפה שלהם: "בשבת בבוקר התעוררתי מוקדם, כשמתן עדיין ישן. פתאום שמעתי את האזעקות. הערתי את מתן ונכנסנו לממ"ד. שמענו יריות, אז סגרנו את כל החלונות והדלתות. בווטסאפ ראיתי שהמחבלים נמצאים בכל הקיבוץ והייתי בטוחה שצה"ל מגיע בעוד רגע. ואז היריות התקרבו ושמעתי צעקות בערבית. הייתי בטוחה שבאותו יום אני מסיימת את החיים שלי".
אחרי שלוש שעות המחבלים פרצו אליהם הביתה. "הם ירו מסביב ושברו חפצים. מתן החזיק את ידית הדלת ואמר לי לקפוץ מהחלון. נוני (הכלב) קפץ אחריי ונעלם, ואחריו מתן. המחבלים נשארו בבית. בהתחלה נכנסנו לסוכה של השכנים, אבל הבנו שיראו אותנו אז הסתתרנו מאחורי שיח. הפחד היה משתק. כל הקיבוץ היה מלא מחבלים".
על הפעם האחרונה שראתה את מתן אמרה: "פתאום מתן אמר לי 'בואי' ורץ לכיוון הבית. נשארתי משותקת במקום. הוא רץ בפיג'מה ובגרביים והיה לו מבט חסר אונים. ליוויתי אותו במבט שלי עד שנעלם. ככה נפרדנו. עזבתי את השיח, התחבאתי מאחורי ארונית קטנה במרפסת של השכנים. שמתי מעלי שמיכה והתפללתי 'שמע ישראל'. שמעתי רעש של נעליים על עלים יבשים, ובתוך שנייה הקיפו אותי כמה מחבלים ומשכו אותי החוצה בשערות".
בעזה אמרה לה אחד המחבלים שמתן מוחזק לא רחוק ממנה. למרות התחנונים, הם לא הפגישו ביניהם.
מי שמנהלת מאבק בלתי מתפשר לחזרתו של בנה הביתה היא עינב צנגאוקר, אימו של מתן. היא מובילה קו תקיף נגד הממשלה בדרישה להבאת בנה ויתר החטופים. בדצמבר 24 פרסם ארגון הטרור חמאס סרטון של מתן בה הוא אומר לה: "אמא, אני צופה בך, אני שומע עלייך הרבה. אני יודע על מה, אני מבין את הדברים שאת עושה. אני שומע על הפעולות שאת מבצעת. אני מאוד שמח לשמוע שאת בסדר. אני מקווה לראות אותך שוב בקרוב, כשניפגש. אני מקווה לשבת איתך לאכול תחת שולחן, לאכול איתך, לדבר איתך, לשתות איתך".
ארגון הטרור אף שלח עם אחד החטופים "שעון חול" עם תמונתו של מתן ותמונתה של עינב.
בחודש יולי האחרון פורסם תיעוד של צנגאוקר, כשהוא מובל על אופנוע באזור הומה אדם בפאתי חאן יונס, כשהוא יושב באמצע בין שני מחבלים וברקע קולות ההמון הצוהל למראה ה"שלל" היהודי. על פי הערכות, מדובר בתיעוד מהימים הראשונים שלאחר החטיפה, במה שנראה כמו העברה של מתן למקום בו הוחזק.
שגב כלפון (27): המשפחה ששמרה על פרופיל נמוך וההקלטה
לאחרונה קיבלה ממנו משפחתו של שגב כלפון אות החיים באמצעות חטוף ששוחרר, על אף שמדובר בבשורה חיובית, האות מעורר בהם דאגה. "הבן שלי עוּנה, הוא מיוסר, רזה ומורעב. ממה שהבנתי מהחטוף שיצא, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שייצא", אמרה אמו.
ב-7 באוקטובר שגב כלפון, בן 27 מדימונה, יצא לחגוג במסיבת הנובה. כשהחלה המסיבה והוא וחברו הטוב, אסף הרוש, נמלטו. שגב והרוש ברחו משטח המסיבה כמה דקות לאחר שהופעלו התרעות צבע אדום במקום. הם ניסו להימלט עם רכבם, אך ברגע שהבחינו ברכב אחר שעליו סימני ירי, יצאו מהמכונית. שגב רץ אל הכביש - שם נתפס על ידי המחבלים שחטפו אותו לרצועת עזה. חברו הטוב ראה את רגעי חטיפתו.
שגב, בחור צעיר ויפה שזכור לרבים בגלל עיניו הכחולות, הוא ילד סנדוויץ'. יש לו אח גדול ואחות קטנה ובמשך שנים עבד במאפייה המשפחתית עד שהחליט לצאת לדרך עצמאית בשוק ההון. אמא שלו גלית סיפרה: "שגב שלי הוא ילד קסם, ילד של בית, סקרן, אוהב את החיים. הוא בחור חרוץ, עם הרבה חברים קרובים. לי ולו יש קשר מיוחד. מאחר שהוא ידע שאני אמא דאגנית, שלא רגועה עד שהוא לא בחדרו במיטה, שגב תמיד היה אחראי והקפיד לחזור אלי לכל שיחה ולהשיב לכל הודעה. כשהיה רוצה לפייס אותי ולהשלים, הוא היה נותן לי חיבוק עוטף וקרוב שלא נותן לי אוויר לנשימה".
על הכמיהה לפגוש בו אמרה: "אני חולמת על רגע האיחוד שלנו, מקווה לראות אותו כמו שאני זוכרת. בדרן, שיגיד לי 'אמא, לא היה לך מה לדאוג, הסתדרתי'. ואני שוב אבשל לו את הדגים שלי, שהוא היה מתעורר ורוצה לטרוף היישר מהסיר".
הוריו של שגב מיעטו להתראיין התקשורת, אך לאחרונה, בעקבות סימן החיים והעדויות, הם החלו להגביר את הלחץ ולדרוש את החזרת בנם באופן ציבורי. "זה 15 חודשים אנו רצים בין אישי ציבור, בניסיון לבקש את חסדיהם. זה הזוי שאני בכלל צריכה להסביר להם את המובן מאליו, שזו חובת הממשלה שבמשמרת שלה נחטפו אזרחיה, להחזיר אותם למרות המחירים כבדים, אחרת זה ייזכר לה כאות קלון לדורות".
בחודש ינואר ציין שגב יום הולדת, ואמא שלו שלחה ברכה מוקלטת בתקווה שישמע רדיו ממקום חטיפתו. "שגב, זו אמא. אתה מציין יום הולדת שני בשבי. אני רוצה שתבטיח לי שאתה חזק בנפש ובגוף ויודע לשמור על עצמך. תהיה בטוח שכולם פה בחוץ עושים הכל לשחרר אתכם וזה יקרה בשבועות הקרובים".
עוד היא קראה לו: "לא להתייאש. אתם יוצאים. אני מאחלת לך ביום הולדת זה שתצא אלינו. כולם מחכים לעטוף אותך ולחבק אותך - אבא, רז, רותם, טליה וכל החברים, וזה יקרה בקרוב מאוד. הבטחה של אמא. תבטח בקב׳׳ה. המלאכים שומרים עליכם כל רגע וכל דקה, תאמין בזה וזה קורה. אוהבים אותך ומתים כבר לראות ולחבק אותך״.
יוסף חיים אוחנה (25): הסיוע לפצועים והאמונה של האם
לאחרונה חשפו בני משפחתו של החטוף יוסף חיים אוחנה כי התקבל ממנו אות חיים מהשבי. אוחנה, בן 25 מקריית מלאכי. ב-7 באוקטובר הוא יצא לחגוג במסיבת הנובה ברעים, אך נחטף משם על ידי המחבלים לאחר שסייע יחד עם חברו בפינוי פצועים לחובשים ולאמבולנסים.
במשך שבועיים הוא הוגדר נעדר ובמשפחה לא ידעו מה עלה בגורלו. "שמחתי שהוא בחיים, אבל לפני זה היה חוסר וודאות לגבי מה שקורה איתו" סיפרה מירי בן עמי אמא שלו.
בסרטונים שהופצו ברשת יש מספר תיעודים של אוחנה בזמן המתקפה, בין היתר רואים אותו בורח בין מכוניות באתר המסיבה. בסרטון אחר הוא מסביר למצלמה: "אחי, יורים עלינו טילים. אשכרה", בזמן שהוא יושב ותופס מכסה. חברים שניצלו סיפרו למשפחתו כי העניק עזרה.
אמא שלו מירי, סיפרה: "אני מרגישה אותו, אני מרגישה את האנגריות שלו, אני מרגישה שהוא נלחם כדי לראות אותנו כדי להישאר חזק". היא ניסתה להעביר לו מסר: "אמא אוהבת אותך ומתגעגעת אליך".
המשפחה שבמשך זמן רב שמרה על פרופיל תקשורתי נמוך, החליטה להיחשף כי הבינה שהזמן לשחררו בנה הוא קריטי. "נשארנו מתחת לרדאר עד עכשיו, אבל עכשיו אנחנו יוצאים", סיפרה דודתו. "מי שמסתכל על אלי שרעבי מבין - אני לא יודעת אם הוא היה שורד עוד כמה שבועות בשבי. הגיע הזמן להתעורר, אין זמן - הם חייבים לחזור היום".
כאמור, במשפחתו מלינים על פרק הזמן הממושך שעבר מאז החטיפה. "הוא איש חזק, אבל גם לחוזק שלו יש גבולות". מאז חטיפתו אימו מירי בן עמי עושה את דרכה מידי יום מביתה בדרום אל כיכר החטופים, היא הקימה על שמו פרויקט אמונה שבו היא מחלקת ספר שיוסף נהג לקרוא בו לפני שנחטף.
אלקנה בוחבוט (35): התמונה מהשבי והילד שמחכה לאבא
אלקנה בוחבוט בן ה-35 עבד בהפקת מסיבת הנובה ונחטף. לאחרונה קיבלה ממנו משפחתו אות חיים. הוא אף ביקש להקדיש לאשתו רבקה את השיר "לוחמת". מאז אשתו ובנו הקטן מתפללים שיחזור.
כאמור, אלקנה בוחבוט עבד במסיבה, ב-7 באוקטובר, כשאמא שלו ואשתו התקשרו אליו, הוא סיפר להן שהוא עוזר לפנות פצועים ושיגיע מיד לאחר מכן. השיחה האחרונה ביניהם הייתה ב-08:05 בבוקר, אז אמר אלקנה לאימו: "יש פה קצת בלגן, אני עוזר לפנות אנשים". כשהזהירה אותו, השיב: "אני מבטיח לך שאחזור הביתה". אלא ששעה לאחר מכן כבר היה הטלפון שלו כבוי, וב-10:00 הופץ לראשונה סרטון של חמאס ובו נראה אלקנה בעזה, פצוע בפניו, כפות, מוכה ומפוחד.
רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה, עלתה מקולומביה ב-2016. לשניים יש ילד בשם ראם דוד בן 4.5, שיודע "שאנשים רעים לקחו לו את אבא, ומאז הוא מתגעגע כמו שרק ילד יכול".
לדברי רבקה: "איזו מציאות כואבת ולא הגיונית - ילד צריך להתחנן שיחזירו את אבא שלו הביתה". היא הוסיפה: "בעלי היקר, כל דקה בלעדיך שוברת עוד חתיכה מהלב. ראם ואני סופרים כבר נצח בלי לדעת מה איתך. אף פעם לא נוותר עלייך. עוד מעט אתה בבית, עוד מעט הסיוט נגמר״.
במשפחה מדברים על בחור טוב לב שרצה חיים מאושרים עברו משפחתו, ביקש לטייל בעולם ועבד קשה כדי לחסוך ולהתקדם. כך גם המשפחה הצנועה שבמשך תקופה שמרה על פרופיל נמוך מפני שהפרידו אותם שמחאה תזיק לשחרורו.
בהופעה נדירה בכיכר החטופים סיפרה אשתו: "אלקנה חי, אבל סובל בתנאים לא אנושיים. אלקנה שלנו פייטר שעושה הכל כדי לחזור הביתה, אבל הוא לא יכול לבד. אתם התקווה האחרונה שלו ושלנו". היא הוסיפה: "הערב, למרות הקושי, אני עומדת כאן איתכם בכיכר. כי המאבק השקט, המכבד, הסבלני שבחרנו בו - לא עזר. חיכינו, התפללנו, סבלנו - אבל די - עד כאן".
איתן מור (23): הדאגה לגופות הנרצחות והאב מפורום תקווה
איתן מור (23) מירושלים נחטף ממסיבת הנובה ברעים כשעבד במאבטח בלתי חמוש. לאחרונה קיבלו ממנו הוריו, אפרת וצביקה מור, אות חיים עם חטופים שחזרו הביתה. לדברי אמו אפרת: "מאוד היה לי קשה לקרוא בעיתון שבגברים מתעללים יותר. אני עובדת על עצמי לא להישאב לדמיונות. אני לא רוצה ליפול, אבל יש רגעים שאת לא יכולה לשלוט בזה. איתן הוא ילד חזק ואהוב. אני מדמיינת שהשומרים שלו יתיידדו איתו. יש לו קסם אישי".
איתן מור גדל בקרית ארבע. הוא אח בכור מתוך שמונת ילדים, כשאחותו הקטנה ביותר רק בת ארבע. בזמן שהוא בשבי, יאיר מור, אחיו של איתן, התגייס לצה"ל.
לפני חטיפתו התגורר איתן בירושלים בשכונת נחלאות. יש לו בת זוג אוהבת וכלבה שקרובה מאוד לליבו והחלום שלו הוא לפתוח מסעדה משלו.
בשבת השחורה הוא הגיע לעבוד כמאבטח וכשהחלה המתקפה בשל העובדה שהוריו שומרי שבת הוא יצר קשר עם דודו. עדויות שהגיעו למשפחה העלו כי איתן מור יחד עם חברו אליקים ליבמן (שהוגדר כחטוף אך גופתו אותרה בקבר בישראל) פינו יחד גופות של נשים צעירות כדי שמחבלי חמאס לא יחוללו אותן. הקשר עם איתן אבד בסביבות השעה 14:00 בצהריים והוא נחשב כנעדר במשך ימים ארוכים – עד הגיעה ההודעה כי נחטף.
צביקה מור, אביו של איתן, הוא חבר "פורום תקווה" ומהנגדים הגדולים לעסקאות שחרור החטופים כפי שהן נעשות וכוללות שחרור של אלפי מחבלים רוצחים. בין היתר שלח מכתב לראש המוסד דדי ברנע: "החלטה על שחרור אלפי מחבלים רוצחים משליכה על שלומם של מיליוני אזרחים".
הוא אף פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר: "איננו מוכנים לקבל עסקה בחלקים, לא מוכנים לקבל סלקציה בין יהודים אחרי השואה, ולא מקבלים את השבת יקירינו בתשלומים. אנו דורשים מראש הממשלה לפעול באמצעות כוחות הביטחון כך שיאלצו את חמאס להחזיר את כל החטופים בפעם אחת".
מקסים הרקין (35): האם החד-הורית, התינוקת והמאמצים של רוסיה
מקסים הרקין, בן 35 מטירת הכרמל, נחטף ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה ברעים אליה הגיע עם חברים. באותו בוקר הוא הספיק לכתוב לאמא שלו: "אמא, הכל בסדר אני חוזר הביתה לאט לאט". אלא כשלא חזרף התחילה האם להבין שמשהו רע קרה – עד שהודיעו לה כי בנה נחטף.
מקסים עלה לארץ עם אמו, אלה, אם חד הורית. יש לו אח קטן בן 11 בשם פיטר שממתין לשובו. למעשה, המשפה עלתה ארצה מאוקראינה כדי למצוא בית וביטחון – וכעת האם נאלצת להילחם כדי שבנה יחזור ארצה.
לדבריה: "מקסים הוא הגב שלנו, העוגן שלנו. אני ואחיו חיים בביתו והוא עוזר לנו להתפרנס. הוא כל עולמי. היו לו הרבה חלומות, הוא למד ועבד בזמן שדאג לי ולאחיו". לא רק האם והאח מחכים - למקסים מחכות גם בתו מוניקה בת 3.5 ובת הזוג שלו אנה. רק שבוע לפני שנחטף הוא חזר מרוסיה, שם ביקר את בתו.
בניגוד לחלק מהחטופים שעולם המסיבות היה קרוב לליבם, והם היו חלק מהסצנה, אצל מקסים הסיפור מעט שונה. מקסים לא חובב מסיבות גדול, אל המסיבה הוא הגיע עם חבר ואשתו של החבר ששיכנעו אותו להצטרף, אלא שניהם נרצחו באותו יום ונמצאו שרופים יחדיו ברכב.
חטיפתו מעלה סימן שאלה גדול, שכן מאז 7 באוקטובר המשפחה לא קיבלה ממנו אות חיים. עד כה מפרסומים גלויים אף אחד מן החטופים ששבו מהשבי לא פגש את מקסים. בעבר אמרה אימו: "אני כבר לא יודעת מה לעשות או מה לחשוב. אני לא יודעת כלום על מקסים. הסבלנות שלנו פקעה".
אימו של מקסים וגם בתו התינוקת מחזיקות באזרחות רוסית. גם בקרמלין מעורבים בשחרורו. שגרירת ישראל במוסקבה, סימונה הלפרין, התבטאה בעבר כי ישראל ורוסיה פועלות יחד לשחרורם של שלושה חטופים שמוחזקים ברצועת עזה - שלא נכללים בשלב א' של העסקה ואינם מחזיקים באזרחות רוסית.
בנוסף, בסוכנות הידיעות הרוסית פורסם כי חמאס אמר כי "ייקח בחשבון" את בקשת רוסיה לשחרר את החטוף מקסים. באמצע פברואר ביקר במוסקבה בכיר ארגון הטרור חמאס, מוסא אבו מרזוק, וטען כי שחרורו של הרקין יוכרע במסגרת המשא ומתן על השלב השני של העסקה והוסיף כי חמאס מוכן לשים אותו "בראש סדר העדיפויות".
נמרוד כהן (20): סרטון החטיפה מהטנק, אות החיים ומלחמת הוריו
נמרוד כהן (20) הוא חייל צה"ל מרחובות שנחטף מהטנק בגבול עזה. סרטון החטיפה שלו מהטנק הוא סרטון שלא נותן מנוח. הוא נראה בחיים, תשוש, נמשך בשערות על ידי המחבלים. משפחתו חשפה כי קיבלה ממנו אות חיים מחטופים שחזרו בעסקה האחרונה. הוא מסר: "אני בסדר. לא לדאוג, אוהב".
אביו, יהודה כהן סיפר: "אחד החטופים שחזר בעסקה הנוכחית סיפר שהם היו יחד מדצמבר 23' עד מאי 24'. התנאים היו קשים אבל סבירים".
ב-7 באוקטובר נמרוד כהן היה חלק מצוות טנק שבו ארבע לוחמים, שלושתם נפלו ובהם שקד דהן ז׳׳ל ועוז דניאל ז׳׳ל, וסרן עומר מקסים נאוטרה, שגופתו מוחזקת בעזה.
מאז החטיפה הוריו ויקי ויהודה נלחמים להשיבו. אימו פרסמה תמונה של נמרוד כילד שצולמה לפני מספר שנים במוזיאון השעווה בלונדון, שבה הצטלם לצד בובת השעווה של דונלד טראמפ. היא כתבה: "ילד צעיר, טיול משפחתי, כיף ושמחה. שום דבר לא יכול היה לרמוז על העתיד לבוא. איש לא יכול היה לחשוב אז שהאיש האמיתי שמאחורי בובת השעווה יהיה זה שיפעל יותר מכל כדי לשחרר את נמרוד מהשבי בעזה. האיש האמיתי, נשיא ארה"ב, יהיה זה שבידיו הכוח להציל את חיי בני".
כמו כל המשפחות, למשפחת כהן אין מנוחה. ויקי מתגעגעת לצחוק של נמרוד, לקול שלו, לחיבוק. "חיי אינם חיים. כל בוקר אני מתעוררת לאותו סיוט מתמשך. כל ערב אני נרדמת ובראשי אינספור שאלות שאיש אינו טורח לתת עליהן תשובה".
כששוחררו חטופים בעסקה השנייה אמרה: "ראיתי אותם בטלוויזיה - רזים, חבולים, חיוורים, כמו צל של עצמם. השמחה על שחרורם הייתה עצומה, אבל לצד זה חוויתי קריסה פנימית. כי נמרוד שלי לא היה ביניהם". ההורים הם בין המבקרים הבולטים של הממשלה שלטענם לא עושה מספקי כדי להחזיר את בנם הביתה.
בדצמבר 24' קיבלה משפחתו של כהן הזמנה לטקס הדלקת נרות חנוכה של משפחות שכולות, על אף שהוא הוגדר כחי. צה"ל הוציא לאחר מכן הודעה כי מדובר ב"טעות אנוש" וכי "הזמנת משפחתו של החייל החטוף נמרוד כהן לאירוע משפחות שכולות נעשתה בטעות ובתום לב".
מתן אנגרסט (22): החטיפה, ההקלטה בעזה והאח הצעיר שלא מוותר
מתן אנגרסט (22) נחטף פצוע קשה מהטנק בנחל עוז. באחרונה חשפה משפחתו כי קיבלה ממנו אות חיים מחטופים שחזרו מהשבי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהמשפחה מקבלת אות חיים ממתן. בספטמבר 24 פורסם קובץ קול אשר אותר ברצועת עזה ובו מתן פונה לראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר: "נתניהו, אני מאוד רוצה לראות את המשפחה והחברים שלי. זה מאוד חשוב. אני חושב שאתה מסוגל לזה, צריך לרצות, אבל אני סומך עליך. אתה יכול לעשות את זה ומקווה שכמה שיותר בקרוב".
ב-7 באוקטובר, מתן, לוחם שיריון, ואחיו לצוות הטנק, יצאו להגן בגופם על יישובי העוטף. מתן נפצע ונחטף מתוך שדה הקרב. על פי מה שידוע, הוא נחטף ממוצב נחל עוז כשהוא פצוע קשה וללא הכרה. הוא הוגדר כנעדר במשך זמן רב אך לאחר מכן התקבל אות חיים שהובא למשפחתו.
המשפחה כולה נלחמת להצלתו. מתן ציין את יום הולדתו ה-22 בשבי חמאס (28.11) עדי, אחותו הצעירה, שחולקת איתו תאריך לידה משותף, בחרה להתגייס כלוחמת מג"ב, וממשיכה להילחם למענו. גם האח הצעיר אופיר, בן ה-16, מקפיד לפקוד את בית הנבחרים ובאחרונה התעמת בכנסת עם בכיר בפורום קהלת, שהביע התנגדות לשלב ב' של עסקת שחרור החטופים.
בכיכר החטופים אמר חגי אנגרסט, אביו של מתן: "גם הבן שלי מוחזק בגיהינום. מתן, הבכור שלי, לוחם השריון, פצוע, מוחזק בתנאים לא אנושיים, ממתין להצלה. אנחנו יודעים שהוא חי. אנחנו שמענו אותו. משוחררי שבי ראו ושמעו אותו. הוא בחיים, אבל אנחנו לא יודעים כמה זמן עוד יוכל להחזיק מעמד".
"נסו להירדם עם המחשבה הזאת במשך 505 לילות ותבינו הכל", אמר האב. "מתן הוא השורד האחרון ממוצב נחל עוז שעדיין שם. ב-7 באוקטובר הגיע תורו להילחם עלינו והוא לא ברח, לא התחמק ולא זרק את האחריות על אף אחד אחר. עכשיו תורה של המדינה להילחם עליו".
תמיר נמרודי (20): האחים שמחכים, האבא שנלחם והחברים שנרצחו
תמיר נמרודי, מנירים, נחטף לעזה ב-7 באוקטובר. הוא משרת כמש"ק חינוך בצה"ל. באותה שבת הוא התנדב להחליף חבר ונחטף מבסיס מת"ק עזה, יחד עם חבריו לשירות ניק בייזר ורון שרמן, שנרצחו על ידי המחבלים. אביו, אלון נמרודי, אמר כי ההערכות הן שהוא הופרד מחבריו כבר ביום הראשון והוסיף כי בסרטוני החטיפה מאותו היום בנו נראה בריא ושלם, כשהוא "הולך על שתי רגליים".
תמיר, הוא בנם של חירות ואלון, ואח של מיקה (16.5) ועמית (14.5). מגיל צעיר סבל מהפרעות קשב והיפראקטיביות.
על השירות בצה"ל סיפרה אימו: "בצבא הוא פרח. הוא סיים את הטירונות ואת הקורס בהצטיינות, והתחיל לראות את עצמו כדמות חינוכית. בבסיס אמרו עליו שהוא דאג לכולם, הרגיש אם למישהו לא נוח או לא נעים, ודאג לעטוף אותם. הוא הרגיש שמצא את הייעוד שלו. הוא היה אמור להתחיל קצונה, ומאוד האמין בדרך שהוא עושה".
אימו מספרת כי "הוא ילד מבריק עם המון תחומי עניין מגוונים. הוא מתעניין באסטרונומיה ובגיאולוגיה, ושנים היה עסוק באילן היוחסין המשפחתי. הוא ילד עם המון תשוקה לחיים ויש לו נפש מאוד עתיקה. הוא אספן ובחדרו יש המון שיניים של דינוזאורים, אבנים וקריסטלים".
על סופי השבוע האחרונים שבהם תמיר היה בבית סיפרה: "הוא היה מגיע בסופי שבוע, הייתה לו פינה משלו בחדרו, אבל הוא ניסה להספיק הכל. הוא דאג למצוא זמן לבלות עם אחיותיו וגם עם החברים הקרובים, כי לא רצה לוותר על המפגשים החברתיים".
אלון, אביו של תמיר, הלין בדיון בכנסת: "הקול של חיילי צה"ל בקרב החטופים נעלם לחלוטין. לא יכול להיות שהילדים שלנו היו במשמרת ואנחנו מרגישים את ההזנחה בצורה בוטה ביותר. קול החיילים בעזה לא נשמע. יש פה סלקציה. כולם צריכים להשתחרר. נדרש הסכם מסגרת כולל ולא הסכם צר. לא יכול להיות שחייו של אזרח תאילנדי שווים יותר מהחיים של הבן שלי. הניצחון לא יושלם עד שכולם חוזרים הביתה".
ביפין ג'ושי (24): המתקפה ב-7 באוקטובר והניסיון להציל את חבריו
ביפין ג'ושי (24), אזרח נפאל שנחטף ב-7 באוקטובר 2023 מקיבוץ עלומים לעזה, ציין בסוף השבוע בשבי חמאס את יום הולדתו ה-24. ביפין הגיע לישראל פחות מחודש לפני מתקפת מחבלי חמאס. עם תחילת המתקפה הוא התחבא עם חבריו במיגונית בקיבוץ. כשהמחבלים השליכו את הרימון הראשון פנימה, ביפין הצליח להדוף אותו ולזרוק אותו אל מחוץ למיגונית. רימון נוסף שהושלך למיגונית הותיר את ביפין וחבריו מחוסרי הכרה. משם הוא נחטף לרצועה לצד כמה עובדי חקלאות מתאילנד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו